תמיד היה אותך- פרק 9

פרק 9- הולכים לבית ספר היום
"לוטי קומי, הולכים לבית ספר היום." נטע העיר אותי בעדינות.
המהמתי בעייפות.
"יוצאים עוד ארבעים וחמש דקות." הוא אמר ויצא מהחדר.
הסטתי את השמיכה ממני בעצבים.
אני עדיין לא מאמינה שאני הולכת לבית ספר חדש.
אני לא מוכנה להתחיל לעכל את זה אפילו.
שטפתתי את פניי מסימני הדמעות של הלילה הקודם.
כל הבכי הזה חייב להיפסק.
לבשתי חולצת וי לבנה שהבליטה את הדיו השחור שעל כתפי.
התיק הוורוד שרכשתי לפני כמה ימים באדידס, חיכה לי בפינת החדר. כמעט מתחנן שאעמיס אותו על כתפי.
הבטתי במראה, שיערי נח על כתפי כמעט בצורה מושלמת.
יישרתי את גבי על מנת שאעמוד זקוף.
אני לא צריכה שום מבטי רחמים עכשיו.
לקחתי את התיק בידי וירדתי למטבח.
הנחתי אותו על הבר והכנתי לי קורנפלקס מתוק עם חלב.
"מתרגשת אוחתי?" נטע ירד בשמחה מחדר בעודי בוחשת בשעמום בדגנים המתוקים.
"לא." השבתי באדישות.
התרגשות לא הייתה הדרך לתאר את מצב הרוח שלי כרגע.
הייתי… איך אומרים את זה? חסרת מנוחה מעצבים.
כן, משהו בסגנון.
"שקרנית, אני רואה את זה על הפרצוף שלך." הוא אמר וצבט בילדותיות את אפי.
עיוותי את פניי.
"אתה גם עיוור עכשיו? אולי כדאי שנוותר על היום וניקח אותך אל רופא העיניים." עקצתי אותו.
"חה." הוא גיחך בציניות ויצא מהמטב עם שקית שוקו בפיו.
"הלוואי וזה היה מצחיק."
***
עמדתי שוב תחת השלט המאיים.
נטע אחז בידי ונכנסו יחד אל הבית הספר שעכשיו בניגוד לביקורנו הקודם וה'נעים', היה מלא בנערים ונערות רועשים ומתרגשים מהאיחוד עם חבריהם לכיתה.
אלוהים, תן לי את הכח לעבור את השנה הזאת בשקט.
"אל תראי כל כך מתנשאת,ככה לא רוכשים חברים." לחש לי נטע בחיוך.
"אני לא שולטת בזה." לחשתי לו חזרה.
גל קריר הכה בי כשנכנסו למזכירות.
"שם?" ביקשה המזכירה מבעד למשקפיה המחודדות.
היא נראתה מאיימת למדי.
"נטע ולוטם אשרת." ענה נטע.
המזכירה הרימה את משקפיה ופניה התעוותו בבירור כשהבחינה בקעקוע שלי.
עיניי עוד מעט התגלגלו החוצה מראשי.
מה אף פעם לא ראו קעקוע בבית ספר הזה?!
"נטע, אתה בי"ב 1, זה הקומה השניה החדר השלישי מימין, ולוטם… את בי"א 2 בקומה הזאת חדר רביעי משמאל." היא אמרה בעודה מתקתקת על המקלדת בציפורניים מסודרות מדי לטעמי.
"תודה." נטע אמר בחיבה ויצאנו משם.
"תנסי להשתלב טוב? אפילו אם את לא רוצה. זה יקל עלייך." הוא נשק לראשי.
"לא מבטיחה כלום." אמרתי ועזבתי את ידו פונה אל דלת כיתתי.
התחלנו.