תמיד הייתי כאן. | פרק 1.

״מה זה המבחן הקשה הזה?״ רטנה עמית כשיצאה מכיתת המתמטיקה, גיחכתי. מסתבר שהדייט שלי עם ספר המתמטיקה לא היה רעיון גרוע כל כך, הצלחתי את המבחן, את כולו ואפילו את שאלת הבונוס.
״דווקא היה קל.״ סטרתי את דבריה והיא נאנחה, עמית חכמה. מאוד אפילו, אבל היא החלה לזנוח מעט את הלימודים לאחרונה. נכנסנו לבניין יב, ״עומר בא היום?״ שאלתי אותה, הוא ואלירן לומדים באותה כיתה ולכן סברתי שאם נתקלה באלירן בוודאי נתקלה גם בו. היא שירבבה את שפתה התחתונה כלא יודעת. את עומר תמיד רציתי ורק עמית ידעה על כך, הוא היה מעין משאלה סמויה כזאת, איני יודעת איך להציג את זה מבלי להיראות טפשית יתר על המידה.
״מתי תגידי לו שאת רוצה אותו?״ שאלה כשחצינו את המסדרון, הנחתי אצבע על שפתי, מבקשת ממנה לדבר בשקט.
״לא אגיד, לעולם.״ אמרתי בחיוך והיא גיחכה, ״הוא בכיתה יב והוא לא מסתכל עליי. בשביל מה?״ שאלתי אותה, התמלאתי רחמים עצמיים כרגיל.
״אז מה אם הוא כיתה יב? את יא. ולמה שלא יסתכל עלייך? את יפה תכניסי את זה לראש שלך!״ הפצירה בי. ביטלתי את דבריה בתנועת יד וצקצוק לשון.
הגענו לחניון בית הספר, אחרי המבחן אישרו לנו ללכת הביתה. הוצאתי את מפתחות הרכב שלי מהתיק ולחצתי על כפתור המשחרר את נעילת הדלתות. אני בין הראשונים בשכבה שלי שהוציאו רשיון ואפילו נגמר להם המלווה.

״מה נתנאל?״ עניתי לטלפון שלי בחוסר חשק. לחצתי על דיבורית והמשכתי להתבונן בכביש בעקביות.
״אני עוד שעה בערך בבית עם ידידה שלי ושני חברים. תכיני לאכול?״ ביקש בנימוס ולא יכלתי לסרב. נתנאל תמיד היה החולשה שלי. אתן לו את כל מה שיש ביכולתי לתת לו, אפילו אם יבקש ריאה.
״כן ברור. מה אתם רוצים לאכול?״ עניתי מיד.
״מה בא לכם לאכול?״ הוא צעק מעבר לקו, ״תעשי צ׳יפס ושניצל, ולי תכיני את החזה עוף הזה שלך.״ ביקש.
״אין בעיה. דבר איתי כשתגיע.״ אמרתי וסגרתי את הטלפון.
״איזה כיף לך שאת בקשר כזה עם אחיך. אני וליאור בחיים לא נהיה ככה.״ אמרה עמית ברגע שניתקתי את השיחה. חייכתי. האמת שהיא צודקת, עם כל הריבים וכמה שהוא שומר ומגונן עליי אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי בלעדיו.
״אוייש שיט, תתקשרי אליו רגע.״ ביקשתי והגשתי לה את האייפון.
״אה?״ הוא ענה אחרי שניות ספורות, הוא לעולם לא יסנן אותי.
״ליה היום הולכת לחברה, אמא תביא אותה אחר כך, אין צורך לאסוף אותה.״ הודעתי לו.
״איזה חברה?״ שאל מהסס, הוא לא אוהב שאנחנו מסתובבת בחוץ, הוא אומר שאישה היא עיקר הבית, היא צריכה להיות בבית כדי להאיר אותו. גבר לא יכול לעשות את זה. בכל פעם שהוא אומר לי אתה משפט הזה אני צוחקת, מצחיק אותי שהוא טוען שהאישה היא הדבר החשוב ביותר ובכל זאת מחליף את כולן בקצב די מסחרר. הוא לא מתחייב. לעולם.
״אין לי מושג, תשאל את אמא.״ אמרתי ונכנסתי לחניית הבית. נעלתי את דלתות רכבי ונכנסתי לבניין. עמית גרה שתי בניינים לידי, נפרדתי ממנה לשלום ומיהרתי להזמין מעלית.
״טוב חיים שלי, יאללה ביי.״ הוא ניתק ואני נכנסתי למעלית.

