תמיד היה אותך- פרק 34

פרק 34- נכנעתי.
נכון המשפט הזה, 'אתה לא יודע מה יש לך עד שאתה מאבד אותו'?
בזמן האחרון הגעתי להבנה שלו.
אחרי הרגע המביך שלאחר הנשיקה שבו התחמקתי מהבית שלו תוך כדי מלמול עוד יותר מביך של אלפי סליחות, אני ממש מתאמצת לא להיתקל באדיר יותר ממה שאני צריכה.
ונראה שגם הוא עושה זאת, כי מאז הנשיקה הוא עוזב את הבר בכל יום עם מישהי אחרת.
הלכתי מדוכדכת כהרגלי ברגל אל הבר כי, כמובן שאני לא נוסעת עם אדיר יותר.
"הגעתי!" קראתי בעודי דוחפת את הדלתותpהשחורות.
אנג'י ועידו היו באמצע קרב ריקודים על הבמה המרכזית.
אנג'י כמו תמיד כיסחה אותו והשאירה אותו ללא מילים.
נועם ישב על הבר וצחק עם אחת מהמלצריות.
אדיר נכנס אל המועדון כשידו כרוכה סביב עוד יפיפה שנכלאה ברשתו.
גילגלתי את עיניי והנחתי את ארגז הבירות ברעש על הדלפק.
"חבר'ה ישיבת צוות!" איציק צעק ממשרדו במעלה המדרגות.
כולנו עלינו אל המשרד חוץ מהמזדנבת של אדיר שנשארה על הבר עם נועם.
אני ואנג'י התיישבנו על הכיסאות מול השולחן, ואדיר, עידו, המלצרית ושון הרקדן השלישי, עמדו סביבנו.
"רונן שוב מאחר?" איציק שאל בכעס כשסרק בעיניו את החדר.
הנה מה שלמדתי עד עכשיו על רונן: הוא אף פעם, אבל אף פעם, לא מגיע לעבודה בזמן.
כשהוא מגיע לעבודה, הוא כל היום מפלרטט עם בנות במקום לעבוד. ושאדיר ממש לא מחבב אותו.
"טוב, בסוף השבוע יש את המסיבה לכבוד תחילת החורף. שוטים נמכרים במחיר מוזל ובנות נכנסות חינם. תפרסמו את המסיבה, יש לכם את הפלייאר בקבוצת הווטסאפ של המועדון."
איציק אמר והעברנו בינינו את הפלייר הנוצץ של המסיבה המדוברת.
"גשו לעבוד." הוא הניף את ידו ויצאנו מהחדר.
אדיר ישר חזר אל המזדנבת שלו שלא הפסיקה להגיד לו, ואני מצטטת ' יואו מאמי הידיים שלך נראות מזה שריריות ככה' כשהוא מייבש את הכוסות.
לא, יש לך את זה ביותר חנפנית.
"את בוהה בהם." אנג'י לחשה לי.
"לא אני לא." הכחשתי והסטתי את מבטי מהם.
"בטח שאת כן. קנאית." היא קרצה לי.
"אני לא קנאית, זה פשוט מעצבן אותי שאני צריכה לעשות את כל העבודה לבד." רטנתי.
"אהמ." היא אמרה בחיוך והלכה אל נועם שישב בצד של אדיר.
גילגלתי את עיניי וחזרתי למלא את המקרר בבירות.
***
למרות שכבר התחיל להיות קצת קריר בחוץ הסווטשרט שלקחתי איתי ליתר ביטחון נשאר קשור סביב מותניי במשך כל הריצה.
התרגלתי למבטים השופטים של האנשים שבוחנים את לבושי הדל. ועוד במזג אוויר כזה.
אבל אני לא עמדתי להתנצל. היה לי חם.
הגעתי אל הפארק ועצרתי כדי לשתות מברזיית האבן שעמדה שם.
החלטתי לסיים את הדרך עד הבית בהליכה.
הרחוב היה שקט חוץ ממכונית שעברה פה ושם מיטלטלת במורד הכביש.
השקט ששרר הותיר אותי לבד עם מחשבותיי על אדיר.
אולי טעיתי?
אולי אני צריכה להיפתח אליו ולתת לו לעשות אותי מאושרת?
אולי אני צריכה להפסיק להיות כזאת כלבה קרה ונירוטית?
המשכתי להתהלך ברחוב, אך כל הדרכים הובילו אותי אל הבית המפואר יתר על המידה.
ברגליים חוששות עליתי במדרגות הכניסה ודפקתי על הדלת.
"כן!" נשמע קולה של רוני מבפנים.
פתחתי את הדלת.
"הייתה לי תחושה שתחזרי לכאן." היא אמרה בחיוך ממזרי כשנכנסתי לביתם.
"מה איתך?" שאלתי והתיישבתי לידה על הספה.
"יותר טוב. נפרדתי ממנו."
"מההוא שלקח אותך כמובן מאליו?" שאלתי אותה.
היא הנהנה בחיוך קטן.
"כל הכבוד. רק טוב זה יעשה לך, מבטיחה."
"לוטם?" אדיר ירד במדרגות מבולבל.
