תמיד הייתי כאן. | פרק 13.

נקודת מבט מאי:
קמתי בבוקר כשידי עוטפת את גופה של מאיה, הייתי לבוש בבגדי לילה של נתנאל. הבטתי בשעון שהורה עשר וחצי ומיהרתי הבייתה. כשסיימתי להתארגן, התיישבתי מול המיטה של מאיה, הבטתי בה, היא נראתה היצור הכי שליו ועם זאת הכי פגיע עלי אדמות. ליטפתי את שיערה והיא התעוררה לאט לאט,
״לאן?״ היא שאלה בקול ישנוני, חייכתי למשמע קול הצרוד, זה תמיד קורה לה כשהיא לא ישנה מספיק.
״הבייתה חיים שלי, לא ראיתי את מעיין שנים.״ אמרתי בהגזמה ועיניה נסגרו ונפתחו, מראות לי כמה עייפה היא, היא הסתובבה לטלפון שלה והביטה בשעון, עיניה נסגרו שוב בחוזקה כשהביטה בצג,
״ישנת רק ארבע שעות, אתה יכול לנהוג בכלל?״ היא שאלה בספקנות, משפשפת את עינייה בעדינות, חייכתי, הרבה זמן שחיכיתי לרגע הזה, שאוכל להצביע על מישהי שבאמת אוהב ולהגיד, היא חברה שלי עכשיו ואמא של הילדים שלי בעתיד.
״אני אקח מונית לבית של אלירן ומשם אקח את האוטו שלי.״ הסברתי בפיהוק, הייתי עייף ללא ספק ולא רציתי להישאר ולהסתכן שנתנאל יתעורר לפנינו. היא הנהנה, נשקתי לשפתיה בעדינות והתקדמתי לדלת,
״מאי,״ היא קראה, המהמתי והסתובבתי אליה, ״התכוונתי למה שאמרתי אתמול.״ היא הזכירה לי אמרה שהיא אוהבת אותי. חייכתי לעצמי חיוך קטן ויצאתי מחדרה. למזלי ההורים שלה שמזמן הפכו להיות ההורים השניים שלי, זאת אומרת אמא שנייה שלי ואבא, לא היו בבית, יש לי ולמאיה הרבה להתמודד איתו.
בדרכי החוצה בדקתי שנתנאל ישן, פתחתי את דלתו בעדינות וחיפשתי אחר מפתחות הרכב שלי, כשמצאתי אותם יצאתי בשקט מחדרו והתקדמתי את עבר הרכב שלי.
חשבתי על הכל, התגובה של נתנאל שעלולה להרוס את היחסים שלנו, התגובה של ההורים שלה, הם מודעים לכך שאני ונתנאל ״מתפרפרים,״ במיוחד ליאורה, אמא של מאיה. אפילו פעם אחת מצאה אצלי חבילת קונדומים בתיק. נתנאל בוודאי יכעס, וירביץ לי, ויכעס, הפצרתי בעצמי לא להחזיר לו אם זה יקרה, על מי אני עובד- כשזה יקרה.
אבל זין על כולם והאהבה תנצח, לא?
״הלו?״ עניתי לטלפון שלי שצרצר,
״היום בשמונה תהיה פה.״ בניון קבע עובדה וניתק את הטלפון, אני שונא שהוא לא מותיר להגיב והוא לעומתי פשוט מת על היכולת שלו להישאר דרמטי ואפוף מסתורין, אידיוט.

״אמא!״ צעקתי כשנכנסתי הבייתה, ריח בישולים של שבת באוויר.
״חיים שלי,״ היא נשקה ללחיי והצביעה על השולחן, מסמנת לי לשבת בו ומוזגת לתוך צלחת עמוקה את מטעמיה.
״אני ומאיה ביחד.״ הודעתי כשהניחה את צלחתי על השולחן, היא חייכה חיוך מאושר שגרם לי לחייך באופן אוטומטי וקרנה אפילו יותר ממני.
״אמרת לה סוף סוף?״ הוא המשיכה בחיוך שלה והתחלתי להסמיק קצת. אמא שלי ידעה שתמיד רציתי את מאיה, היא תמיד אמרה לי לספר אך התנגדתי בתוקף. הנהנתי.
״אבל לפני זה, אני ועוד מישהי…״ נתתי לה להמשיך את המשפט לבד, היא נאנחה והנידה בראשה באכזבה. חיוכה הקורן ירד לאיטו ושפתיה הפכו קפוצות.
״טיפש. כמה פעמים אמרתי לך להפסיק עם השטויות האלה?״ היא רטנה. קמתי מהשולחן והנחתי את הצלחת שלי בכיור. כשעברתי ליד אמא שלי בדרכי לחדר נשקתי לראשה. כל מה שאני צריך בדקות הקרובות, זה לישון.

