תמיד הייתי כאן. | פרק 12.

נקודת מבט מאיה:
כשעומר עזב, הרגשתי טוב עם עצמי. דחיתי את מי שרציתי כל כך הרבה זמן. ישבתי על הספה מחויכת. אחרי כמה רגעים התקשרתי לנתנאל, לבדוק שהוא בסדר, הוא לא היה בדיוק מפוקס כשעזבתי אותו.
״הלו?״ הוא ענה לטלפון, הוא נשמע פיקח.
״הכל בסדר?״ שאלתי בחשש מסויים, ממה שהבנתי גם מאי נמצא שם, אני מקווה שהוא לא כמו נתנאל, זאת אומרת, שתוי כמוהו.
״בואי קחי אותי.״ ספק ביקש ספק דרש. הייתי לבושה בפיגמה וגרביים, חיפשתי במהירות אחר כפכפים ויצאתי מהבית.
״אני בדרך.״ אספתי את מפתחות הרכב שלי מהשולחן ליד הדלת וסגרתי אותי באיטיות כדי לא להעיר את הוריי ואת ליה הישנים.
כשהגעתי לבית של אלירן הכל היה מבולגן נורא, נכנסתי להתראות וחיפשתי אחר נתנאל, הוא עזר לאלירן לנקות.
״איפה מאי?״ שאלתי כשראיתי את נתנאל, התקרבתי אליו והוא נשק לראשי והודה לי על כך שבאתי.
״הוא למעלה, לכי תראי אם הוא סבבה, נראה לי הוא יישן אצלנו היום.״ נתנאל ביקש והרים עוד פחית הרצפה לתוך שקית זבל שחורה. חיפשתי אחרי נתנאל בכל חדרי הבית הדיי גדול של אלירן, אלירן נחשב עשיר, נחשב- הוא אחד העשירים שהכרתי. פתחתי את דלת חדרו של אלירן ומאי נגלה לעיניי, ללא חולצה, אני בספק אם הוא לבוש בכלל, ולידו הייתה עוד מישהי, מכוסה עד פלג גופה העליון. כבר שיערתי מה קרה פה ומיהרתי להעיר את מאי. הסרתי ממנו את השמיכה ולמזלי הוא היה עם תחתונים,
״מאי! קום!״ לחשתי כדי לא להעיר את זו שאיתו. הוא הסתובב לצד השני וכיסה את עצמו, ״מאי!״ קראתי שוב והפעם הוא התעורר, הוא הביט בי בחיוך,
״תראי מה זה, גם בפיגמה את הכי יפה בעולם.״ הוא אמר ועצם את עיניו שוב. שיערתי שהשפעת האלכוהול עוד לא ירדה לגמרי ולכן לא התרגשתי ממילותיו. אף פעם לא אהבתי במאת האחוזים את איך שאני נראית, אולי כשהייתי עם איפור אהבתי קצת יותר.
״מאי קום, הולכים.״ הושבתי אותו על המיטה, הוא התפקס מעט והובלתי אותו לשירותים, כדי לשטוף את פניו, חזרתי על הפעולה הזו כמה פעמים ולבסוף הוא התפקח.
״תודה,״ הוא אמר בחיוך קטן ומבויש, מבקש שאחכה לו כאן כדי שיתלבש, הבטחתי שאחכה והוא הלך לחדר לאסוף את חפציו.
״כמה שתית?״ שאלתי כשיצא מחדרו של אלירן, סוגר את הדלת בשקט בשקט כדי שהדבר הזה שאיתו לא תתעורר.
״מאיה…״ החל לומר ונאחז במעקה כדי לרדת במדרגות בבטחה, ״לא חשוב.״ התחרט, הבטתי בו בקצרה והוא בי, מיד אחר כך השפיל את מבטו.
״הכל בסדר?״ עצרתי אותו מלהמשיך לרדת במדרגות,
״לא.״ הוא ענה בחד משמעיות והמשיך לרדת במדרגות אל עבר נתנאל ואלירן שכבר כמעט סיימו לנקות, מותיר אותי מבולבלת כל כך.
״למה לא אמרת לי שחזרת לעמית?״ שאלתי כשישבנו ארבעתנו בספה, השעה הייתה ארבע לפנות בוקר והבית היה מצוחצח. מאי נחנק מהמים ששתה ואלירן נראה מבויש,
״לא יודע, זה יצא ככה. חזרנו לפני איזה יומיים וכשדיברתי איתך בבית-ספר גיליתי שהיא ועומר ביחד, היא אמרה שהיא תזרוק אותו וזהו.״ הוא גירד בעורפו ולגם מכוס התה שלו.
