תמיד הייתי כאן. | פרק 11.

נקודת מבט מאי:
אחרי הפגישה עם בניון נסעתי למסיבה אצל אלירן, ווידאתי שגם נתנאל מגיע ובוודאי שגם מאיה. מאז ומעולם הייתה לי חולשה לילדה הזאת, עוד כשהייתי בכיתה ז׳, היא הייתה בכיתה ו׳, ילדה קטנה שעושה טבלת יאוש עד הבת מצווה שלה, היא נקודת התורפה שלי.
״איפה אתה?״ נתנאל התקשר אליי, בדיוק חניתי את הרכב שלי, מוזיקה נשמעה באחד הבתים ברחוב והתחלתי להתקדם לעברם.
״עכשיו נכנס.״ אמרתי בטון גבוה, המוזיקה הרועשת מנעה ממני לדבר לטונים הרגילים שלי.
״אח שלי!״ ראיתי את נתנאל מתקדם לעברי עם שתי בנות, גיחכתי,
״אהובי!״ הוא עזב את הבנות והתקדם לעברי. סרקתי אותן במבטי, הן היו יפות, בנות יפות, לבוש מינימלי ואיפור מוגזם. ״תכיר, הדר ושרון.״ הוא הציג את השתי הבנות ואחת מהן שלחה לי חיוך פלרטטני, החזרתי לה אחד כזה והיא התקרבה אליי, תופסת את ידי בידה. היא הובילה אותי לשירותים ובדרכי לשם ראיתי את מאיה יושבת על הבר עם חברה, הבטתי בה כל עוד יכולתי ונכנסתי עם שרון או הדר לתוך תא צפוף, היא נישקה אותי באגרסיביות וזרמתי איתה, למרות שהראש שלי היה במקום אחר לגמרי.
–
״בוא לרקוד.״ ביקשה שרון, עכשיו אני בטח שזה השם לה. יצאנו מהתא הצפוף ורכסתי את כפתורי הגינס שלי.
״מאי.״ מאיה הופתעה לראות אותי וחיבקה אותי חיבוק קצר. ״כל השפתיים שלך אודם.״ לחשה לי והמשיכה לדלת היציאה. נאנחתי קצת בכעס ונכנסתי אל תוך האמבטיה כדי לנקות את עצמי מהאדום של שרון. כשפניתי ללכת שרון חיזקה את האחיזה שלה בידי,
״שחררי,״ אמרתי והיא עשתה כדברי מיד אחר כך. ניקיתי את עצמי משאריות האודם של שרון יצאתי החוצה לחפש את מאיה. סרקתי בכל החצר, בין כל חבורות הגברים והנשים, בין בודדים, ספסלים וכיסאות. בינגו! הנה היא! היא נשענה על השער, לבושה בשמלה לבנה ונעליי עקב באותו הצבע אני חושב. אודם אדם היה מרוח על שפתיה. היא אחזה בסיגריה וקירבה אותה לפיה, שואפת שאיפה ארוכה של חומרים מסרטנים לגופה ומשחררת עשן.
״מאיה.״ הסבתי את תשומת ליבה אליי. היא הסתובבה אליי וכיבתה את הסיגריה על אף שעישנה רק חצי ממנה, היא ידעה שאני שונא שהיא מעשנת.
״היי.״ היא נשקה ללחיי שנית לערב זה והסנפתי את ריח המרכך שלה, אין ספק שאני מאוהב בה נואשות, שום דבר לא משתווה אליה. בחיי.
״למה את לא בפנים?״ שאלתי כדי לפתח שיחה, היא הכניסה את קופסאת הסיגריות לתיק הקטן שהביאה עימה,
״לא,״ החלה לומר והטלפון שלי רטט בכיס, הוצאתי אותו ושמו של בניון התנוסס על הצג,
״שנייה אני בא.״ אמרתי ופניתי ללכת בלי להותיר לה להגיב. כבר שהלכתי מישהו ניגש אליה, לא יכלתי להגיב, השיחה התקבלה אצלי.
״הלו?״ אמרתי-צעקתי בין כל המוזיקה הרועשת.
״שינוי בתכניות, עוד שבוע עושים את המכה. תהיה מוכן. אם תהיה טוב כמו פעם אני אפילו אעלה לך את התשלום.״ הוא אמר בנשימה אחת.
״אין מצב שבוע הבא אני לא יכול.״ קטלתי את דבריו ותוך כדי ניסיתי לחשוב על תירוץ מוצלח למה אני לא יכול,
״למה לא?״ אמר באדישות מרתיחה, שיחקתי בענפי העץ שהיה לידי והסתובבתי כך שמאיה מולי, היא צחקה כשדיברה עם איזה מישהו,
״יש לי איזה משהו עם חברה שלי אני יודע…״ אמרתי בחוסר סבלנות מדומת, הוא המהם מבעד לקו.
״עם האישה לא מתעסקים,״ צחק ואני אחריו, ״אבל תמצא זמן.״ אמר וניתק את הטלפון. נאנחתי ונשענתי על הגדר. שיפשפתי את עיניי וניסיתי להבין לאן הכנסתי את עצמי והאם זה היה שווה את זה. זאת אומרת, זה בוודאי היה שווה את זה, זה לאמא שלי, אבל אם לא הייתי עצלן כל כך הייתי יכול להשיג גם עשרים אלף בעבודה חוקית. אמנם בפריסה לכמה חודשים, אבל כסף זה כסף.
מאיה הוציאה עוד סיגריה ובחור שלידה הדליק לה את המצית, נכנסתי פנימה, למצוא את נתנאל. שלא יחליט לצאת החוצה בקרוב ויגלה שמאיה מעשנת.
