תמיד היה אותך- פרק 28
שכבתי על מיטתי, מזמזמת עם המוזיקה שבקעה מהמחשב.
"אני מתגעגע לשירה שלך."
סובבתי את ראשי מתבוננת בנטע שנשען על המשקוף עם ידיו שלובות על חזהו.
הוא הסתכל עליי במבט רך.
"חבל." השבתי בשעמום וחזרתי להביט בתקרה.
"זוזי קצת." הוא דחף אותי מכתפי ונשכב לידי.
"למה הפסקת?" הוא שאל.
שאפתי אוויר לנחיריי.
"ככה." נשפתי.
" נו." הוא דחק בכתפי שוב.
"ככה."
"נו."
ככה."
"נו!"
ככה!"
"נו!"
"נו מזה משנה?! גם אם הייתי רוצה לחזור לנגן, ואני לא רוצה, אבא זרק את הפסנתר." התפרצתי כשהוא התיש אותי.
"יש פסנתר בחדר מוזיקה בבצפר."
עיקמתי את פי והפנתי את מבטי אליו.
"איך אתה יודע?"
"אני ונעה היינו עליו. כמה פעמים." הוא אמר בחיוך זחוח.
"אוי ואבוי. ולחשוב שנגעתי בו." אמרתי בסלידה מהמחשבה שהם חיללו את הכלי המופלא הזה.
"ידעתי שניגנת!" הוא צעק.
החזרתי את מבטי אל הצבע הלבן.
"שתוק. לא ניגנתי. לא יכולתי." את שתי המילים האחרונות כמעט ולחשתי.
"למה?" הוא שאל, מתרכך פתאום.
"אני לא מסוגלת לנגן תו אחד בלי שהיא תשמע את זה." הודתי בשקט.
קולי היה חרישי ורועד ודמעות עברו מגרוני אל מפתן עיניי.
נטע אחז בזרועותיי וחיבק אותי אליו חזק.
התרפקתי אל גופו וייבבתי בבכי מר.
תגובות (2)
תמשיכי ממש יפה התגעגעתי לסיפור שלך :)
בבקשה תמשיכי כמה כבר אפשר לחכות???