״אחי, היא חזרה אלייך כשעוד הייתה איתו?״ נתנאל שאל בחוסר הבנה, אלירן הנהן, ״אתה חתיכת מטומטם.״ הוסיף וצחקתי. מאי נראה בעולם משלו, הוא היה שקוע או טרוד במחשבות ומידי פעם הביט בי במבט שלא הצלחתי לפענח.
–
״נזוז?״ שאלתי, השעה הייתה כבר חמש וחצי, כולם היו חצי רדומים חוץ ממאי, ששוב היה שקוע במחשבות וכבר התחיל להרגיז אותי. נתנאל התקדם בחוסר חשק אל עבר היציאה, כיסיתי את אלירן בשמיכה שהייתה על הספה ונשקתי למצחו. ״ביי.״ חייכתי לאלירן והוא החזיר לי חצי חיוך עייף.
״אתה במצב לנהוג?״ שאלתי את מאי שניגש אל הרכב שלו, הוא התעלם,
״אחי,״ נתנאל חטף לו את המפתחות מהיד ונעל את הרכב, ״אתה בא לישון אצלנו.״ קבע.
״אבל,״ מאי החל לתרץ, נתנאל ביטל את דבריו בתנועת יד,
״לא שאלתי.״
האווירה באוטו הייתה מתוחה, אפשר היה להרגיש את הכעס של מאי והבלבול שלי, ולשמוע את הבלבולי שכל
של נתנאל כמובן. מידי פעם הרמתי את מבטי למראה כדי לצפות במאי והוא הביט במראה קבוע. נאנחתי, הוא מפחיד אותי. הוא מעצבן אותי, מתחשק לי לחבוט בו.
כשהגענו הבייתה, מאי השתטח על הספה, תכף יעבור למיטה של נתנאל אך בינתיים הוא נח קצת. נתנאל מיהר לחדרו וניצלתי את ההזדמנות לדבר עם מאי. הוצאתי את קופסת הסיגריות שלי מהתיק הקטן שלקחתי איתי וניגשתי אל המרפסת.
״דבר איתי.״ ביקשתי ממנו, חצי גוף שלי היה בתוך הבית וחציו בחוץ, הוא הביט בי במבט שואל ולא ענה. ״מאי, הכל בסדר?״ שאלתי שוב ונימת קולי עלתה קצת,
״כבר אמרתי לך שלא.״ הוא ענה בטון יבש, הוא מרתיח אותי וממש בקרוב אזרוק לו נעל לפרצוף.
״מה קרה?״ שאלתי בדאגנות, טון תחנונים נשמע בקולי, ״אתה יודע שאתה יכול לדבר איתי.״ הזכרתי לו, עוד כשהוא ונתנאל הכירו, לפני הבת מצווה שלי היינו בקשר טוב, הם היו מרביצים לכל מי שמציק לי.
״תשחררי ממני.״ הוא אמר והתיישב כל הספה, חולץ את נעליו ומניח את רגליו על השולחן,
״לך תזדיין.״ כיביתי את הסיגריה וזרקתי אותה מבעד למרפסת, התקדמתי לחדרי בעצבנות וכבר דימיינתי איך הוא מבקש ממני לעצור ומתחיל להסביר לי מה קרה לו. זה לא קרה, הוא נשאר ישוב על הספה ולא התייחס לרגע למה שאמרתי לו. התעוררתי לרגע מהמחשבות והסתובבתי לכיוון הסלון, אני מתכוונת להבין את פשר ההתנהגות הזו.
״אם לא תדבר עכשיו אני לא יודעת מה אני אעשה.״ איימתי והוא גיחך,
״מאיה מה את רוצה?״ הוא שאל והתעסק בטלפון שלו, חטפתי לו אותו מהיד והוא נאנח,
״מאי אתה תקבל מכות. דבר איתי כבר!״ צעקתי ולא עיניין אותי באותו רגע שכולם ישנים, רציתי רק להבין מה קורה לו, מה הוא עשה למאי שהכרתי. הוא הביט בי בפליאה,
״מאיה זה ארוך ואין לי כוח לדבר על זה.״ הוא אמר בכעס, לא נסוגתי ממטרתי ועמדתי על כך שיסביר לי מה קורה לו. ״אמא שלי מתחתנת, אין לה שקל, אני מסובך עם איזה עבריין, ובנוסף לכל זה אני מאוהב במישהי שלא שמה עליי כבר כמעט שנתיים.״ הוא הסביר והכה באגרופו את הספה, הבטתי בו בעיניים מלאות חמלה.

נקודת מבט מאי:
״איך לא סיפרת לי?״ היא הניחה את ידה החמה על לחיי, עצמתי את עיניי והתענגתי על המגע שלה.