״תעשה כוס.״ אמרתי לנתנאל שהיה מוקף בנות, כרגיל.
״אתה לא נוהג?״ שאל בחוסר וודאות,
״אני אשן פה נו תעשה כבר.״ הפצרתי בו והוא עשה כדברי, שם בדיוק את כמות הוודקה האהובה עליי ומהל אותה במשקה אנרגיה בטעם אבטיח.
״מאי!״ נתנאל קרא בפתאומיות, הסבתי את מבטי אליו, ״תכיר, זאת חברה שלי, וזאת חברה שלי וכולם חברים שלי!״ הוא צחק, הוא היה מסטול קצת. בטח שנינו נישן כאן היום. צחקתי והוא אחריי.
״לאן נעלמת…?״ שרון התיישבה צמוד אליי, צמוד כל כך שלא יכלה להיכנס בנינו סיכה,
״עכשיו אני פה…״ חייכתי אליה חיוך רחב ונשענתי לאחור. היא קמה ממקומה והתיישבה עליי, מדליקה לעצמה סיגריה ומציעה לי אחת, הנהנתי לשלילה.
״מאי…״ היא קראה בשמי לאחר כמה רגעים של שתיקה בנינו ומוזיקה רועשת מסביבנו, הסבתי את תשומת ליבי אליה והיא חייכה והעבירה את ציפורנייה הארוכות בשיערות ראשי. אני מת על ההרגשה הזאת, ישבנו כמה רגעים ביחד ודיברנו על הא ועל דא, שיחות חולין שמקדמות אותנו למה ששנינו רצינו, כשהיה רגע של שתיקה בנינו, היא נישקה אותי נשיקה עדינה שהפכתי לאגרסיבית.
״זה הבן שלי!״ נתנאל קרא בגאווה והתנתקתי ממנה כדי לצחוק.
היא הקימה אותי אל עבר אותו תא צפוף מתחילת הערב, כשהגענו לשם יכלתי להעביר מבט חטוף במאיה שהייתה מחוץ לבית דרך החלון, היא עוד מדברת עם איזה מישהו, הוא התקרב אלייה והיא הרחיקה אותו והלכה.
״למה בשירותים כמו חיות? שמעתי של אלירן יש מיטה טובה…״ אמרתי בתחמנות ותפסתי את ידה כשעלינו במדרגות. היא חייכה אליי, כשנכנסנו לחדר, אחרי שווידאתי שהוא ריק, שרון מיהרה לנעול את הדלת, כאילו יש מישהו במקום הזה שעוד לא ראה אותך ערומה.
–
נקודת מבט מאיה:
״נתנאל, יש לך איך לחזור?״ שאלתי את נתנאל שנראה לי שכבר מזמן לא איתנו.
״הוא ישן אצלי.״ אמרה אחת הבנות שישבה בסביבתו, היא לא הייתה נראית שיכורה לכן רשמתי לה את מספר הטלפון שלי למקרה הצורך, היא חייכה אליי חיוך נחמד, החזרתי לה אחד כזה ויצאתי מהבית אל עבר המכונית שלי.
כל הדרך הבייתה בקעו שירים ממכשיר הרדיו ברכב, שירים של צעירים כמו שסבתא שלי מכנה אותם.
״עומר?״ שאלתי כשיצאתי מהרכב שלי ונעלתי את דלתותיו, עומר ישב בכניסה לבניין שלי, הוא רק התרומם כשקראתי בשמו, מחכה שאפתח את הדלת. הקשתי את הקוד הסודי של הבניין והזמנתי מעלית.
״מה קרה?״ שאלתי בדאגה למראה עיניין הריקניות. שיערתי מה קרה אך קיוותי שזה לא נכון.
״היא חזרה לאלירן.״ הוא אמר בקול עצוב, חשבתי שהיא בגדה בו, אבל זה לא פחות גרוע.
כשנכנסתי לביתי עומר עמד בכניסה.
״תיכנס תיכנס.״ מיהרתי להזמין והוא ישב על הספה, בוהה בנקודה על הרצפה.
״מתי הם חזרו?״ שאלתי בחוסר הבנה,
״לפני יומיים.״ הוא אמר ונאנח. קל להתאהב בעמית. היא מצחיקה, יפה, כיפית. אבל כמה שקל להתאהב בה- ככה קל להיפגע ממנה.
״ורק עכשיו ידעת?״ שאלתי והאמת הופתעתי ממנה, חשבתי שתזרוק אותו מכל המדרגות באותו רגע. הוא הנהן, נאנחתי וניגשתי למטבח להכין פופקורן, ״תבחר סרט.״ ביקשתי, כל כך רציתי לשמוח לאיד, להגיד לו אמרתי לך, אבל משהו מנע ממני, ם אום הרגשתי את נעים כל כך. הוא הביט בי בחוסר הבנה ולבסוף לקח את השלט וזפזפ בין הערוצים.
״יש מגודלים.״ הוא אמר בחצי חיוך והשאיר לטלוויזיה להקרין את הסרט, הפופקורן היה מוכן תוך כמה דקות, הנחתי אותו על השולחן עם קולה ושתי כוסות.
״אתה רואה, כבר מעודד.״ אמרתי והתיישבתי על הספה כדי לצפות בסרט, הוא צחק ונשען לאחור.
כשהסרט נגמר עומר היה בהתקפת צחוק, בכל מהלכו צחקנו, דיברנו על עמית, הוא התגלה כאיש ממש נחמד מאחורי הבן זונה שנהגתי להכיר.
״אתה תמצא מישהי טובה יותר.״ הרגעתי אותו, הוא התקרב אליי, התרחקתי מהר,
״אני מצטערת, זו לא אני.״