תמיד היה אותך- פרק 24

פרק 24- הסם שלי
טוב לוטם, יש לך שתי אפשרויות.
להיכנס להתקף חרדה, ולגרום לזה שגם נעה גם עומר וכנראה שגם אדיר יצפו בך מתמוטטת.
או שאת לוקחת את עצמך בידיים, לובשת חיוך מזויף, ויורדת להשתכר עם האנשים שמחכים לך.
כן, האופציה השניה נשמעה לי הרבה יותר טובה.
לקחתי נשימה עמוקה וירדתי למטה.
כהרגלי, פניתי אל המקרר וחטפתי שקית שוקו מהמגירה.
"את תמיד שותה שוקו?"
קפצתי במקומי בבהלה.
"מה אתה אידיוט?" צעקתי על אדיר.
"סליחה." הוא אמר משועשע.
גלגלתי את עיניי ופתחתי את שקית השוקו בין שיניי.
"אלוהים את סקסית." הוא אמר בקול חלש.
גלגלתי את עיניי שוב.
אף פעם לא הייתי מאלו שנופלות ממחמאות.
"לא כואב לך כבר לגלגל עיניים? יהיה לי עצוב לראות אותך פוגעת בעיניים היפות האלו."
נאבקתי בדחף לגלגל עיניים בפעם השלישית ורק נעצתי בו מבט.
הדרך שבה הוא הסתכל עליי גרמה ללחיי להאדים ואני התפללתי שהקוקו שלי ישתחרר וייפול על פניי כדי שאדיר לא יראה את זה.
מזל שהשיער שלי גדל במהירות ועכשיו הוא הגיע כבר לשכמותיי.
הסתובבתי בהפגנתיות והלכתי לסלון צונחת על הספה.
הספה שקעה כשאדיר התיישב לידי.
איך הוא כל כך כבד? זה בטח השרירים.
הוצאתי את האייפון שלי בקושי רב מכיס מכנסיי הצמודים ולחצתי על איש הקשר של עומר.
"איפה אתה?" שאלתי אותו כשהוא ענה.
"בחוץ תצאו." הוא השיב בקצרה וניתק.
זאת הייתה אחת מהסיבות שאהבתי את עומר.
הוא פשוט הבין אותי. הוא היה חד ולעניין.
"נטע! הולכים!" צעקתי לו.
תיארתי לעצמי שנעה בחדרו ושאני ממש לא רוצה להתפרץ להם באמצע.
"באים!" נעה השיבה מלמעלה כמצופה.
קמתי מהספה והשחלתי את האייפון לכיס מכנסיי.
אדיר הסתכל עליי מהופנט.
"מה?" שאלתי בתקיפות.
"את פשוט מדהימה." הוא אמר, מוקסם.
לא יכולתי להתאפק וגלגלתי את עיניי בפעם השלישית בחצי שעה הקרובה.
רטנתי בכעס ויצאתי מהבית.
אדיר, נטע ונעה יצאו אחריי וכולנו נכנסנו למכונית של עומר.
"מישהו צריך להיות נהג תורן." אמר עומר ממושב הנהג והסתכל אחורה.
"אני אהיה." התנדב אדיר.
כולנו הסתכלנו עליו בפרצוף לא מאמין.
"כן, יש לי כנראה יותר סיכויים לזכות בלוטם כשאני פיקח." הוא אמר בכנות.
התכווצתי במקומי והסמקתי עד עומקיי נשמתי כשכל המבטים הופנו אליי.
שוב הוא והישירות שלו.
"או-קיי.." אמר עומר והתחיל בנסיעה.
"נטע תחליף מקום עם נעה אני צריכה להגיד לה משהו." ביקשתי מנטע שישב באמצע הספסל האחורי.
"אנחנו עוד שניה מגיעי,"
"פשוט תעשה את זה." קטעתי אותו.
שניהם פתחו את החגורה ונעה עברה מעל נטע בזמן שהוא החליק למושב שלה.
"אני לא יודעת עוד כמה זמן אני יוכל להתמודד איתו." לחשתי לה ונעצתי מבטי בעורפו של אדיר.
