תמיד היה אותך- פרק 33

פרק 33- רוניל'ה
"בוקר טוב." נעה ירדה בצהלה מחדרו של נטע.
"בוקר." עניתי באדישות והמשכתי לשאוב את השוקו מהשקית המקומטת.
"את יוצאת איתנו היום?" נעה שאלה והתיישבה לידי.
"אני עובדת." שיקרתי.
"לא את לא. המועדון לא עובד בימי שני. תפסיקי לשקר. אז את באה? גם עומר בא."
באמת הרבה זמן לא ראיתי אותו.
"בסדר." אמרתי באדישות.
"יאיייייי!" היא צרחה וחיבקה אותי.
גילגלתי את עיניי.
"את חייבת להפסיק להיות כזאת שמחה בבוקר. אני לא עומדת בזה." נאנחתי.
"כנל." נטע סידר את שיערו כשירד במדרגות.
"יאללה יוצאים?" הוא שאל ולקח את המפתחות מהקערה העומדת ליד הדלת.
"כן." נענתה נעה ברצון ויצאה מהדלת לא לפני שהדביקה לנטע נשיקה רטובה.
הטחתי את התיק שלי על כתפי ויצאתי מהדלת נותנת לנטע אגרוף חביב בכתף.
הוא יצא אחריי וסגר את הדלת.
זאת נהייתה כבר שיגרה אצלנו.
התיישבתי במושב האחורי כהרגלי בזמן שנטע נכנס והתניע את האוטו.
"נטע לוטם באה איתנו היום." נעה סיפרה לו.
גילגלתי את עיניי בפעם השניה הבוקר.
"מגניב." הוא אמר בחיוך והסתכל עליי מבעד למראה.
דפקתי לו פרצוף והוא צחק.
צעדנו שלושתנו אל תוך הבית ספר.
"היי יפה שלי." עומר כרך את ידו סביב כתפי.
"מה קורה?" שאלתי אותו.
"ברוך השם. שמעתי שאת באה איתנו היום." הוא אמר בחיוך.
"רכלנית." הסתכלתי על נעה.
"הוא היה חייב לדעת." היא אמרה בחיוך מתוק.
"כמעט השתנתי במכנסיים מרוב התרגשות כשהיא אמרה לי."
"אני מתה עלייך." צחקתי וחיבקתי.
"זה לא פייר שהוא היחיד שאת ממפגינה אליו אהבה." מחתה נעה ועשתה פרצוף עצוב.
"בואנה תשתקי, יש לך מישהו שמראה אהבה מצוין." אמר עומר והעביר את מבטו בין נעה לנטע.
"צודק." היא אמר בחיוך מרוצה ונישקה את נטע ארוכות על השפתיים בתשוקתיות מוגזמת.
"טוב די." עצרתי אותם.
"קנאית." נעה הוציאה לי לשון.
"ממש לא." הפניתי את מבטי בהפגנתיות.
"אה נכון… יש לך את אדיר. שחכתי." נעה אמרה וחייכה חיוך גדול בהגזמה.
הסתכלתי עליה במבט המוות שלי.
היא רק המשיכה לצחוק וגרמה לי לגלגל את עיניי שוב.
היא בלתי אפשרית.
אני ונעה נכנסנו אל הכיתה והתיישבנו בשולחן הקבוע שלנו בסוף הכיתה .
אף אחת מאיתנו לא באמת השתוקקה להשתתף בשיעור.
שמתי אוזניה אחת באוזני והנחתי את ראשי בזהירות על ספר המתמטיקה.
"לוטם את איתי?" נעה שאלה.
"כן, בטח." עניתי לה בהיסח דעת.
"אוגרת שעות שינה להיום?" נעה דחקה בי בשובבות עם כתפה.
גיחכתי בציניות והנחתי בחזרה את ראשי על הספר.
"אממ נעה, אני צריך להוציא את לוטם מהשיעור. בבקשה." שמעתי קול מוכר.
הרמתי את ראשי מהספר שוב.
אדיר עמד ליד הדלת וביקש אותי.
אותי.
אספתי את דבריי לתוך התיק וחמקתי מהכיתה.
לא שרציתי ללכת איתו אבל אני לא אפספס את ההזדמנות היקרה הזאת לצאת משיעור מתמטיקה.
