תמיד היה אותך- פרק 41

פרק 41-
משהו ישן לי על היד.
לאחר כמה תהיות ניסיתי להזיז אותה אך היא הייתה נטועה במקומה תחת משהו כבד.
פקחתי את עיניי והזזתי את ראשי.
ידי הייתה קבורה תחת רעמת שיער חום בהיר. דומה לשיער של אדיר.
אדיר.
"אדיר?" הזדקפתי במקומי במהירות מה שהזכיר לי את המצב הגופני הרע שלי.
רעמת השיער התגלגלה מהמיטה ושניה לפני שהוא נפל גם הוא קפץ במקומו. אדיר. אדיר שלי.
"אדיר!" התחלתי לבכות וחיבקתי אותו. הוא התעורר. והוא בסדר. והוא פה. והוא שלי.
"היי יפה שלי." הוא נשף בהקלה וחיבק אותי חזק יותר.
הרגשתי כאילו משקל ענק הורם מחזי ויכולתי לנשום שוב.
"חשבתי שאתה מת!" מיררתי בבכי.
"אני בסדר אהובתי. אני כאן. הכל בסדר." הוא ליטף את שיערי.
הוא אחז בצידי פניי והרחיק אותי כדי שיוכל לראות את פניי.
"חשבתי שלעולם לא אזכה לראות את הפנים היפות האלה שוב." הוא חייך אליי ועיניו התרוצצו על פניי.
עיניו נדדו אל שפתיי ובלי לבזבז שניה התנשקנו בתשוקה אדירה.
גופי התפוצץ באקסטזות ואני הייתי בעננים.
שפתיו של אדיר ליטפו את שלי בעדינות מהולה בגעגוע ואני פישקתי את שפתיי כאילו מאותת לו להעמיק את הנשיקה.
והוא אכן עשה זאת.
לשונו חדרה אל שלי וליטפה את שלי.
ואלוהים מה שהלשון הזו עשתה בי.
פלאים התחללו בגופי ובמוחי והרגשתי כאילו אנחנו מתנשקים בפעם הראשונה.
התנתקנו מחויכים ומתנשפים.
"אמרתי לך שאני לא עוזב אותך. אני לא הולך לשום מקום." הוא הזיז אותי בעדינות הצידה ונשכב לידי בצורה מסורבלת וכבדה ונזכרתי שגם הוא נפצע ואפילו חמור יותר ממני.
"איך אתה מרגיש?" שאלתי בדאגה אמיתי והנחתי את ידי בזהירות על בטנו.
"אני בסדר אהובתי. לא משהו שאני לא יכול לשרוד." הוא נשק לשיערי ואני התכרבלתי כנגד גופו.
"פגשתי את אבא שלך." הוא אמר וליטף את שיערי.
"הוא היה פה?" עיניי נצצו בתקווה והרמתי תא מבטי אל עיניו החמימות והאוהבות.
"ברור. הוא מוסר לך שהוא אוהב אותך ושתרגישי טוב. והוא מתנצל שהוא היה חייב ללכת." החזרתי את ראשי לחזהו הקשיח. אם זה מה שגורר תשומת לב מאבי הייתי צריכה לחשוב על זה ממזמן.
"מה השעה?" שאלתי לאחר ששכבנו כמה דקות בתנוחה הנעימה הזו. לא רציתי להיפרד מקרבתו לעולם.
"שתיים עשרה בצהריים. רוני אמרה שהיא תבוא לבקר אותך כשיגמר לה הבית ספ," לפני שהוא הספיק לגמור את המשפט הנערה האהובה עליי רצה אל תוך החדר.
"לוטם!" היא צעקה וחיבקה אותי חזק.
"בזהירות." אמרתי כשהרגשתי את תפריי זועקים בכאב.
"סליחה. סליחה." היא גררה כיסא והתיישבה לידי.
שיערה היה אסוף לקוקו מרושל והיא נצצה מזיעה.
