תמיד היה אותך- פרק 38

פרק 38- נצח שלעולם לא יגמר.
"נו ספרי לי משהו על עצמך. משהו שאף אחד לא יודע."
"אתה קודם." ישבנו אני ואדיר על המיטה שלו עם קופסה אחת של בן אנד ג'רי ושתי כפיות.
"אוקיי. אממממ." הוא שדם את הכפית בפיו והסתכל למעלה כאילו הוא חושב.
"כשהייתי בכיתה ג' קינאתי ברוני שכולם אמרו לה שהנמשים שלה יפים. אז יום אחד לקחתי לורד חום. ו… ציירתי מלא נקודות על הפנים שלי. זה לא ירד לי במשך חודש וכלם צחקו עליי."
לא יכולתי להחזיק את עצמי והתפוצצתי מצחוק. המראה של אדיר כילד עם נקודות מצוירות על הפנים שלו היה קורע.
"אוקיי אוקיי. תורך." הוא אמר והכנסי כפית גדושה לפיו.
"אממ… כשאני הייתי בת עשר ונטע היה בן אחת עשרה, ראינו סדרת טלוויזיה שהדמויות בה התנשקו. זה נורא סקרן אותנו ורצינו לראות מזה אז…. התנשקנו." אמרתי והתכווצתי במקומי.
אדיר נהיה כולו אדום ולאחר מכן פרץ בצחוק גדול כשהוא זורק את ראשו לאחור.
"נישקת את נטע?!" הוא שאל עדיין לא מסוגל לשלוט בצחוקו.
"שתוק כבר! הייתי בת עשר!" מחיתי והצטרפתי גם כן לצחוקו.
"סליחה סליחה. שותק."הוא אמר וכיסה את פיו.
"תורך." אמרתי.
"כשאני ורוני טסנו לוונציה לבד לפני שנתיים, היינו באיזושהי גלריית אומנות שהעבירה סדנאות. היתתה שם איזה מישהי כוסית שהעבירה את הסדנא וניסיתי להרשים אותה אז התחלתי לנסות לצייר כל מיני דברים. לאט לאט גילית שאני די טוב בזה ו… פשוט המשכתי לצייר." הייתי בהלם.
"אתה יכול לצייר אותי?" שאלתי אותו בעיניים מלאות תקווה.
הוא ציחקק.
"אולי יום אחד."
"יאללה שפכי."
התלבטתי ביני לבין עצמי אם להראות לו את הסוד שלי.
"יש לכם פסנתר פה?" שאלתי אותו לאחר כמה התחבטויות.
"כן למה?" הוא שאל מבולבל.
"אני רוצה להראות לך משהו." קמתי מהמיטה.
הוא קם גם ויצאנו מהחדר.
הלכנו בין חדרי הבית עד שאדיר פתח דלת שהובילה לאולם גדול. הבית הזה כל כך ענק שאם הייתי פה לבד הייתי נאבדת בטוח.
בפינה של רחבת הריקודים עמד פסנתר כנף גדול ושחור.
פסעתי אליו בזהירות והתיישבתי על הכיסא העשוי מקטיפה אדומה.
אדיר גרר כיסא מאיפשהו והתיישב לידי.
אספץי את שיערי לגולגול נמוך ומרושל ונשמתי עמוק כשהנחתי את ידיי על הקלידים.
קצות אצבעותיי עיקצצו כשהרגישו את המגע המוכר אך הישן.
"אמא שלי הייתה זמרת ורקדנית. לרקדנית לא נהפכתי. אבל…"
הקשתי על תו אחד ומשם אצבועתיי ניגנו להם לבדם.

אצבעותיי יצרו מוזיקה נעימה וגופי זז בהתאם לקצב.
הרגשתי בעולם אחר לגמרי.
לא הייתי צריכה לחשוב. רק להרגיש.
המוזיקה חדרה לכל רמח איבריי ואני התחלתי לשיר.
המילים והצלילים זרמו מפי בסינכרון מושלם עם המוזיקה שיצר הפסנתר.
הרגשתי שלמה. הרגשתי משוחררת.
חזי התמלא בתחשות געגוע והמועקה שעל חזי נעלמה כלא הייתה.
עצמתי את עיניי ונתתי לגופי לעשות את מה שנכון.
לא טעיתי בתו אחד ולא זייפתי בצליל בודד.
ניגנתי כאילו אני מנגנת את השיר הזה שנים ברצף.
מעולם לא שרתי כזה טוב.
מעולם לא התחברתי כל כך למוזיקה ולמילים שבוקעות מגרוני.
במהרה החדר התמלא בצלילים נעימים ורכים וזה היה הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו.
לא חשבתי על אדיר. לא חשבתי על אמא שלי.
חשבתי עליי. ועל הפסנתר. ועל השירה.
ועל איך שזה חלק ממני.
זאת אני.
הקשתי על התו האחרון ועצמתי את עיניי נושמת עמוק את התחושה שאחרי ביצוע מושלם.
