תמיד היה אותך- פרק 20

פרק 20- מתיש
ישבתי על ספסל העץ הקבוע שלנו עם ראשי על השולחן.
לא ישנתי בלילה.
פחדתי להירדם ולהתעורר שוב רטובה מדמעות.
והדבר הכי מוזר בזה? שרציתי את אדיר לצידי.
אני לא יודעת אם זה היה האלכוהול או הסקס אבל… כשישנתי שם בזרועותיו, הסיוט לא הגיע.
לא חלמתי. בכלל.
הכל היה שקט באופן מפתיע.
"לוטם?" שמעתי את נעה.
"הממ?" שאלתי בישנוניות.
"חבר של עומר פה. אדיר." היא אמרה.
עיניי נפקחו במכה.
הרמתי את ראשי במהירות והנה הוא היה. אדיר.
שילוב של חרדה והקלה תקפה את נפשי.
גלגלתי את עיניי. אלוהים פשוט אוהב לאמלל אותי.
"אדיר." הוא הציג את עצמו בחיוך.
דפקתי לו חיוך ציני. אידיוט.
קלטתי את המשחק שלו.
הוא רוצה לראות אם אני זוכרת אותו.
"אתם מכירים?" שאל עומר בבלבול מוחלט.
"הזדיינו." הוא אמר.
גלגלתי את עיניו.
"שכבנו." תיקנתי אותו.
ברברי.
"ואתה באמת צריך לעבוד על הקטע הזה של הישירות." אמרתי לו והנחתי את ראשי על השולחן שוב.
הספסל חרק כשהוא התיישב לידי.
גלגלתי את עיניי בעיניים עצומות.
הוא פשוט לא מרפה.
"אנחנו צריכים ללכת." אמרה נעה וקמה מהספסל.
"אני שונאת אותך." סימנתי לה בשפתיי.
הסתובבתי אליו בחוסר רצון מוכנה לשיחה הבלתי נמנעת.
הוא ישב שם עם חיוך אידיוטי מרוח לו על הפרצוף.
"מה?" תקפתי אותו.
הוא לא ענה.
נאנחתי וקמתי מהספסל.
"נו לוטם!" הוא צעק מאחוריי. גלגלתי את עיניי שוב.
"מה כבר ביקשתי? להכיר אותך?" הוא שאל כשהדביק אותי.
"לא חשבת אולי שאני לא רוצה להכיר אותך?" עצרתי בפתאומיות.
"נו באמת, בטח שאת רוצה. אני הבן של רוני יפרח."
הוא לא באמת אמר את זה עכשיו.
"מה אכפת לי?" שאלתי אותו וכיווצתי את גבותיי.
"נו בבקשה. פגישה אחת. אפילו לא נקרא לזה דייט." הוא אמר.
הרמתי גבה אחת כדי להראות לו שאני לא מעוניינת.
"אני לא יגיד מזדיינים יותר לעולם." הוא הוסיף מאחר שלא עניתי.
גלגלתי את עיניי. שוב.
" העיניים שלך עדיין מטריפות, זה לא משנה כמה את מגלגלת אותם." הוא אמר.
תקעתי בו מבט רושף.
"אתה מציק לי." קבעתי עובדה.
"ואני ימשיך להציק לך עד שתסכימי." הוא אמר.
נאנחתי והמשכתי ללכת.
"זה אומר כן?" הוא צעק מאחוריי.
"ממש לא!" צעקתי לו ואפילו לא הסתובבתי.
"מחר בשמונה אני אוסף אותך תהיי מוכנה!"
גלגלתי את עיניי בפעם הלא יודעת כמה.
הוא פשוט מתיש.
***
ישבתי בבית בפיג'מה מול הטלוויזיה מזפזפת בערוצים.
דפיקות בדלת.
"כן!" צעקתי.
נטע היה אצל נעה אז לא היה לי מושג מי יבוא אלינו עכשיו.
ועוד בלי להודיע.
"יאללה את מוכנה?" אדיר שאל אותי.
ושוב, גלגלתי את עיניי.
"אני יכולה להוציא צוו הרחקה על זה אתה יודע?" הסתכלתי עליו.
הוא היה לבוש בבגד ים וסווטשירט גדול אפור.
"אמרתי לך שאני בא. אשמתך שאת לא מוכנה." הוא אמר והתיישב לידי.
"אמרתי לך שאני לא רוצה. אשמתך שבכל זאת באת." החזרתי לו באותו המטבע.
"טוב. אז אני אשאר פה עד שתהיי מוכנה." הוא התיישב לידי.
הבן אדם פשוט לא יודע לקבל לא. הוא עד כדי כך מפונק.
"תנסה לא לעשות רעש." אמרתי לו ועליתי לחדרי.
שניים יכולים לשחק במשחק הזה.
***
שוב קמתי מתנשפת.
הזיעה על מצחי והדמעות במורד לחיי.
אני פשוט דפוקה.
פאקינג פוסט טראומה יש לי.
קמתי למקלחת ושפשפתי את הזומה מפניי.
גררתי את עצמי למטה כדי להרגיע את בטני המקרקרת.
נכנסתי למטבח וראיתי בזווית עיניי משהו על הספה.
חזרתי על עקבותיי מסוקרנת.
נדהמתי לגלות את אדיר יושב שם. ישן.
"מה הוא עושה פה?" נטע בא מנומנם.
שיערו היה פרוע ובגדיו מקומטים.
"הוא סטוקר. זה מה שהוא עושה פה.
"נעה כאן?" שאלתי את נטע.
הוא הנהנן בישנוניות.
"אני הולכת להעיר אותה." אמרתי ועליתי לחדרו של נטע.
נעה שכבה שם עירומה וסבוכה בסדינים הלבנים.
קינאתי בה שהיא יכולה לישון בנחת.
"נעה." שמתי את ידי על גבה.
היא המהמה בישנוניות.
"יוצאים עוד חצי שעה." אמרתי לה.
"בואי נבריז." היא ביקשה בישנוניות.
"לא. קומי תתארגני." אמרתי וקמתי מהמיטה.
"למרות שאת כבדה אני לוקחת לך בגדים." היא אמר והתהפכה על הגב.
"מה שבאלך." עניתי ויצאתי מהחדר.
"אתה יכול להעיר אותו? אני לא רוצה שהוא יקבל את הרושם שאכפת לי ממנו." ביקשתי מנטע והבטתי באדיר הישן.
אפילו כשהוא מחוסר הכרה הוא נראה טוב.
כל כך שלוו ו… רגוע.
ההפך ממני.
נטע הלך וניער אותו בזמן שאני לקחתי שקית שוקו מהמקרר.
"יפה גם בבוקר. לא להאמין." שמעתי את קולו של אדיר מאחוריי.
"מציק גם בבוקר. למה אני לא מופתעת?" שאלתי אותו בציניות.
"פגישה אחת זה כל מה שביקשתי."
"ואני סירבתי. תקבל את זה." אמרתי ועליתי במדרגות.
"נו אני בטוח שאת לא רוצה שאני יקים אצלך מחנה בבית. ההורים שלך ישאלו שאלות." הוא אמר מלמטה.
לא, הם לא.