תמיד היה אותך- פרק 15

פרק 15- יודעת
ישבתי במיטתי מתקשה לנשום.
הסיוט נהיה נוראי.
הרגשתי כאילו אני נושפת עשן.
הדמעות לא הפסיקו לרדת במורד לחיי ונחתו על השמיכה החמה.
הזעתי כולי, ואני לא חושבת שזה בגלל השמיכה.
הזזתי את שיערי מפניי, הוא היה כבד ורטוב.
"לוטם את ערה?" התפרצה נעה לחדרי.
"היא הסתכלה עליי ופערה את עיניה.
"מה קרה?" היא שאלה בלחץ ובאה לשבת לידי.
הנדתי בראשי בפאניקה.
אסור שהיא תדע. היא לא יכולה לדעת.
היא לא יכולה, היא לא יכולה.
המילים הדהדו בראשי כמו מכות פטיש על רקותיי.
תפסתי את ראשי בידיי כשהדמעות נהיו חזקות יותר.
יבבות חלושות נשמעו מפי.
נטע נכנס לחדרי.
הוא הזיז את נעה מהמיטה והחליף את מקומה.
"אני לא יכולה. אני לא יכולה." מלמלתי מבעד לדמעות וחיבקתי את גופי.
"ששששש…" נטע אימץ אותי אליו ועטף אותי בחוזקה.
זה לא עזר.
לא יכולתי להתרכז בכלום.
נחסמתי, לגמרי.
***
חושך.
אבל לא כמו החושך של הסיוט.
רק, חושך.
מלמולים חלשים.
פתחתי את עיניי לכדי חריץ קטן.
האור שמילא אותם שרף לי אבל לא היה לי אכפת.
לא יכולתי להתמודד עם עוד חושך.
מצמצתי כמה פעמים ופקחתי את עיניי בשנית.
עכשיו התמונה נראתה ברורה יותר.
השולחן שלי.
הבטתי לצדדיי.
חדר האמבטיה.
שיחקתי עם אצבעותיי בבד הרך.
השמיכה שלי.
הסטתי את השמיכה מגופי והנחתי את כפות רגליי על הקרקע.
לקחתי נשימה עמוקה ונעמדתי על רגליי.
חולשה בדמות צמרמורת תקפה אותי בכל הגוף.
התקדמתי לעבר הדלת ברגליים רועדות.
נטע בדיוק יצא מחדרו.
"היי…" הוא אמר וכרך את ידו סביב מותני כדי לעזור לי ללכת.
"כמה זמן הייתי ככה?" שאלתי אותו כשירדנו במדרגות.
"היית בהתקף חרדה בערך רבע שעה ואז התעלפת למשך יום." הוא אמר ועזר לי לעלות לכיסא שליד הבר.
"ונעה? מה היא אמרה על זה?" שאלתי וכיווצתי את גבותיי.
"היית חייב להגיד לה. אני מצטער אני יודע שלא רצית מבטי רחמים אבל אחרי שהיא ראתה אותך…" הוא אמר והסתכל עליי במבט מתנצל.
נאנחתי בקול והפלתי את ראשי על הבר.
"אני בחיים לא הולכת יותר לבית ספר!" אמרתי בקול מיואש.
"את כן, היא לא תגיד לאף אחד." הוא אמר והושיט לי שקית שוקו.
"אני לא צמאה."
"את צריכה סוכר."
לקחתי את השקית מידו בלת ברירה ופתחתי אותה בשיניי.
"איזה יום היום?" שאלתי אותו.
"רביעי. ויש לך מחר מבחן או משהו. אז את הולכת." הוא הודיע בסמכותיות.
"יש לי הכנה למתכונת. ולמדתי את החומר הזה כבר."
"אז לכי תעזרי לנעה!" הוא אמר בחיוך.
"חי בסרט."
"את צריכה חברה. ואת יודעת את זה." הוא הכריז ויצא מהמטבח.
כן, אני יודעת.