תחושה שאין לתאר.
הסתכלתי על אדיר בחשש מגלה את פניו המופתעות והמעריצות.
"אני.. אני לא יודע מה להגיד." הוא גמגם.
"את.. את.. את מדהימה. את פשוט מושלמת. איך אף אחד לא ידע על זה עד עכשיו?" הוא שאל בפליאה ופער את עיניו אף יותר.
"אמממ," פקקתי את אצבעותיי בלחץ.
"היא לימדה אותי לנגן. ולשיר. זה היה מין קטע של שתינו. זמן האיכות שלנו. וכשהיא נפטרה," בעלתי את רוקי.
"פשוט לא ראיתי טעם להמשיך לנגן." דמעה ירדה מלחיי.
"וגם אבא שלי מכר את הפסנתר שלנו כשעברנו אז…" השפלתי את מבטי.
הוא תפס את פניי בידיו החמות והגדולות והרים אותם כדי שאסתכל עליו.
עיניו התרוצצו בין שתי עיניי ודמעותיי שזלגו אט אט על לחיי.
אני כזאת בכיינית.
"את מדהימה." הוא חזר על מילותי ונשק לשפתיי ברכות.
דמעותיי עכשיו נחתו על לחיו ונראה כי זה לא הפריע לו.
המשכנו להתנשק ככה דקות ארוכות שנראו כמו נצח.
נצח שלעולם לא יגמר.
***
נכנסתי הביתה ניגשת ישר אל המטבח כדי לשתות כוס מים.
נטע היה שם מתעסק בטלפון שלו.
"היי סיס." הוא אמר לי בלי להרים את מבטו.
"היי." לקחתי כוס מים ושתיתי שלוק קטנטן.
נשענתי על האי מולו.
"ניגנתי היום."
נטע הרים את מבטו מהטלפון והסתכל עליי בהפתעה.
"נו? איך זה הרגיש?" הוא שאל בהתלהבות ונראה כמו ילד קטן.
"זה הרגיש…" חיפשתי במוחי את המילה המתאימה להרגשה שחלפה בי.
מצוין. מעולה. משחרר. נשגב.
"וואוו." סיכמתי את מחשבותיי במילה אחת.
חיוך רחב נמתח על פניו של נטע והוא עקף את האי ובא לחבק אותי חיבוק חזק ומוחץ.
"ידעתי!! זה היה ברור שתחזרי לזה!" שמעתי את החיוך והשמחה בקולו.
״לא חזרתי לזה. ניגנתי פעם אחת." אמרתי בביטול כשהוא הרפה מגופי.
״יואו אני כבר יכול לראות אותך ממלאה אולמות שלמים.״ הוא אמר שקוע באופוריה.
גילגלתי את עיניי ולקחתי שקית שוקו מהמקרר.
דלת הכניסה נטרקה ומבטינו הופנו לשם מיד.
נעה נכנסה כשהיא שקועה בטלפון שחה ולא הסתכלה עלינו אפילו.
״אהה נעה?״ שאלתי אותה כשהיא עלתה במדרגות.
היא הימהמה והמשיכה לעלות.
אני ואדיר החלפנו מבטים מבולבלים ותוהים.
״נראה לי זה יותר התחום שלך.״ הוא אמר ופרש לסלון.
לקחתי את קופסת הגלידה החצי אכולה בנוסף לשתי כפיות ועליתי לחדר.
״נעה?״ שאלתי ופתחתי את הדלת.
היא שכבה על המיטה שלי ועשתה משהו בטלפון.
היא הביטה בי בחיוך וחזרה להקליד.
״קראתי לעומר.״ היא התיישבה על המיטה ולקחה ממני את הקופה וכפית אחת.
התיישבתי מולה ואכלנו את המותג הכי מתוק שאני מכירה בשקט.
״תגידי,״ אמרתי בהיסטס נזהרת שלא לדרוך על מצב רגיש.
״המצב קשה אצלך בבית?״ ניסיתי לרמוז לה.
חייב להיות הסבר לזה שהיא נמצאת אצלינו
24/7.
״ההורים שלי גרושים. אבל זה לא מפריע לי. ככה אני מקבלת את כל הדברים כפול. כסף כפול. מתנות כפול. ימי כיף כפול.״ היא הסבירה.
״למה את שואלת?״ היא כיווצה את גבותיה והסתכלה עליי.
״סתם….״ מילמלתי וחזרתי לכפית הגלידה שלי.
לאחר כמה דקות של פיטפוטי סרק עומר נכנס אל החדר.
״נו אתם מתכוננות למסיבת חורף?״ הוא שאל והרים גבה אחת בתחמנות.
״אני עובדת.״ הזכרתי להם את מחויבותיי הקודמות.
״מבאסת תחת. לפחות זה אומר שאת תהיי שם.״ עומר אמר ונשכב על המיטה.
טוב, יותר נכון עליי.
״הולך להיות פצצה!!!״ נעה אמרה בהתלהבות.
״כן. פצצה.״