"אז תפסיקי לנסות להילחם בזה. תנסי איתו, מה כבר יכול לקרות?" היא לחשה.
"אני לא רוצה. יש לי מספיק אנשים בחיים שלי. אני לא צריכה עוד." תירצתי לה.
"אני יודעת שזאת לא הסיבה. אני יודעת שזה בגלל שאת מפחדת להתאהב בו. אבל מה שאת לא מבינה מותק, זה שאת כבר מאוהבת." היא התיישרה במקומה והשעינה את ראשה על נטע המרוצה מהמחווה הקטנה שלה.
הייתי בשוק ממה שהיא אמרה.
אני לא מאוהבת באדיר!
אני לא?
אני לא!
"אני שונאת אותך." אמרתי לה. עכשיו כבר לא לחשתי.
כעסתי עליה שהיא השאירה אותי עם כאלה מחשבות.
היא רק חייכה חיוך שומר סוד, מחכה לרגע שאני יבין את מה שהיא כבר הבינה.
אני הייתי מאוהבת באדיר.

הבסים החזקים והמשקאות השפיעו עליי במהירות.
לאחר חצי שעה במועדון כבר הייתי בין זרועותיו של אדיר רוקדת איתו בחושניות לקצב השיר.
כרעג, זה המקום היחיד שרציתי להיות בו.
בין זרועותיו החמות.
העברתי את ידי על ידיו הגדולות ומחשבה מלוכלכת הבזיקה במוחי כשנזכרתי איך הם התכווצו כשהיה מעליי בלילה הסוער שחלקנו.
ניערתי את ראשי וניסיתי להתרכז בקצב המוזיקה ולא בשותף לריקודים שלי.
חיוך עלה על שפתיי כשאדיר הצמיד אותי אליו.
הוא קבר את ראשו בצווארי והסניף אותו.
עצמתי את עיניי נותנת לאלכוהול שבדמי להכתיב את מהלכיי.
התמסרתי למגעו החם של אדיר.
ידיו גלשו מגבי התחתון אל ישבני ואז אל ירכי נועץ את אצבעותיו בבשרי ומקרב אותי אליו כמי שלא יודע שובע.
זרקתי את ראשי לאחור נואשת להרגיש את מגע שפתיו החם על עורי.
וכשזה סוף סוף הגיע, התמכרתי למגעו ולא יכולתי לקבל מספיק.
הוא היה הסם שלי.
לא רציתי להתקרב אליו, אבל הייתי צריכה אותו יותר ממה שאני מוכנה להודות.
העברתי את ידיי בשיערו הקצר מקרבת אותו לצווארי כמה שאפשר.
"לא." הוא אמר לפתע.
"מה?" מלמלתי.
הייתי בשיכרון חושים ולא רציתי להפסיק.
"זה לא בסדר. מגיע לך יותר מזיון בשירותים." הוא אמר מתנשף.
"אתה רציני איתי?" שאלתי אותו מסתכלת אל תוך עיניו מחפשת שמץ של שעשוע.
אבל לא.
כל מה שראיתי זה ערפל כבד.
גלגלתי את עיני ושעטתי לכיוון הבר כדי לחפש משהו שישכיח ממני את הרגע המבייש הזה.
העלבון בער בתוכי ושרף את האלכוהול שעד עכשיו השתולל במחזור דמי.
"לוטם אל תביני את זה ככה, אני רוצה אותך, מאוד. אבל אני לא רוצה שמחר בבוקר תתעוררי ותביני שזאת הייתה טעות." הוא נעמד לידי מסתכל עליי בתחינה.
נעצתי בו מבט עוין וסימנתי לברמן.
"לוטם. את מבינה אותי?" הוא שאל, נואש.
"לא אני לא מבינה אותך!" התפרצתי עליו.
"שבועות שאתה מחפש דרכים להשכיב אותי שוב ועכשיו כשאני נותנת לך אתה מסרב לי?" שאלתי אותו. צל של ייאוש נשמע בקולי.
כבר הייתי בטוחה שאני הולכת להעביר את הלילה בזרועותיו.
אבל הוא היה חייב להתנהג כמו ג'נטלמן מזורגג.
נחושה להראות לו שלא אכפת לי מה הוא רוצה או לא רוצה.
מצאתי את הגבר היחיד שרקד לבד והתחלתי לרקוד בזרועותיו כשמדי פעם אני זורקת לאדיר מבט זדוני.
שיאכל מהדייסה שהוא בישל.
לאחר זמן ארוך של פלרטוטים על הרחבה הלכתי לכיוון הבר, מודה לבחור שרקד איתי.
"זה כל מה שאני מקבל?" הוא צץ לידי.
עכשיו יכולתי לראות אותו יותר בבהירות ולמרות שהוא היה נאה הוא לא ממש עניין אותי.
רק גבר אחד עניין אותי ולא ראיתי אותו כרגע.
"רקדנו, היה כיף, בזה נגמר הסיפור." אמרתי בהינד ראש ולגמתי מהבירה שהברמן הניח לפניי.
"זה נגמר, כשאני אומר שזה נגמר." הוא תפס את ידי בחוזקה כשניסיתי ללכת.
"אתה מנסה לאיים עליי? כי לא ממש מצליח לך." התגריתי בו.
כנראה שזה היה צעד לא נכון כי הוא חיזק את האחיזה שלו.
"תשחרר את היד." אמרתי בקשיחות.
"תשחחר. את. היד." אמרתי יותר לאט כשהוא לא שחרר.
"מה לא היה ברור לך, אני אומר מה עושים." הוא אמר בתקיפות.
"מה לא היה ברור לך," אמרתי באותה הנימה.
"אני לא רוצה." שיחררתי את ידי בכח.
""תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב." הוא תפס בזרועי הפעם.
"אמרתי לך, לעזוב אותי!" צעקתי, אבל על רקע המוזיקה החזקה אף אחד לא שמע אותי.
הפאניקה החלה לחלחל למוחי אך סירבתי לתת לה לשתק אותי.
" את תעשי מה שאני אומר לך." הוא אמר וקירב אותנו בחוזקה.
הייתי יכולה להריח את האלכוהול שהוא שתה גם מקילומטרים.
"תפסיק!" צעקתי עליו.
"היא אמרה לך להפסיק." אדיר צץ מאחוריי ודחף את הבחור.
בפעם הראשונה הודתי לאלוהים שאדיר נמצא בכל מקום.
"תרגע חבוב." הבחור אמר לאדיר.
"חבוב? תרגע סבא." אדיר אמר והעיף לו אגרוף לעין.
נרתעתי אחורה.
"את בסדר?" הוא הסתובב אליי ותפס בשתי כתפיי.
כשעיני פגשו בעיניו כמה דמעות נשרו.
דמעות של הלם ומבוכה.
"אל תבכי. יפה שלי. הכל בסדר." הוא חיבק אותי אליו.
עם כמה שרציתי להישאר שם ולבכות על החזה שלו, פשוט לא יכולתי לתת לו לעשות את זה.
"לא!" צעקתי ודחפתי אותו ממני.
"אתה לא יכול לדחות אותי ואז שעה אחרי לבוא ולחבק אותי! זה לא עובד ככה!" צעקתי עליו נסערת.
"לא דחיתי אותך! דחיתי אותנו!" הוא צעק.
"מה?"
"אני רוצה אותך ברמות שלא יתוארו! אבל אני לא רוצה לזיין אותך כמו בחורה זולה כי את לא! אז עכשיו אני אקח אותך לדייט כמו שצריך ואת אל תסרבי כי את חייבת לי עכשיו."
"אני לא חייבת לך כלום." התרככתי במעט.
איך אפשר לכעוס עליו אחרי מה שהוא אמר.
"את חייבת לי על זה שהצלתי אותך." הוא התקרב אליי.
"דייט אחד." הרמתי את אצבעי.
"זה כל מה שאני מבקש."
***
"לאן את הולכת?" שאלה אותי נעה.
היא הייתה מכורבלת עם נטע על הספה והם צפו בסרט כלשהו.
"דייט עם אדיר." רטנתי.
"אז למה את לבושה ככה?" נרתע נטע.
"למה לא." הסתכלתי על לבושי.
לבשתי מכנס טריקו קצר ורוד וגופיית ספגטי שחורה.
נעה בחנה את גופי.
"אין מצב שאת הולכת ככה." היא אמרה.
שתי דפיקות בדלת נשמעו.
"מאוחר מדי." אמרתי ופתחתי את הדלת.
אדיר היה לבוש בטוקסידו שחורה ומעודנת.
"את יפיפיה." הוא אמר לי.
"תפסיק לשקרן אותי ובוא נלך." אמרתי וסגרתי את הדלת מאחוריי.
"שניה." הוא אמר ונכנס לבית.
הוא ניגש אל הספה ולחש משהו לנטע.
נטע ציחקק וניגש לחדר של אבא שלי.
כיווצתי את גבותיי.
הוא הושיט לאדיר משהו ואדיר הודה לו.
"לא שיקרנתי, את באמת יפיפיה. אבל את לא לבושה בהתאם. לא נורא, נעבור אצל חברה של אמא שלי כשננחת." הוא אמר והחל לנסוע.
"שננחת?" שאלתי והפניתי את מבטי אליו.
"כן." הוא אמר בקצרה.
פחדתי לשאול למה הוא התכוון.
חששותיי התעמתו והגענו לשדה התעופה.
"לא נכון." אמרתי והבטתי בפה פעור על המטוסים שהמריאו.
"אמרתי שאני אקח אותך לפריז, וקיימתי." הוא אמר ויצא מהאוטו.
הייתי עדיין עם פה פעור והבטתי מעבר לשמשה הקדמית.
הוא פתח לי את הדלת והושיט לי את ידו.
לקחתי את ידו ויצאתי מהאוטו האדום שאהבתי כל כך.
"אין לי דרכון פה."
"אצלי." הוא אמר והרים את החבילה שנטע נתן לו כשהיינו בבית.
הנהנתי בהבנה.
בני זונות, עשו לי אמבוש.
"הכרכרה שלך גברתי." הוא הצביע על מדרגות שנכנסנו אל המטוס.
"אבל לא עברנו בדיקות." מלמלתי בבלבול.
"ביקשתי טובה מכמה חברים של אבא שלי. אנחנו ניסע עם כולם פשוט לא נצטרך לעבור בפנים." הוא הסביר.
עברנו על פני דיילת ומאבטח שהעבירו עלינו בדיקה מהירה ואיחלו לנו טיסה בטוחה ונעימה.
נכנסתי למטוס וכל המבטים ננעצו בנו. לא ידעתי אם זה בגלל שאדיר לובש טוקסידו או שנכנסנו אחרי כולם.
אדיר דחק בי ללכת למקומנו.
התיישבתי בחוסר נוחות ליד ילדה שישבה לבד.
היא הסתכלה עליי בפחד וישר חזרה להביט בחלון ולחבק את הבובה שהיא אחזה.
כשהיא העיזה להביט בי שוב, היא נעצה מבט בקעקוע שעל כתפי.
"את יודעת, לי הייתה בובה בדיוק כזאת, לא הייתי הולכת לשום מקום בלעדיה, קיבלתי אותה מאמא שלי כשנולדתי." אמרתי לה בחביבות והצבעתי על בובת הארנב הדהויה שהיא אחזה.
היא הסתכלה על הבובה והבליחה חיוך קטן.
"את טסה לבד?" שאלתי אותה בזהירות.
היא הנהנה בשקט.
"אמא שלי מתה, אז אני נוסעת לאבא שלי." היא אמרה בשקט.
בעיניי נקוו דמעות.
אף אחד לא צריך לאבד את אמא שלו בגיל כזה צעיר, אף אחד לא צריך לאבד את אמא שלו, לעולם.
"תאמת," אמרתי והתקרבתי אליה כדי ללחוש לה הרחק מאוזנו של אדיר.
" גם אמא שלי מתה לא מזמן. ואבא שלי לא תייחס אליי. בכלל."
זאת הייתה הפעם הראשונה שאמרתי את זה בקול.
"לאבא שלי יש ילדים חדשים. גדולים. אני מפחדת שהם יהיו רעים אליי, כמו האחיות בסינדרלה." היא אמרה וראיתי את הפחד בעיניה.
ציחקוק ברח מבין שפתיי.
"אני בטוחה שהם יאהבו אותך. וגם אם תהיי כמו סינדרלה, היא זכתה בסוף בנסיך." אמרתי וקרצתי לה.
הילדה צחקקה ושבה להביט לחלון.
הסטתי את מבטי לאדיר.
הוא התנשף במהירות ועצם את עיניו.
"אתה פוחד מטיסות?" שאלתי אותו בחיוך קטן.
"קצת." הוא אמר.
"הילד העשיר שטס כל שבוע וחצי מפחד מטיסות?" אמרתי בציניות.
"בדרך כלל כשאני טס, מעורב בזה הרבה כדורי שינה. אבל רציתי להיות בהכרה, כדי לא לפספס שניה מהדייט שלנו." הוא אמר והסתכל לעיניי.
חייכתי חיוך קטן ואמיתי והנחתי את ידי על ידו.
הוא הסתכל עליי אבל אני היישרתי את מבטי קדימה מסרבת לספק אותו.

"לוטם, לוטם." שמעתי את קולו של אדיר.
פקחתי את עיניי וגיליתי את עצמי ישנה אם ראשי על אדיר וראשה של הילדה הקטנה מונח על רגליי.
"ממש כואב לי להרוס את הרגע היפה שחלקנו, אבל אנחנו נוחתים ואת צריכה לחגור." הוא אמר ברכות.
הנהנתי באיטיות והזדקפתי במקומי.
"יפה שלי. תתעוריי. הגענו." הערתי בזהירות את הילדה הרדומה.
היא התעוררה לאט.
"הגענו." אמרתי לה ברכות כשהיא הביטה בי.
"סליחה שנרדמתי עלייך." היא התנצלה בקולה המתוק וקמה מרגליי חוגרת את חגורת הבטיחות שלך.
"מי עוזר לך כשאת יורדת מהמטוס?" שאלתי אותה.
"יש לי דיילת שתעזור לי. אבל היא לא כל כך נחמדה…" היא אמרה והתכווצה במקומי.
"את רוצה שאנחנו נוריד אותך מהמטוס?" שאלתי אותה בהיסוס.
היא הינהנה בחשש.
"זה חבר שלך?" היא שאלה והסתכלה על אדיר הלחוץ.
"לא." הנדתי בראשי בשעשוע.
"חבל, אתם יפים ביחד." היא אמרה והביטה מחוץ לחלון.
הסמקתי מאמירתה.
"כן, חבל…" מלמלתי והסתכלתי על אדיר.
נשמתי לרווחה והסתכלתי מבעד לחלון.
מגדל אייפל נגלה לעיניי.
"יפיפה נכון?" הילדה אמרה בחלומיות.
"כמעט כמוך."
היא הסתכלה עליי וחייכה חיוך מתוק.
לא יכולתי להתאפק וחייכתי חיוך גדול בחזרה.

"זה אבא שלך?" שאלתי אותה והצבעתי על איש שעמד ונופף אלינו.
היא הנהנה במרץ.
"תודה!" היא אמרה וחיבקה אותי חזק בידיה הקטנות.
"אין בעד מה." אמרתי מופתעת מהבעת החיבה שלה.
היא רצה וחיבקה את אביה.
"את מכירה אותה?" שאל אותי אדיר כשיצאנו משדה התעופה.
"לא." עניתי בקלילות.
התפעלתי מיופיה של פריז.
"לאן הולכים?" שאלתי כשהוא משך אותי ללימוזינה ארוכה ושחורה.
"לחברה של אמא שלי. היא תלביש אותך כמו שצריך." הוא אמר.
"ואז…"
"את עוד תראי." הוא אמר בחיוך זדוני.
צמצמתי את עיני.
הגענו לבניין ענק שעשוי כולו מחלונות.
"היי מון שרי!" בירכה אותנו אישה כשיצאנו מהבניין.
היא חיבקה את אדיר חיבוק חזק.