"אני צריך את ממך טובה." הוא אמר לי כשהלכנו על המדשאה הקדמית.
עצרתי במקומי וגיכווצתי את גבותיי.
"איזו?" שאלתי בחשדנות.
שוב הוא נראה לא נינוח כהרגלו.
"זאת אחותי. היא לא מסכימה לדבר איתי. ואני ממש צריך שמישהו ידבר איתה." הוא גירד בראשו.
"למה אתה לא מבקש מהחברות שלה?" שאלתי אותו.
רציתי לוודא שזה לא עוד תכסיס שימשוך אותי אל בין זרועותיו.
"כי הם פוסטמות." הוא גיחך בעצבנות.
גיחכתי גם אני.
"בסדר." הסכמתי.
אני לא יודעת למה הסכמתי לעזור לילדה שאני לא מכירה כשאני בקושי מסוגלת לעזור לעצמי.
"מה קרה לה?" שאלתי כשנכנסו לאוטו האהוב עליי.
"הייתי אמור להשגיח עליה ואז היא התגנבה החוצה והלכה להשתרלל בפאר עם חברים שלה. ואז כשמצאתי אותה כמובן שכעסתי עליה. אז היא נעלבה ומאז היא מסתגרת בחדר." הוא נאנח.
"בגלל זה היית כזה עצבני באותו היום?" שאלתי אותו נזכרת בכמעט נשיקה שלנו.
"כן. זה היה ממש אחרי שמצאתי אותה."
הנהנתי בהבנה.
אז הוא לא היה עצבני עלי.
לא יכולתי להתעלם מתחושת ההקלה שהציפה את נפשי.
שוב חנינו על יד הבית שלו ועכשיו הוא נראה לי אפילו גדול יותר. אם זה אפשרי בכלל.
נכנסו דרך דלת העץ הגדולה אל הלובי.
לאיזה בית יש פאקינג לובי?
טחונים.
התקדמנו ונכנסנו היישר אל המטבח הגדול בהגזמה.
לא יכולתי לדמיין כמה אנשים צריך כדי לאייש את המטבח הזה.
לאחר המטבח היה הסלון שהיה גם הוא לא קטן.
מהסלון יצאו שתי יציאות. אחת לספריה והשניה לחדר שדלתו הייתה סגורה.
"זה החדר עבודה של אבא שלי." הוא הסביר כשראה שאני בוחנת בסקרנות את הדלת.
עלינו במדרגות אל מסדרון עם שתי דלתות שמוצבות אחת מול השניה ועוד גרם מדרגות אחד.
אדיר התקדם ודפק על הדלת.
"רוני?" הוא שאל בטון עמוק.
"כוסאמק אדיר אמרתי לך ללכת מפה!" צעק קול נשי.
"תן לי לנסות." הצעתי.
דפקתי על הדלת.
"רוני? היי. זאת אמממ, ידידה של אדיר," התלבטתי איך להציג את עצמי.
"אני יכולה להיכנס?" שום תגובה.
"בבקשה?" הוספתי.
ושוב, כלום.
"אני שונאת אותו גם." שיניתי גישה.
לאחר כמה שניות רעש של מנעול נשמע ואני נכנסתי מותירה את אדיר מאוחרי הדלת.
"היי רוני אני,"
"לוטם אני יודעת. הילדה עם העיניים." היא קטעה אותי.
הטתי בה ביבלבול.
אין ספק שהיא ניחנה ביופי של אחיה.
יש לה עיניים בדיוק כמו שלו.
"מה?" שאלתי אותה.
"אדיר אומר שכל פעם שאת מגלגלת עיניים, הוא מתאהב בך מחדש." היא אמרה בפשטות.
ללא ספק היא גם ירשה את הישירות שלו.
"אדיר מדבר איתך עליי?" הסמקתי.
היא הנהנה.
ניערתי את ראשי וניסיתי לא להרגיש מוחמאת ממש היא אמרה.
"רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי אותה והתיישבתי מולה על המיטה.
כמו של אדיר, גם החדר שלה היה גדול רק שאצלה הייתה דלת שהובילה לחדר ארונות עצום.
"הוא סתם מתנהג כמו אידיוט." היא שיחקה עם השמיכה באצבעותיה.
"מסכימה איתך על זה."
היא גיחכה.
