סיפורי אהבה מיוחדים
פרק קצר אבל הרגשתי צורך לפנק אותכם

תמיד היה אותך- פרק 42

פרק קצר אבל הרגשתי צורך לפנק אותכם

פרק 42-
"אדיר תחזור! אדיר תחזור!" צעקתי ופקחתי את עיניי.
"לוטם. לוטם אני פה. אני פה יפה שלי." אדיר הסתכל בעיניי שנמלאו דמעות וחיבק אותי חזק.
אנחנו עדיין בבית החולים ולא משנה מה אני עושה, אני לא מפסיקה לחלום על אותו היום. ההרגשה הזאת פשוט לא עוזבת.
כבר שבוע עם אותו הסיוט, עד שנפטרתי מהקודם חזר אחד חדש. על אדיר.
בסיוט, אדיר שוכב בבריכת דמו וידיי מוכתמות מניסיונות להציל אותו.
מאסתי בלהתאושש כל פעם מחדש. מאסתי.
"הכל בסדר. אני פה. הכל יהיה בסדר." אדיר חזר על המשפט שהיה אומר לי כל לילה מאז שחזר הסיוט אבל משום מה, הפעם זה לא עודד או ניחם אותי. נשברתי. אזלו לי כוחות הלחימה והנפש שלי על הרצפה זועקת די.
"איך אתה יודע? שום דבר לא יהיה בסדר." התנתקתי מחיבוקו ומשכתי באפי.
"אתה לא יודע איך זה מרגיש אדיר. אתה לא יודע איך זה לשבת עם מישהו על ערש דווי. פעמיים. כשאמא שלי מתה," לקחתי נשימה עמוקה.
"ישבתי לידה. ישבתי והחזקתי לה את היד. והרגשתי איך היא נהפכת להיות קרה ונוקשה והגוף שלה מפסיק להילחם. הייתי שם כשהמילים האחרונות יצאו מפיה. ואז הרגשתי כאילו אני נופלת. נופלת לבור ללא תחתית עם משקולת של מאה קילו על החזה שלי שחוסמת לי את דרכי האוויר. ואז עברתי את זה שוב. איתך. לא הספקתי להתאושש וכבר אני עוברת את זה שוב? אני לא רואה איך יוצא טוב מהמצב הזה. אני לא רואה." התחלתי לבכות שוב והתחפרתי עם ראשי בחזהו.
"אני יעשה את זה טוב לוטם. אני מבטיח לך. אני לא עוזב. לעולם." הוא ליטף את ראשי.
"די. אתה לא יודע את זה. כולם עוזבים בסוף. כולם!" התנתלקתי ממנו שוב.
"לוטם עכשיו תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב." הוא תפס בצידי פניי והסתכל לתוך עייני במבט זועף מעט.
"תוציאי את המחשבה הזאת מהראש שלך. אני לא הולך לשום מקום. אני לא מת. אפילו לא קרוב. אני לא רציתי, לא רוצה ולא ארצה לעזוב אותך לעולם לוטם כי, כי התפקיד שלך זה לעשות לי טוב! את ממלאה את החיים החומריים שלי במשהו שבאמת שווה להישאר בשבילו! אז אני צריך אותך. ואני לא עוזב. לא עכשיו ולא בעתיד. אני לא הולך לשום מקום." הנהנתי בהסלמה.
לא ייאמן מה שהגבר הזה עושה לי. כל מילה שלו אני פשוט נמסה. התחלתי לבכות שוב, אבל אין בן אדם בעולם שהיו אומרים לה את זה והיא לא הייתה בוכה כמו המבול. התחפרתי שוב בחזהו וחזרנו לשכב.
"אני אוהבת אותך אתה יודע?" נישקתי את חזהו.
"כן אני יודע." הרגשתי את החיוך במילותיו וצחקקתי גם אני.
"גם אני אוהב אותך."


תגובות (3)

אני לא חושבת שאי פעם הגבתי לך, אבל הנה אני:)
אני לא יכולה לתאר כמה שאני אוהבת את הסיפור, אחד הסיפורים היחידים באתר שאני עוקבת אחריהם ומחכה לכל פרק. הכתיבה שלך סוחפת, ואני נהנת מכל פרק♡

22/12/2015 20:28

    יואו את לא מבינה איך אני שמחה לשמוע את זהההההה בזכותך אני הולכת לישון עם חיוך ❤

    22/12/2015 23:17

נווו מתי המשךך?? אני לא יכולה לחכות יותרר

06/01/2016 20:36
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך