תמיד היה אותך- פרק 25

ישבנו בלימוזינה וחיכינו שהיא תעצור.
אדיר היה לחוץ, יכולתי לראות את זה עליו.
לא שאני הייתי נינוחה כל כך.
הוא היה חסר מנוחה.
"טוב, אני אעשה לך תדריך קטן. אנחנו הולכים לגאלה של חברה שאמא שלי השקיעה בה.
ויהיו שם צלמים, ושטיח. וכל מה שאת צריכה לעשות זה לשים יד על הכתף שלי, ולחייך." הוא הסביר ועיניו התרוצצו על פניי המאופרות בעידון מחכה לתגובתי.
הרגשתי את פניי מאדימות. ספק ממבוכה ספק מכעס.
"אנחנו הולכים לגאלה? עם שטיח? וצלמים? תגיד לי אתה מפגר?!" התעצבנתי עליו.
ככה להעמיד אותי במצב הלא נוח הזה זה ממש לא בסדר.
אז מה אם ברשימת ה'לעשות לפני המוות' שלי, יש את השטיח האדום. הוא היה צריך לדבר איתי קודם.
"אני מצטער שלא אמרתי לך. תכננתי לקחת אותך למסעדה נחמדה ואז לסיבוב בטיילת. אבל אמא שלי התחננה שאני אייצג אותה בגאלה הזאת וזה יצא על אותו היום. פשוט פחדתי שתסרבי." הוא הסביר, עדיין לחוץ. עיניו התרוצצו בין עיניי ואני ממש התאמצתי לחשוב בצלילות לנוכח מבטו המהפנט.
נשמתי עמוק.
"איזה גאלה זאת?"
"איזה גלריית אומנות של זמר מפורסם. לא משהו יותר מדי רציני. ושוב, אני מצטער שהפלתי את זה עלייך ככה. זה יעבור מהר, אני מבטיח." הוא הסביר ואחז בשתי ידיי.
לחיי האדימו במעט מהאקט הקטן והיפה הזה.
הנהנתי ברוך והשפלתי את מבטי.
"את פשוט מדהימה." הוא החמיא לי בקול שקט.
הרמתי את מבטי כדי לבחון את חיוכו הקטן ומשכתי את ידיי לחיקי.
הלימוזינה עצרה.
"ברור לך שתשלם על זה בארץ, נכון?" איימתי עליו שניה לפני שיצאנו.
"אני אחכה בקוצר רוח."