נקודת מבט מאיה:
קמתי בבוקר מחויכת, אולי אהבה זה לא מה שאני מרגישה למאי, אבל אין ספק שאני מרגישה אליו משהו. הבטתי בשעון שהורה שלוש וחצי וקמתי לאמבטיה לאירגוני הבוקר שלי. השבת ההורים שלי לא בבית, ליה אצל סבתא, משמע הדבר שאני ונתנאל לבד בבית.
״בוקר טוב.״ עניתי בקול צרוד לשיחה ממאי,
״כבר צהריים,״ הוא צחק ונשמע בקולו שגם הוא התעורר עכשיו.
״היום אני ונתנאל לבד בבית…״ אמרתי בקול תחמני ויכלתי לשמוע אותו מחייך מעבר לקו. ״תבוא?״ שאלתי מלאת ציפייה, ברור לי שהוא יבוא.
״כן אבל מאוחר,״ הוא אמר בנימה מתנצלת, ״רוצה לצאת לאכול?״ הוא שאל ולמען האמת הייתי רעבה, אמרתי שכן ופניתי להתלבש. לא התביישתי לאכול ליד מאי, מרוב שאנחנו מכירים כבר יצא לי לאכול לידו המבורגר שגזל ממני כל טיפה של נשיות, ועוד עשרות דברים מביכים שהשאירו עקבות על הפרצוף שלי.

״היי.״ נכנסתי לרכבו של מאי ונשקתי קלות לשפתיו, הוא חייך חיוך מקסים ולחץ על דוושת הגז.
״מה פתוח בכלל עכשיו?״ שאלתי, בעוד שעה תיכנס שבת. מעולם לא הפריע לי לאכול במקום לא כשר, אני כן מאמינה אכל לא כל כך קרובה לדת כמו שנתנאל למשל היה רוצה. כולם אצלי מאמינים הדוקים, בגבול הטעם הטוב כמובן ואני קצת התרחקתי.
״נמצא.״ הוא חייך והיישר מבטו לכביש.

״הלו?״ עניתי לטלפון שצלצל, נתנאל נזכר להתעורר כשאני ומאי כבר סיימנו לאכול וחיכינו לקינוח.
״איפה את?״ שאל בקול ישנוני, הסברתי שאני עם מאי ואחזור בהקדם, הוא הסכים וטלפון נותק.
״מאי?״ קראתי בחשש והוא הביט בי במבט שואל, ״אתה אוהב אותי?״ שאלתי והוא גיחך,
״את יודעת שכן,״ הוא ענה והשפלתי את מבטי, ״מה יש?״ הוא שאל והניח את ידו על ידי.
״אתמול, לפני שאני ואתה נהינו ביחד…״ אמרתי בחשש, ״כשבאתי לאסוף אותך מאלירן, אז היית במיטה עם איזה מישהי. מאי אני לא רוצה להיפגע.״ הזזתי את ידי מידו והנחתי אותה על רגלי. הוא נאנח, קימטתי את מצחי בחוסר הבנה,
״זוכרת מה אמרתי לך אתמול? שאני מאוהב בך כבר פאקינג שלוש שנים. את הבן אדם האחרון שאפגע בו גם אם לא יודע מה.״ הוא כעס, התחלתי לכעוס גם אני, הוא כועס כי אני מבולבלת ואני כועסת כי הוא כועס.
״כן אבל אתה מבין שלא נוכל לעשות כל מה שאתה מצפה ממני לעשות?״ דחיתי את המלצרית שבאה להגיש לנו את הקינוח בתנועת יד והיא הסתובבה ונשענה על הבר כמחפשת הזדמנות טובה להגיש לנו את מבוקשינו.
״את מתנהגת כמו ילדה קטנה.״ הוא רטן, פקחתי את עיניי כלא מאמינה ושילבתי את ידיי על חזי. ״כשאני ארצה לעשות איתך משהו, נדבר על זה.״
״אידיוט.״ קמתי בדרמטיות ממקומי והזמנתי מונית שעובדת בשבת למסעדה. אנחנו בקושי חצי יום ביחד וכבר אנחנו רבים. הבטתי מבעד לחלון הראווה של המסעדה, מאי שילם למלצרית ופנה החוצה, הסתובבתי מהר כל שגבי אליו,
״מאיה!״ הוא קרא והסתובבתי באיטיות.
״מה?״ עניתי באדישות, הוא אחז בזרועותיי,
״אני לא רוצה לריב.״ הוא ביקש ונאנחתי, ״בבקשה די.״ הוא התחנן ובמקום להתרכך, התחשק לי לחבוט בו. לא יודעת למה.
״אתה לא יכול להגיד דברים ואז להתחנן שנפסיק לריב,״ גיחכתי בכעס, הוא נאנח וקירב אותי אליו, ״מאי אני רוצה שזה יעבוד, המעט שתעשה זה לשקול מילים.״ הוא הנהן,
״את צודקת.״ הוא אמר כדי לסיים את הריב, יש לי תחושה שהוא עוד לא התחיל בכלל.