״מה אני אגיד לך?״ גיחכתי, שאני מאוהב בך כבר שנים, אמא שלי מתחתנת ואני מפחד שמה שקרה עם אבא שלי יחזור על עצמו, או שאני פאקינג פורץ לחנויות בשביל כסף? אני שונא את החיים שלי.
״אם תגיד לי לא אני אפקיד בעצמי, תשמע עבדתי מלא זמן…״ היא התחילה להגיד וקטלתי אותה במהירות,
״אין מצב. ואם תעשי את זה לא תשמעי ממני יותר.״ איימתי והיא נאנחה,
״אבל מא…״ החלה לומר ומיהרתי להשתיק אותה. היא נאנחה שוב והביטה בספה, ״מי זה העבריין הזה?״ היא שאלה והרימה את מבטה אליי, הן היו מלאות בדמעות כאילו היא דואגת לי או משהו,
״איזה אחד, קצת אחרי שאבא שלי עזב מישהו שאני מכיר קישר בנינו, עכשיו אני עובד אצלו פעם באף פעם, בפעם האחרונה אמרתי שלא אחזור אליו יותר ואז גיליתי את המצב של אמא שלי…״ התחלתי להסביר לה, הראשונה שיודעת מי אני באמת.
״בבקשה אל תגיד לי שחזרת לעבוד אצלו…״ ביקשה בקול מתחנן, כל הדמעות שנקוו בעינייה זלגו אחת אחרי השנייה, כל אחת מהן מנפצת לי את הלב עוד ועוד. שתקתי והיא כבר הבינה שכן. ״מאי…״ היא הטיחה את ראשה בחזי ובכתה חרישית, בוכה במקומי. נישקתי את ראשה ואימצתי אותה אליי,
״מה את בוכה? זה אני צריך לבכות.״ צחקתי ומחיתי את דמעותיה בעזרת אגודלי, היא גיחכה,
״בבקשה אל תסתבך, קח ממני את הכסף ותהיה חייב לי, אני נשבעת שאזכיר לך את זה בכל רגע נתון.״ התחננה, לעולם, לעולם לא אקח ממנה כסף, ולא כי זה עניין של כבוד, כי אני לא מעוניין שיחסר לה. ״הנה, מאי אתה חייב לי חמש עשרה אלף, מאי אתה חייב לי…״ניסתה לשכנע אותי, צחקתי והשתקתי אותה,
״יהיה בסדר מה את דואגת, אני אף פעם לא מסתבך.״ מיהרתי להרגיע ונישקתי את לחייה, טעם מלוח של דמעות נכנס לפי וצרם לי שזה בגללי.
״מאיה…״ קראתי אחרי כמה דקות של שתיקה בנינו, היא נשענה עליי ורק חשבה. היא הרימה את מבטה אליי, ״זוכרת את היום הזה שבכית כשדנה וויץ הזאת קראה לך שמנה מול כל הכיתה?״ הזכרתי לה משהו שקרה לפני שנתיים או שלוש, היא גיחכה,
״אז נראה לי שזה היום שהתאהבתי בך.״ הפלתי את הפצצה, היא הסתכלה עליי במבט שלא הצלחתי לפרש, הבטתי גם אני בה, אל תוך העיניים החומות והרגילות שהיו הכי יפות בעולם. פתאום בלי הודעה מוקדמת היא נישקה אותי נשיקה עדינה וסוחפת, שונה מהקודמת שלה, זאת שנישקה אותי ליד נתנאל, הרגשתי איך כל הצרות שלי נעלמות ברגע אחד, רגע שלי ושלה, רגע שבו רק אני והיא בעולם הזה. כשהתנתקנו היא שבה להישען עליי,
״מה זה אומר?״ שאלתי אותה,
״שלא אני זאת שתדבר עם נתנאל עלינו.״ אמרה בחיוך, חייכתי חיוך כל כך רחב שהלחיים שלי החלו לכאוב. ״אתה בא לישון?״ שאלה אותי, הדבר הכי טוב שקורה לי בכל תקופה האחרונה אני נשבע.
״אולי לא כדאי… בכל זאת אם הוא יקום לפנייך…״ אמרתי בהתנצלות,
״הוא לא.״ ביטלה את דברי וקמה לחדר, מקימה אותי איתה. נשכבנו במיטה שלה וכיסיתי את שנינו בפוך הגדול והמחמם שלה.
״מאי?״ היא שאלה אותי, היא נצמדה אליי וגבה היה מופנה כלפיי, עטפתי את גופה בעזרת ידי,
״מה?״ שאלתי והרחתי את השיער שלה,
״אני אוהבת אותך.״