"איך את מרגישה?" היא חייכה אליי והניחה את ידה על ידי.
"כואבת. אבל עכשיו בסדר." חייכתי אליה ואז חייכתי לאחיה הגדול והמופלא.
"רוני, את אמורה לסיים בית ספר בעוד ארבע שעות מה את עושה פה?" אדיר שאל אותה בטון מאשים.
"ביקשתי מהאחות שתסמס לי כשאתם מתעוררים. ולא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת לבקר אותכם." חיוך זדוני עלה על פניה.
"ואיך הגעת לפה?" הוא המשיך בחקירה.
"נטע הקפיץ אותי. הוא בחוץ עם נעה. הם רבים אני חושבת." את החלק האחרון היא אמרה בקצת פחות התלהבות.
"רבים?" שאלתי והרמתי את גבותיי.
היא הנהנה.
"הם דיברו על משהו באוטו אבל ניסיתי לא להקשיב. ואז הם התחילו לצעוק אחת על השניה. אז רצתי לתוך החדר. לא נראה לי שזה דברים שאני אמורה לשמוע." היא הסבירה ואני הנהנתי בהבנה.
היא צודקת. לא משנה על מה הם רבים, אני לא צריכה לחטט. אם הם רוצים הם יספרו לי.
"הבאתי לכם אוכל." היא הרימה שקית קרטון שלא הבחנתי בה כשניכנסה.
"מלכה." אמרתי בהתפעלות. פתאום הרגשתי שלא אכלתי כבר 24 שעות.
התיישבתי במיטה וגררתי אליי את המגש שהיה מחובר למיטה.
"אתה לא רוצה לאכול?" שאלתי את אדיר כשהוא לא התיישב.
"אני לא רעב יפה שלי." הוא הניח את ידו על כתפי וחייך אליי.
כיווצתי את גבותיי. אדיר תמיד היה רעב.
"אתה בטוח?" שאלתי.
"כן כן יפה שלי. תאכלי, הכל בסדר."
רוני פרשה מולי את הקופסאות המלאות באוכל סיני שהעלה ריח מדהים.
"רוני. אני אוהבת אותך." התוודיתי בפניה על רגשותיי והיא חייכה באושר.
פתחתי קופסה שהכילה נודלס עם בשר והתחלתי לטרוף את המעדן הטעים. בטח נראיתי כמו חיה אך לא היה לי אכפת. התענגתי על כל ביס.
נטע נכנס לחדר והתיישב בפינה בלי להגיד מילה. הוא התעסק בפלאפון שלו ונראה די כעוס.
אני, אדיר ורוני החלפנו מבטים תוהים.
"אני יוצאת שניה החוצה." הודעתי וניסיתי לקום במאמץ רב.
לקחתי את קופסת האוכל איתי, לא מוכנה לוותר על פיסות הגן עדן שנחות לי על הלשון, ויצאתי החוצה בצעדים קטנים, איטיים וכבדים.
הבטתי לצדדי על אורך המסדרון. נעה ישבה בפינה חשוכה ופניה היו קבורים בין ידיה.
התחלתי להתקדם לכיוונה כשאני נתמכת בקיר כדי ללכת.
"נעה?" שאלתי. הבחורה הבלונדינית שתמיד הייתה שמחה הרימה אליי את ראשב ופינ היו נפולים ורטובים מדמעות. נבהלתי.
"מה קרה?" שאלתי בדאגה והתיישבתי לידה.
היא ניסתה לענות לי אך השתנקה ופצחה שוב בבכי.
"הכל בסדר. הכל יהיה בסדר." הנחתי את ידי על גבה וליטפתי אותה.
"אני זאת שאמורה לנחם אותך. את היית בפיגוע." היא ניסתה לחייך.
"זה בסדר. תספרי לי מה קרה." עוד גל של דמעות ירד מעיניה. ופניה התעוותו בכאב.
"בגדתי בו."