אני יוצאת מהמכונית והפלאשים תוקפים אותי ואת אדיר.
עיניי התרוצצו בלחץ על הצלמים שלא הפסיקו להבהב במצלמותם.
נתקפתי פאניקה ולחץ.
אדיר יצא אחריי והניח את ידו על גבי התחתון והחשוף.
צמרמורת נעימה ומרגיעה עברה בגופי.
התקדמתי מעט עם אדיר אוחז בי, והגענו למרכז השטיח האדום שנפרש שם.
הנחתי יד אחת בהיסוס על כתפו של אדיר ויד שניה על מותני.
גופו הקרין חום כשהוא הצמיד אותי אליו.
הבזקתי חיוך קטן וחושש שגדל מרגע לרגע.
לא הייתי בטוחה אם אני עושה את זה נכון. או בכלל נראית טוב.
לאט לאט השתחררתי וניסיתי להפעיל את כל קסמיי על הצלמים.
הסתכלתי אל אדיר שחייך גם הוא חיוך כובש.
האור של הפלאשים האיר את פניו היפות ורק הבליט את יופיו ואת שיניו הלבנות.
"אדיר! אדיר!" כתבת צעקה לו מבעד למחסום הברזל.
"אני תכף חוזר." הוא לחש לי והלך לכיוון הכתבת.
גופי קפא.
כעת עמדתי לבדי על השטיח, עם כל המבטים מופנים אליי בציפיה.
הסתכלתי לכיוונו של אדיר והוא חייך חיוך מעודד.
ניסיתי להיזכר בדוגמניות שראיתי בטלווזיה וחיקיתי את דמותם שהופיעה במוחי.
הסתובבתי עם גבי אל הצלמים ועטיתי על פניי הבעה שומרת סוד.
לא הייתי בטוחה איך נראיתי אבל כל דבר היה עדיף על לעמוד שם כמו כבשה אבודה.
שיניתי תנוחות בחשש במשך כדקה עד שאדיר הופיע לידי ומשך אותי איתו לתוך בניין מרשים.
שחררתי את האוויר שהיה כלוא בראותיי בנשימה קולנית.
"היית מעולה שם." הוא רכן אל אוזני.
הבל פיו היה חמים על עורי.
"כשעזבת אותי לבד הייתי בטוחה שאני הולכת ליפול מהעקבים." אמרתי וגיחכתי גיחוך עצבני.
"בחיים לא הייתי נותן לזה לקרות." הוא הושיט לי את מרפקו. ואני תפסתי בה בביישנות לאחר כמה שניות של היסוס.
"על מה דיברת עם הכתבת?" שאלתי אותו כשהסתובבנו בין בדי הקנבס הצבועים.
" זאת הייתה כתבת מוואי נט, היא שאלה אותי כל מיני שאלות על ההורים שלי, ועלייך." הוא אמר.
"עליי?" קימטתי את אפי. למה שאני, יעניין כתבת? ועוד מוואי נט.
"לא בכל יום הבן של רוני יפרח מגיע עם בחורה לא מוכרת לגאלה מתוקשרת. היא רצתה לדעת מי את." הוא אמר וחייך חיוך צדדי שהבליט את הגומה שלו.
"ומה ענית לה?" שאלתי אותו ובחנתי את ההבעה שעל פניו.
הוא רק הגדיל את חיוכו והמשיך ללכת בשתיקה.
ועם החיוך הזה, אני פשוט לא יכולה להתווכח.

"נהנית?" אדיר שאל אותי כשישבנו בלימוזינה.
הנהנתי לאיטי.
"אני יכול לשאול אותך משהו אישי?" הוא שאל לאחר כמה דקות של שקט טעון.
הססתי לכמה רגעים וזעתי במקומי בחוסר שקט מובהק. לא הייתי בנויה לשאלות כאלו. עוד לא.
"למה את אף פעם לא מדברת על ההורים שלך?" הוא שאל בשקט ולא חיכה לתשובתי.
תחושת המועקה המוכרת חזרה להעיק על רוחי.
הפניתי את מבטי לחלון.
"אני פשוט, לא מדברת עליהם." עניתי בקור.
יותר מדי חומות הוא הפיל ביום אחד.
הסתכלתי עליו והפניתי את מבטי לחלון מהרהרת אם לבטוח בו או לא.
הסתכלתי עליו.
הוא הביט בי בציפייה מהולה בחשש ולאחר שניה מבטו התרכך.
"אוקיי." הוא אמר בנחת והיישיר את מבטו.
הסתכלתי עליו למשך כמה שניות.
לא חשבתי שהוא יוותר בכזאת קלות.
הנהג פנה אל שדה התעופה.
" אני לא צריכה להחזיר את השמלה והנעליים?" שאלתי אותו כשהתרחקנו מהאורות הזוהרים של מרכז העיר.
"טינה החליטה להשאיר אותה אצלך. היא אמרה שאת נראית בה יותר מדי טוב כדי שמישהי תלבש אותה אחרייך." הוא אמר.
הסמקתי והשפלתי את מבטי.
האישה האופנתית עם המבטא המעודן בהחלט גרמה לי להרגיש מיוחדת לכמה רגעים.
הטיסה עברה בשקט ואדיר לא שאל יותר שאלות חודרניות.
השעה הייתה מאוחרת כשנחתנו בישראל ונכנסנו אל המכונית של אדיר.
שירים שקטים ונעימים ליוו אותנו כשנסענו לביתי.
"תודה." אמרתי לאדיר בשקט כשהוא עצר ליד ביתי.
"תודה לך. אני לא יודע מה הייתי עושה שם בלעדייך." הוא אמר ברוך.
יצאתי מהמכונית וטרקתי את הדלת מאחוריי בזהירות.
"לוטם?" אדיר קרא לי מהחלון.
הפניתי חצי גוף אליו.
"לילה טוב."