תמיד היה אותך- פרק 29

פרק 29- מתנת ניחומים
האוויר בחוץ היה לח וחם אך זה לא הפריע לי.
המשכתי לרוץ מתעלמת מהרעשים מסביב.
אהבתי את השקט הלא שקט שיש כשאני רצה.
אני ונטע נכנסנו הביתה מתנשפים ומזיעים.
מזגתי לעצמי מים צוננים לכוס גדולה ולגמתי את הכל בשלוק אחד.
נטע דילג ישר אל חדרו.
ניגשתי אל חדרי בעצלות, בועטת את הנעליים בדרכי.
הורדתי את המכנס הקצר וגוזית הספורט שהיו על גופי ונכנסתי היישר אל המקלחת.
נתתי למים הקרים שבקעו מן הדוש לקרר אות גופי ולשטוף את הזיעה הדביקה מעורי.
התענגתי על המגע של המים.
לאחר שחפפתי את ראשי וסיבנתי את גופי בקפידות, יצאתי מן המקלחת עם המגבת על שיערי הרטוב.
זרקתי על גופי כמה בגדים ויצאתי אל הסלון זורקת את המגבת על האי בדרך.
הדלקתי את הטלוויזיה והתחלתי לסרק את שיערי עם אצבעותיי.
נעה ירדה מלעמלה מפהקת בעייפות.
"ישנת פה כל הזמן הזה?" שאלתי אותה וחריץ עמוק נפער במצחי.
"למה מה השעה עכשיו?" היא שאלה וצנחה על הספה לידי.
"עוד מעט שתיים בצהריים."
"אוי." היא אמרה ובדקה הודעות בטלפון שלה.
"תתארגני אנחנו נוסעות עם עומר לקניון." היא אמרה וקמה מהספה.
"מי אמר שאני רוצה ללכת לקניון?" שאלתי אותה והרמתי את גבותיי.
"אני. יוצאים עוד חצי שעה."
***
אני בטוחה שנראינו די מגוכחים כשתהלכנו שלושתינו בקניון.
אני עם פרצוף חמוץ, נעה מאושרת עד הגג ועומר פשוט אדיש כהרגלו.
נעה סוחבת את מיליון השקיות שלה ואני תקועה עם קשית השייק שלי בין שפתיי.
"נעה אני מת לאכול." התלונן עומר.
"רק לפה וזהו." נעה אמרה ונכנסה לעוד חנות.
גלגלתי את עיניי ונכנסתי אחריה.
"אני מצטערת מתוקה, אבל אסור לך להיות עם זה פה." אמרה לי מוכרת.
צימצמתי את עיניי אליה בכעס.
יצאתי החוצה והנחתי את השייק על ספסל אקראי, מתפללת שהוא ישאר שם כשנצא.
נכנסתי חזרה אל החנות, לא מרוצה בעליל מאיבוד השייק המתוק שלי.
עברתי על מתלה בגדים בשעמום מחכה שנעה תסיים את רכישותיה ונלך לאכול כבר.
"צריכה עזרה?" שאלה אותי אותה המוכרת שגרמה לי לנטוש את השייק שלי.
"ממש לא." עניתי לה בתוקפנות.
"אנחנו מסתדרים." אמר עומר מאחוריי.
"מה היא עשתה לך?" הוא שאל אותי וגיחך.
"מנעה ממני את השייק שלי." נהמתי בעצבים.
עומר פרץ בצחוק וזרק את ראשו לאחור.
"את גדולה." הוא כרך את ידיו סביב כתפי.
"איפה החברה הזאת שלנו?" הוא סקר בעיניו את החנות.
"יאללה אתם באים?" צצה נעה לידינו.
"כבר הספקת?" שאלתי והסתכלתי על השקית הטרייה.
"קניתי בכמה מידות. אני יחזיר את מה שלא טוב." היא אמרה בפשטות.
"כולם בעיר הזאת טחונים?" שאלתי בציניות.
"ההורים שלי גרושים. זאת, מתנת ניחומים מאבא," היא אמרה הראתה לנו את האייפון שש הנוצץ שלה.
"וזה," היא נפנפה בידיה הגדושות בשקיות אופנתיות.
"מתנת ניחומים מאבא." היא אמרה בחיוך מרוצה.
גיחכתי ונענתי בראשי.
"בואו נצא מפה, אני מתה מרעב."
***
נכנסתי הביתה ונזרקתי על הספה.
הבטתי לצידי וראיתי את חבריו של נטע מסתכלים עליי.
"מה קורה אחות של נטע?" שאל אותי קוטר בחיוך רחב.
"בסדר…" עניתי לו.
"אל תבהיל אותה קוטר." הקניט אותו נטע.
"היא לא רוצה אותך קוטר תוותר." אחד החברים של נטע אמר שלא ממש הצלחתי לתפוס את שמו.
קוטר הסתכל עליי עם גבות מורמות.
"אני לא רוצה אותך." אישרתי את דבריו.
"אאוץ'." הוא אמר בצחוק.
חיוך צידי עלה על שפתיי.
"היא גם מחייכת!" עוד אחד מהם אמר.
גיחכתי שוב.
"לא היית בקניון?" שאל נטע.
המהמתי לאישור.
"ולא קנית כלום?" הוא שאל שוב.
הנדתי בראשי.
"נגמר לי הכסף."
"באמת? אני יכול לעזור לך בזה." אחד החברים שלו אמר. עידו ניראלי.
"אני לא מעוניינת בכסף שלך." דחיתי אותו.
הוא צחק.
"אני לא מציעה לך כסף. מחפשים אצלנו ברמנית. את יודעת להכין קוקטיילים?" הוא שאל משועשע.
הנהנתי לאטי שוקלת את ההצעה במוחי.
"אז יאללה בואי נלך." הוא אמר וכולם קמו מן הספה.
"לאן?" שאלתי בבלבול.
"למועדון. אמרת שאת רוצה את העבודה לא?"
"אני מניחה."
"אז יאללה לדרך!"