"ההורים שלי אסרו עליי לצאת מהבית, והשאירו את אדיר להשגיח עליי. אבל החברים שלי נפגשו בפארק והייתי חייבת ללכת. אז התגנבתי החוצה והלכתי לפארק. איזה ילד אחד שם ניסה למשש אותי כשאני לא רציתי וניסיתי להעיף אותו. הוא היה מסטול מהתחת. אדיר בא וראה את זה והתעצבן עליי. הוא סתם מרגיש אשם שהוא לא השגיח עליי כמו שצריך והוא מוציא את זה עליי בעצבים סתם." היא אמרה במרירות.
"יש לך חבר?" שאלתי אותה.
"כן." כמובן שיש לה.
"ואיפה הוא היה בכל הסיפור?" שאלתי אותה.
"ממש לידי." היא אמר ב'כאילו' חיוך.
"אז הוא אידיוט. ואת ממש לא צריכה להיות איתו." הזדעזתי.
חבר שלה היה ממש לידה כשאחד מהחברים שלו ניסה למשש אותה והוא לא עשה לו כלום? בן אדם בלי כבוד לעצמו ולאחרים.
"נראה לך שאני לא יודעת? הוא הכי טוב שאני יכולה להשיג. כולם בבית ספר בטוחים שאני סתם עוד איזה כוסית. ואני נואשתי מלנסות להוכיח להם אחרת."
"את אמיתית איתי? אני עוד לא מכירה אותך ואני יודעת שאת לא אחת כזאת. אל תיתני להם להחפיץ אותך."
"איך את לא לומדת איתנו?" שאלתי אותה לפי מה שניחשתי היא רק קצת מתחתיי.
"אני לומדת ב'בית ספר לאומנויות'." היא סימנה מרכאות עם ידיה.
"אז מה הקטע בינך לבין אח שלי?" היא נשענה לאחור על ידיה בחיוך תחמן.
"שום קטע." אמרתי בהתגוננות.
"שקרנית. לא היית פה אם לא היה ביניכם קטע." חיוכה רק הלך וגדל.
"הוא ביקש ממני טובה. זה הכל."
"כן. ביקש ממך טובה, והטיס אותכם לפריז,ורקד איתך בחתונה של אחותינו, ושכב איתך…"היא אמרה משועשעת.
גלגלתי את עיניי.
"אז את באמת עושה את זה הרבה." היא חייכה.
צחקתי ונענתי את ראשי.
"אני לא רוצה אותו." אמרתי לה את מה שאני אומרת לכולם.
"אנחנו עוד נראה."
"מזה אמור להביע?" שאלתי בספק.
"זה אדיר. כשהוא רוצה משהו, הוא משיג אותו."
"את יכולה לצאת לדבר עם אח שלך כבר כדי שאני אוכל ללכת? עושה לי פריחה כל הכנות שבחדר." קמתי מהמיטה.
היא צחקה וקמה גם היא.
היא פתחה את הדלת והזדקפה בהפגנתיות.
"אני סולחת לך." היא אמרה בסנטר מורם ויצאה מהחדר.
איזה גברת. מדברת כמו בוסית הילדה הזאת.
"מה? אם כבר אני צריך לסלוח לך! " אדיר קם ממקומו על הרצפה.
שמתי את ידי על כתפו על מנת להרגיע אותו.
אני לא יודעת למה עשיתי זאת, אבל כנראה שזה עבד.
רוני חייכה ונראתה מרוצה כשקיפצצה במורד המדרגות.
"תודה." אדיר הסתובב עליי.
"בבקשה." ידי עדיין הייתה מונחת על כתפו. זה די עשה לי טוב שהיא שם.
הרגשתי את השרירים שעל כתפו עולים ויורדים כשהוא נושם ומתקרב אליי.
הבטתי עמוק לתוך העיניים האלה שכל כך קשה לי לעמוד בפניהם.
עמדנו כל כך קרוב עכשיו שסיכה לא הייתה יכלה לעבור בינינו.
רק אני, הוא והנשימות שלו.
והשפתיים האלוהיות שלו.
לא יכולתי להתאפק וקירבתי את פניו אל פניי.
רק טעימה קטנה.
נשקתי לשפתיו ברכות מופלאה.
הוא לא היסס ודחף את לשונו אל פי.
אין ספק, הבן אדם אכן יודע להשיג את מה שהוא רוצה.