תמיד היה אותך- פרק 8

פרק 8- הסוד שמסתתר מאחוריו
צעקות הילדים הקטנים עשו לי כאב ראש.
אני לא מבינה איך שוב נתתי לנטע לגרור אותי לדברים האלה.
"מדגישים, מחברות A4, סרגלים… מד זווית? בשביל מה אני צריך מד זווית?" מלמל נטע.
אחזתי במחברת אחת עם ציור מטופש של סמיילי, שעליה התנוססה בגדול מדבקה עם הסמל של חנות הציוד המשרדי עליה.
עיוותתי את פניי והחזרתי את המחברת למקום.
"מה כתוב ברשימה שלך? לוט?" העיר אותי נטע ממחשבותיי.
"מה? אמ… כמו שלך… בערך…" מלמלתי בפיזור דעת.
"מה קרה עכשיו?" נטע עצר את עגלת הקניות הגדושה ונשען על הידית, פונה אליי.
"אני לא הולכת להשתמש בכל החרא הזה, אתה סתם מבזבז כסף." אמרתי לו שוב.
"חוזרים לזה לוט? כבר דיברנו על זה, בית ספר זה לא אופציה, זאת חובה, ואת יודעת את זה." הוא אמר בייאוש מהטענה החוזרת ונושנה שלי.
נאנחתי בייאוש והמשכתי ללכת במעברים הצרים מדי.
"תפסיקי להיות בכזה דיכאון, אני אפילו מוכן לקנות לך מחברות של ניקי, אם את רוצה." הוא כרך את זרועו סביב כתפיי.
"זה הכסף שלך, תעשה מה שאתה רוצה." אמרתי.
"טכנית, זה הכסף של אבא, אז אנחנו יכולים לעבור באדידס אחר כך." הוא אמר עם נימת שובבות בקולו.
"עכשיו אתה מדבר."
***
"אני לא יכולה אמא! אני לא יכולה!"
בוקר.
שוב אותו הסיוט.
המילים המכאיבות שמהדהדות בראשי.
צעדתי ברגליים כושלות אל המקלחת, בתקווה שאמבטיה חמה תעזור להשקיט את רגשותיי.
הורדתי את בגדיי והתבוננתי במראה.
כמו תמיד, נראיתי תשושה.
שבילי הדמעות התמידיים היו על לחיי.
שיערי הקצר, היה פרוע.
וגופי היה מכווץ ומכונס.
שקעתי באמבטיה החמה וניסיתי להדחיק את מחשבותיי.
נשימותיי שעד לפני רגע היו מהירות וקצובות, עכשיו נרגעו מעט והחזירו את דופק ליבי למצב הטבעי שלו.
מה השעה? אוי שיט, ארוחת צהריים כבר.
יצאתי בחוסר רצון מהאמבטיה החמימה ונעטפתי במגבת.
הציפורים השחורות שהיו חרוטות על כתפי, נראו בולטות מתמיד על רקע המגבת הלבנה.
חייכתי לעצמי חיוך קטן.
אהבתי את זה שיש משהו שהוא רק שלי, שרק אני יודעת את המשמעות האמיתית שלו.
את הסוד שמסתתר מאחוריו.