"היי."
"אני אשאיר אותכם לבד." רוני חייכה וחמקה אל חדרה.
"מה…. מה את עושה פה?" הוא התיישב לידי על הספה.
"את האמת, אני לא ממש יודעת." אמרתי במבוכה.
"את רוצה לאכול משהו? לשתות?" הוא הציע בנימוס.
"לא, תודה."
"אתה ורוני חזרתם לקשר?" שאלתי אותו.
"כן, תודות לך."
"אני מצטערת." זרקתי לחלל האוויר בשקט.
"על מה?"
"על זה שנישקתי אותך ואז נעלמתי." השפלתי את מבטי.
"למה נישקת אותי?" הוא שאל מנסה לצוד את מבטי.
"אני לא יודעת." גיחכתי.
הוא התקרב אליי.
"אני חושב שאני יודע." עכשיו הוא כבר היה ממש קרוב שיכולתי להרגיש את נשימותי על עורי.
הרמתי את מבטי בחשש. עיניי התרוצצו על פניו.
על פיו שנפתח מעט, על הזיפים העדינים שלו, על העיניים העמוקות שלו.
"תהיי איתי לוטם." הוא לחש.
"אני לא…"
"תנסי." הוא קטע אותי.
"רק תנסי." הוא עצם את עיניו בציפייה שקטה.
נשימתי הואצה ולבי דפק במהירות.
להיכנע או לא?
עצמתי את עיניי והתמכרתי לדגדוג הנעים בשפתיים בשניות שלפני הנשיקה .
הנחתי את שפתיי על שלו בביטחון.
תחילה השפתיים שלי לא עשו הרבה, אך כשהוא עטף את שפתי התחתונה עם שפתיו פי נפתח ולשוני ליטפה את שלו.
תפסתי את חולצתו וקירבתי אותו אליי כמה שהתאפשר לי.
לעזאזל. הוא ממש טוב בזה.
ידיו נעו על מותני בתנועות כמעט בלתי מורגשות אך שגרמו לגופי לקפצץ בהתרגשות.
הוא קם מהספה כשאני בין זרועותיו, שפתינו לא מתנתקות לרגע.
נתתי לו להוביל אותי מחשש שאם אפקח את העיניים ההיגיון יבליח אל מוחי וימנע ממני את הרגע המדהים הזה ואת הבאים המדהימים יותר אחריו.
עלינו גרם מדרגות אחד ועוד אחד.
שמעתי קול של דלת נטרקת ושניה אחרי זה הייתי מוטלת על המיטה כשהיצור הכי נפלא בעולם גוהר מעליי ומוצץ את צווארי.
ידעתי שהוא משאיר עליי את חותמו כדי שכולם ידעו שאני שלו.
עצמתי את עיניי בשנית וזרקתי את ראשי לאחור נהנית מכל רגע.
בפעם הראשונה מאז שפגשתי אותו, עיניי התגלגלו מרוב עונג ולא מרוב כעס.
הורדתי את חולצתו בחוסר סבלנות וליטפתי את גופו המוצק.
היה נדמה כאילו כל גופו עשוי משריר מפוסל אחד.
הוא כמעט וקרע ממני את הסווטשירט לפני שעבר לנשק את עצמות הבריח.
כשהוא נישק את שדיי מבעד לחזיה פלטתי אנחת עונג והידקתי את קרסוליי לגבו השרירי.
הוא הוריד את מכנסיי באיטיות מענה בעוד אני מסתכלת על פניו היפות ומלטפת שיערו הרך.
הוא פיזק נשיקות רטובות לאורך מותני ואני משכתי את ראשו אליי כדי להצמיד את שפתינו שוב.
בתנועה זריזה התהפכתי ועכשיו אני הייתי מעליו יושבת על מותניו ומרגישה את הזקפה שלו על ישבני.
הורדתי את החזיה ושבתי ללטף את פניו.
״פאק…״ הוא מילמל והזדקף כדי להתקרב אליי.
הוא נישק את חזי וליטף את גבי בידיים חזקות ובטוחות.
גנחתי בשקט והתמסרתי למגעו.
הוא הפך אותי שוב ובעט את מכנסיו ממנו.
פקודה משותפת גרמה לשנינו להיפטר מחתיכת הבד האחרונה, ולאחר רשרוש קל של חפיסת ה׳ עדיף להיזהר מאשר להצטער׳, גנחנו ביחד והוא נכנס לתוכי.
קימרתי את גבי ומשכתי אותו יותר קרוב אליי משחררת עוד אנחת עונג מהול בכאב.
התנועות שלו נעשו יותר קצביות ובטני התכווצה בעונג מופלא.
שוב משכתי אותו אליי שורטת את גבו. רק רציתי אותו קרוב יותר, עמוק יותר וחזק יותר.
אנחת הגמירה שלי נבלעה בתוך גרונו של אדיר כשהתפוצצנו יחד. הוא התנשף בכבדות אך עדיין לא התרחק מפי.
נישקתי אותו שוב, נושכת את השפה התחתונה שלו חסרת נשימה ודופק.
נכנעתי.