״שלום!״ נתנאל קרא כשנכנס הביתה, הוא השאיר את הדלת פתוחה ואחיו נכנסו עוד שלושה חברים, שני בנים ובת אחת.
״למה לא התקשרת?״ שאלתי והנחתי בקבוק שתייה קר על השולחן הערוך,
״צמה רק ארבע צלחות? את לא אוכלת איתנו?״ התעלם משאלתי והביט בשולחן בחוסר הבנה.
״אה מאיה.״ אחד החברים של נתנאל נישק אותי על הלחי, אני חושבת שקוראים לו מאי, לא זוכרת.
״תעיף תעיף את עצמך מאחותי טמבל.״ נתנאל התרתח ומאי חיבק אותי מאחור. כל זמן שהוא נמצא כאן הוא מוצא דרך אחרת לעצבן אותו.
״יש לי עבודה ענקית בביולוגיה, אין לי זמן לאכול.״ אמרתי וחטפתי צ׳יפס אחד מהקערה.
״אחרי זה אל תבכי שאת לבנה כמו קיר!״ הוא התעצבן. ״שימי עוד צלחת ושבי לאכול איתנו.״ הפציר בי. כשראה שאין בכוונתי לעשות זאת ניגש ועשה זאת בעצמו.
״מפתה, אבל אחד מאיתנו צריך ללמוד, אם לא אתה אז אני.״ נשקתי לו בלחי, ומיהרתי לחדרי.
״יש לך מזל שאני אוהב אותך!״ צעק וכולם התיישבו בשולחן.
אחרי שעתיים מפרכות, ולעזאזל מערכת הרבייה, סיימתי את העבודה. דיברתי עם ליאם, חבר טוב שלי וסגרנו שנצא היום למסיבת חוף בהרצלייה.
התארגנתי במהירות, סירקתי את שיערי וקלעתי צמה בו. לבשתי שמלת חוף קצרצה, תיק ארוז בחפצים תואמים לסיטואציה ואני מוכנה. יצאתי מהחדר היישר אל הסלון, לקחת שתי בירות בשבילי ובשביל ליאם.
״היי לאן?״ מאי שאל אותי מהסלון, הסב את תשומת ליבו של נתנאל אליי.
״לאן באמת?״ שאל נתנאל והביט באורך השמלה שלי. מאי לעומתו הסתכל על רגליי הדורשות שיזוף בדומה לחברו, הילה רק החמיאה לי על כמה שאני יפה.
״מסיבה עם ליאם.״ עניתי בקצרה.
״איזה מסיבה ומי זה ליאם?״ שאל בספקנות.
״מסיבת חוף בהרצליה, ליאם זה ידיד שלי, וכמה פעמים אמרתי לך לא לעשן בבית? ליה אסמטית!״ רטנתי והוא קירב את הסיגריה לפיו, לקח נשיפה עמוקה וכיבה אותה במאפרה.
״ליאם זה זה שאני שונא לא?״ נתנאל שאל. הוא באמת שונא אותו. ליאם הוא אליל הבנות. כולן רוצות אותו. הוא נושא בתואר החבר הכי טוב שלי ואני נושאת בתואר דומה לגביו. בכל מקרה הוא טוען שהוא לא בשבילי ושהוא משפיע עליי לרעה.
״ואני שונאת חצי מהבנות שאתה מסובב איתן. אז?״ עניתי בהתחכמות והילה צחקה.
״איזה אחות גם אני שונאת אותן!״ היא מחאה כפיים ושתינו צחקנו.
״כן אבל זה כי את מאוהבת בנתנאל.״ חברו השני של נתנאל אמר. אין לי שמץ מה שמו מעולם לא ראיתי אותו בעבר.
״קיצור עפתי.״ מיהרתי לצאת החוצה. אחזתי בשתי הבירות ושמעתי צפירות מלמטה.
״אבל למה בירות?״ נתנאל צעק, טרקתי את דלת הכניסה והזמנתי מעלית. צליל של הודעה בקע מהטלפון שלי, ׳חכי חכי.׳ נתנאל שלח, גיחכתי והחזרתי אותו לתיק.

״היי.״ נכנסתי לרכבו של ליאם ונשקתי לו. הוא הדיף ריח משכר של בושם.
״היי יפה.״ הביט בי כמה שניות והחל לנסוע.
״מי יהיה היום?״ שאלתי לאחר כמה דקות של האזנה לרדיו. אני אוהבת שקט. הוא מרגיע. הבטתי בידו של ליאם על מוט ההילוכים, הוורידים שיצאו לו כשהעביר הילוך שבו את תשומת ליבי. ליאם תמיד ידע שזו החולשה שלי ולכן מעולם לא התרגש כשבהיתי בו.
״נראה לי רק אני ואת, לא מתאים לך דייט איתי?״ שאל בחיוך מתחכם. צחקתי.
״סוף סוף! כבר חשבתי שלעולם לא תזמין אותי!״ אמרתי בציניות והוא צחק.
״כן, החלום שלך התגשם.״ הוא צחק צחוק מתגלגל ואני אחריו.
״חצוף! שלך אם כבר!״ צחקתי והוא פנה פנייה שמאלה אל עבר החוף.
״צודקת.״ הוא אצר ואני חייכתי חיוך מנצח.