תמיד היה אותך- פרק 23

היו לי שלושה שבועות מטורפים ורק עכשיו קיבלתי קצת חופש אז אני מצטערת שהתעקבתי טיפה.
וגם בשבוע הבא אני טסה אז אני ינסה להספיק כמה שיותר פרקים השבוע כי כנראה אני לא יפרסם מחו"ל. תהנו <3
פרק 23- פחדנית
"אני הולך עם אדיר למועדון היום, אתן רוצות לבוא?" עומר שאל אותי ואת נעה כשישבנו בספסל הקבוע שלנו.
"לא." אמרתי במהרה.
אני לא רוצה שום קשר למטרידן הסדרתי הזה.
"אני יבוא!" אמרה נעה בהתרגשות.
"לא מרשה לך." נטע צץ מאחוריה ונישק אותה.
"מישהו שאל אותך?" היא הקניטה אותו כשהתיישב לידה.
"את." הוא קבע ונישק אותה שוב והיא בשמחה נישקה אותה חזרה.
אוף, אני מתחרטת על הרגע שאמרתי להם שהם צריכים להיות ביחד כי הם פשוט לא עוזבים אחד את השניה לרגע עכשיו. לא שאני מקנאה או משהו. הם פשוט תקועים אחד בתחת של השניה.
"עברתם את השלב של המתוקים, עכשיו אתם סתם דביקים." עומר אמר בפרצוף חמוץ.
"קנאי." עקצה אותו נעה כשהיא לא מתנתקת משפתיו של נטע.
"בבקשה תבואי איתי כדי שאני לא אצטרך להיות עם השניים האלה כל הערב." התחנן אליי עומר בפנים עצובות.
"תהיה עם אדיר." אני לא מעוניינת לבלות אפילו דקה בחברתו של השרץ הזה.
כזה חסר כבוד ואכפתיות.
"אדיר יזיין מישהי בשירותים ואני אשאר תקוע לבד." הוא ייבב.
גלגלתי את עיניי.
הפסקתי להטיף להם ממזמן.
לא משנה מה, הם בחיים לא יפסיקו להגיד 'להזדיין'.
"נו בבקשה. לצאת עם הידיד ההומו למסיבה זה לא חלומה של כל נערה?" הוא אמר עם קמצוץ תקווה בקולו.
"אני לא 'כל נערה'." אני יותר מזה. אני עולם ומלואו.
"את זה כבר הבנתי."
***
"למה את לא באה למסיבה?"
"אלוהים ישמור! אתה פשוט נמצא בכל מקום!" צעקתי עליו.
אדיר שוב צץ לידי בזמן שחציתי את הדשא לבניין ההיסטוריה.
"אל תעמידי פנים שאת לא מרוצה מזה." הוא אמר בחיוך זחוח.
הבן אדם פשוט חי בסרט.
"מה אתה רוצה עכשיו?" שאלתי בייאוש.
אני באמת כבר לא יודעת באיזה עוד דרך לדחות אותו.
את היצור הדוחה, המתיש, המעצבן, החתיך, הכובש, והמקסים הזה שבאלי לזרוק אותו על המיטה הענקית שלו ולאנוס אותו למוות.
אומייגאד מה קורה לך לוטם?
"אני רוצה שתבואי למסיבה."
"למה כדי שתוכל לשכר אותי ולהכניס אותי למיטה שלך שוב?" כן, בבקשה תעשה את זה.
"לא." הוא הכחיש.
"טוב אולי כן." ומיד אחרי זה התחרט והזכיר לי איזה חרא הוא.
אוף, איזה פיצול אישיות מייגע.
"אני רק רוצה להכיר אותך."
עצרתי בפתאומיות והוא בלם את עצמו שניה לפני שהתנגש בי.
"תשמע," אמרתי ושמתי את ידי על חזהו.
פאק הוא שרירי.
תתרכזי לוטם.
"אני לא רוצה להכיר אותך. אני מצטערת. אתה יכול לעזוב אותי? בבקשה?"
" אני מצטער. אני רוצה נואשות להכיר אותך. ואני לא יוותר עד שתסכימי. תשאלי את מי שבאלך, אני בן אדם שאפתני. כשאני רוצה משהו, אני משיג אותו. וכרגע, אני רוצה אותך."
הוא הסתכל לי עמוק לתוך העיניים ואני השתדלתי לא להינמס לתוכו.
"רק תבואי למועדון היום. זה כל מה שאני מבקש."
הרהרתי בבקשה שלו במוחי.
אם אני אלך, סביר להניח שאני אשכב איתו שוב.
אם אני לא אלך, הוא כנראה ימשיך להציק לי עד סוף חיי.
לשכב איתו? או לא?
אומייגאד אני מרגישה כזאת שרמוטה.
"אם אני יבוא, אתה תפסיק להציק לי?" שאלתי בהיסוס.
"אני לא מבטיח כלום, אבל אולי." הוא אמר לאחר כמה שניות של מחשבה.
"אז אני יבוא." נאנחתי.
הסתובבתי ונכנסתי לכיתת ההיסטוריה מכינה את עצמי נפשית ללילה ארוך.

"אז את באה בסוף!" נעה צווחה.
"אדיר אמר שהוא יפסיק להציק לי אם אני יבוא." הסברתי לה באדישות.
"את רוצה אותו. אני רואה את זה בעיניים שלך."
"לא את לא!"
אז מה אם הוא כזה מושלם, ונסיך, ויפה…. זה לא אומר שאני רוצה אותו.
"את יכולה להתכחש כמה שבאלך. את יודעת שזה נכון. חמישים שקל שאתם בסוף ביחד."
"אני לא מתערבת איתך על כלום."
כי אני מפחדת להפסיד.
לא אני לא!
אני לא רוצה אותו!
אלוהים הוא סקסי.
תפסיקי לוטם. הוא מציק, ושחצן ויהיר. ואת לא רוצה אותו.
את כל כך כן.

שוב זה קורה.
אני מתלבשת יפה, מתאפרת, מסתרקת.
ומרגישה כמו מזויפת אחת גדולה. מסכה אחת שנועדה להסתיר את הכאב.
הושטתי את ידי לאוזני מרגישה את העגילים העדינים.
הלוואי והיא הייתה פה.
היא הייתה אומרת לי להיכנע לאדיר ולנסות להכיר אותו.
ואז אולי הייתי מגלה שהוא בן אדם נפלא.
אבל לא.
היא מתה. גרמה לי להקיף את עצמי במיליון חומות שימנעו ממני להכיר את הבן אדם המושך להפליא הזה.
על מי את עובדת לוטם? זאת לא היא.
את הקפת את עצמך במיליון חומות.
את מונעת מעצמך להכיר את אדיר.
כי את פחדנית לוטם. את מפחדת שהוא יפגע בך.
את חתיכת פחדנית.
וגם אם תפילי את החומות את לא תוכלי להתקרב לאף אחד.
את מצולקת. הרוסה.
שבורה.