תמיד היה אותך- פרק 17

פרק 17- חתלתולי פרא מנצנצים
"יאללה בואי החוצה." אמרה לי נעה.
"אבל חם בחוץ." הסטתי את מבטי אל החלון והסתכלתי על החום המזוויע שעמד באוויר.
"נו אני רוצה להכיר לך אנשים!" היא אמרה בתחינה ונענעה את ידי.
"ואוו, אמרתי שאנחנו יכולות להיות חברות, לא אמרתי שאני רוצה עוד חברות!" הרמתי את קולי.
אחת זה מספיק.
"אז לא אנשים. את הבית ספר!" היא אמרה ופניה נאורו.
"אני חייבת?" אמרתי בייאוש.
"כן. זה אחד מהתנאי חברות שלנו." היא אמרה בראש מורם.
"איזה תנאים?"
"התנאים הלא נאמרים."
***
והחדר האהוב עליי,חדר המוזיקה!" היא אמרה בתיאטרליות ופרשה את ידיה כשנכנסו לחדר.
"אף אחד אף פעם לא בא לפה. זה מקום נפלא לזיונים." היא אמרה בחיוך.
עיוותתי את פניי בגועל.
הפסנתר הגדול צד את עיניי.
התקרבתי אליו בצעדים חוששים.
העברתי את ידי על העץ הישן.
כמה זמן לא נגעתי בפסנתר.
"את מנגנת?" שאלה אותי נעה.
מה אני יענה לה?
שלא ניגנתי כבר שנה וחצי? מאז שהיא חלתה?
לא. היא כבר יודעת יותר מדי על העבר שלי.
העברתי את ידי בפעם האחרונה על הקלידים הלבנים וסגרתי אותו.
"לא." אמרתי בקצרה.
"גם אני לא." היא אמרה ויצאנו מהחדר.
עומר עבר לידנו וחייך אליי חיוך רחב.
גילגלתי את עיניי.
"וואוו על מה זה היה?" נעה שאלה אותי בהתלהבות וחבטה על כתפי.
"הוא הפיל אותי איזה שלוש פעמים כבר. בפעם האחרונה הרשיתי לו לרוץ לידי." הסברתי לה את ייחסי הקצרים עם עומר.
"העניינים לא יתחממו, אל תדאגי." היא אמרה והניפה את ידה בביטול.
"למה?" שאלתי אותה.
"הוא הומו."
הסתכלתי מאחוריי על עומר ששתה מהברזיה.
"עומר? עם השרירים המטורפים, הקול בס הסקסי והעיניים המטריפות?" שאלתי בפליאה.
"כן, אז מזל שלא התאהבת בו." היא עקצה אותי בציניות.
עשיתי לה פרצוף צוחק.
"טוב, אם הוא הומו, אפשר להיות חברים שלו." הכרזתי.
"למה לא רצית לפני שידעת? חששת שהוא יתאהב בך? את לא כזאת מדהימה מותק." היא אמרה.
" תודה על הדחיפה לאגו חברה." אמרתי בציניות.
"את תמיד כזאת צינית?" היא שאלה אותי.
"בערך." אמרתי והסתובבתי אל עומר שדיבר עם מישהו ליד הברזיה.
"אז עומר," אמרתי ושילבתי את ידי בידו.
"התחרטתי, אנחנו יכולים להיות חברים." אמרתי.
"אה כן? מה גרם לך לשנות את דעתך ולהפסיק להיות כלבה ארסית?" הוא שאל בציניות.
"הבנתי שאתה לא מתחיל איתי. אז זה בסדר." אמרתי לו.
"חשבת שאני מתחיל איתך?" הוא צחק.
"יואו, יש לי משהו על הפנים שכולם אומרים שאני מכוערת היום?" שאלתי וליטפתי את פניי.
"לא לא. פשוט, נתתי לך סימנים או משהו?" הוא שאל בין הצחקוקים.
"נו, החיוך הצ'רמרי שלך. והעיניים המנצנצות האלה."
הוא לא הפסיק לצחוק.
"עזוב אני כבר לא רוצה להיות חברה שלך." אמרתי נעלבת והלכתי משם.
"לא נו לוטם חכי!" הוא צעק מאחוריי.
"אני מצטער." הוא אמר ושילב את ידו בידי.
"פשוט הייתי מופתע." הוא אמר ברוך.
" זה לא סיבה לצחוק עליי!"
"אני יודע. סליחה. אני אשמח להיות חבר שלך."
"זה כבר יותר טוב."
***
נעה יצאה מהמסדרון והצטרפה אליי על האי.
"איך את אוכלת כל כך הרבה ועדיין נשארת כוסית?" היא שאלה והביטה על דגני ה' קפטן קראנץ' ' ששטו בקערת החלב.
"משהו קטן שנקרא ריצה." עניתי לה בפה מלא בדגנים המתוקים.
"רעיון גאוני." היא אמרה ואספה את שיערה.
נטע צץ כעבור דקה והצטרף אלינו גם, ממלא לו קערה של קפטן קראנץ'.
"אני שונאת אנשים עם גנים מושלמים." היא אמרה והסתכלה על שנינו.
נטע עצר עם הכף בפיו והסתכל עליו.
משכתי בכתפיי כלא מבינה וחזרתי לאכול.
"טוב עכשיו כשעומר חלק מהחבורה אפשר להזמין אותו?" נעה שאלה והוציאה את הטלפון מכיס הג'ינס שלה.
הנהנתי בחיוך.
"מי זה עומר?" נטע שאל.
"ילד מהחבורה שלנו." ענתה נעה בזמן שהיא מקלידה.
"לא ידעתי שהקמנו חבורה." אמרתי וכיווצתי את גבותיי.
"את מתקדמת אחותי! אתמול לא רצית חברה והיום, את מקימה חבורה!" אמר נטע ותפס בשתי כתפיי.
"אני לא מקימה שום חבורה, זאת נעה והשטויות שלה." אמרתי והסתכלתי על נעה שהתעסקה בטלפון שלה.
שתי דפיקות נשמעו על הדלת.
"כן!" צעקנו שלושתינו ביחד.
"שלום." עומר נכנס לבית.
הוא בא לתת לנעה נשיקה בלחי.
"אני רואה שמישהו הקדים אותי." הוא אמר לפני שנשק לה ובחן את סימן ההיקי שעל צווארה.
נעה חייכה חיוך נבוך והסתכלה על נטע שחייך כמו אידיוט.
"יזיזים?" עומר שאל בלחש.
"מאוהבים בהכחשה." לחשתי לו חזרה.
"הבנתי." הוא אמר ונשק לי ללחי.
"אתה הצלע השלישי בחבורה?" שאל אותו נטע.
"אין לנו חבורה!" צעקתי.
"חבל, כבר חשבתי על שם." אמר עומר באכזבה.
"באמת? איזה?" שאלה נעה בהתלהבות.
"חתלתולי פרא מנצנצים!" הוא הכריז בהתלהבות.
"איך זה קשור אלינו?" שאלה אותו נעה.
"את החתלתולה," הוא הצביע על נעה.
"את הפרא," הוא אמר והצביע עליי.
"ואני מנצנץ." הוא אמר בגאווה.
"לא הייתי מתגאה בזה." עקצתי אותו.
"אני דווקא אוהבת את זה." אמרה נעה.
"אני גם." הסכים איתה נטע.
"חתלתולי פרא מנצנצים!" הם הכריזו שלושתם ביחד.
דפקתי את ידי במצחי בייאוש.
אמרתי לכם שזה הולך להיות מתיש.