"היי טינה. נעים לראות אותך שוב. זאת לוטם היא… בת הזוג שלי." הוא הסביר לאחר מחשבה.
"נעים להכיר אותך יפיפיה!" טינה אמרה במבטא צרפתי וחיבקה גם אותי.
מופתעת מהחיבוק, טפחתי על גבה בחביבות.
"בואו במהרה, אין לנו הרבה זמן." היא אמרה וטופפה בעקביה אל תוך הבניין המרהיב.
אני ואדיר נכנסנו אחריה.
עמדתי המומה והבטתי בשלל השמלות שנתלו סביבי.
"אדיר אמר שאת שזופה אז בחרתי כמה דברים שיתאימו לגוון שלך." היא אמרה והחוותה על מתלה מלא בשמלות חגיגיות.
"אדיר, אני לא יכולה ללבוש את זה. זה יותר מדי." לחשתי לו.
"שטויות, אחרי כל מה שאמא שלו עשתה בשבילי?" טינה הניפה את ידה בביטול.
אלוהים יש לה אוזניים של סוס?
"קדימה מותק. צ'אפ צ'אפ." היא אמרה ודחפה אותי לתא ההלבשה בלי לתת לי להגיב.
היא הושיטה לי כמה שמלות ואני בלית ברירה בחרתי אחת ולבשתי אותה.
יצאתי מתא ההלבשה.
"את נראית," אדיר החל להגיד אבל טינה קטעה אותו.
"זאת לא השמלה, קדימה תמדדי אחת אחרת." היא דחפה אותי חזרה לתא.
פשטתי את השמלה ומדדתי אחת אחרת.
הכל פעם שיצאתי עם שמלה שונה אדיר החמיא לי וטינה קטעה אותו.
הגעתי לשמלה האחרונה.
שמלה אדומה בעלת שרוולים ארוכים וגב פתוח שהגיע עד המותן.
החצאית הייתה צמודה לגוף והיה שסע ארוך בצידה.
יצאתי מהתא.
"טינה צדקה. זאת השמלה. היא לא משתווה לאף אחת אחרת." אדיר אמר בפה פעור.
טינה הגישה לי זוג סנדלי עקב אדומות.
"הוא לא טועה. תפשטי את השמלה וגשי ללורנזו מותק. יעשו לך שיער ואיפור שם."
היא אמרה.
לקחתי את הסנדלים מידה וחזרתי אל התא.
פשטתי את השמלה וחזרתי אל בגדיי המקוריים.
ניגשתי אל צידו השני של החדר והתיישבתי בכסא מסתובב מול מראה גדולה.
אדם צעיר בא והחל לבחון את שיערי.
"טוב. תורידי חולצה בבקשה." לורנזו ביקש.
"סליחה?!" מחיתי.
"היא לא מורידה כלום." אדיר גונן עליי.
"הוא ישים עלייך חלוק מותק." טינה אמרה.
נשמתי עמוק ופשטתי את חולצתי.
זה לא שהתביישתי בגוף שלי. אבל להוריד חולצה כשהבניין בנוי מזכוכית זה מפגר.
נשמתי נשימה עמוקה והורדתי את חולצתי בזריזות.
לורנזו הלביש עליי חלוק ספרים והחל להתעסק בשיער שלי.
"תגידי לי שהוא הומו." אמר אדיר לטינה בשקט.
"הוא לא רוצה את חברה שלך, תרגיע."
"אני לא חברה שלו." התגוננתי.
"אנחנו בדייט ראשון." הסביר אדיר וזע בחוסר נוחות במקומו.
"דייט ראשון ואתה לוקח אותה לגאלה בפריז?" היא שאלה.
"גאלה? איזה גאלה?" שאלתי והסתכלתי על אדיר מחפשת תשובות בפניו.
לורנזו תפס את צדדיי ראשי וכיוון את פניי למראה.
"לא סיפרת לה? ממזר קטן." הקניטה אותו טינה.
"לא סיפר לי מה?" שאלתי בלחץ.
"אדיר מה לא סיפרת לי?!" שאלתי כשלא קיבלתי תשובה.
"את עוד תיראי."