תמיד אוהב אותך לא משנה מה פרק 5

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בילי:"יודעת מה?אוקי!".
בילי פתח את הדלת,הוא עדיין החזיק ביד שלי,ופשוט דחף אותי מהמדרגות.
הוא סגר את הדלת,ואני מתגלגלת מהמדרגות,ונופלת על הראש,בכיתי,ופתאום ראיתי שלולית של דם מסביבי,ופשוט…
התעלפתי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק 5
התעלפתי.
מנקודת המבט של מריה:
שמעתי משהי צורחת.
ישר יצאתי מהחד,הלכתי לבילי ושאלתי אותו מה קרה.
אני:"מה קרה פה?מי צרח?".
בילי:"לא קרה פה כלום".
אני:"אל תשקר לי!מה קרה פה!".
בילי:"תצאי ותראי בעצמך…"
ובילי רץ למעלה,פתחתי את הדלת, וראיתי את לונה חסרת הכרה,עם דם מסביבה,על הרצפה.
אני:"בילי!מה עשית לה?!"צרחתי.
עליתי למעלה,וראיתי את בילי,בחדר שלו.
אני:"מה עשית לה!"צרחתי
בילי:"לא חשבתי שבכלל אכפת לה ממנה!".
אני:"אכפת לי ממנה,אם החבר שלי עשה לה משהו!"המשכתי לצעוק.
בילי:"טוב אז אני יספר לך,אז כשאמרתי לך שאני שניה חוזר,אז שמעתי משהו בוכה,אז הלכתי לבדוק,וראיתי את לונה רצה,עצרתי אותה,ואמרתי לה שאני מצטער על מה שאמרתי,והיא צעקה עלי:"מה אתה רוצה ממני?תעזוב אותי!לך לזונה הזאת שלך!"ואז אמרתי לה שאני באמת מצטער,אבל היא המשיכה להגיד לי לעזוב אותה,והייתי ממש עצבני ולא חשבתי על מה שאני עושה,אז בגלל שהייתי עצבני אז פתחתי את הדלת ודחפתי אותה מהמדרגות…"
אני:"אני לא מאמינה!אני הולכת להזמין אמבולנס".
התקשרתי לאמבולנס,והם באו מהר,הם לקחו אותה,ואני ובילי,נסענו איתם.
הרופא:"כמה זמן היא מעולפת ככה?".
בילי:"בערך חמש עשר דקות".
הרופא:"אוי זה לא טוב,טוב חכו פה,אנחנו מכניסים אותה לניתוח".
אני:"מה עשית לה דביל אחד!".

מנקודת המבט של בילי:
לא ידעתי איפה לקבור את עצמי,מה עשיתי לה?,מה עשיתי לאדם שאני כול כך אוהב?
מריה צעקה עלי:"מה עשיתה לה דביל אחד!"
אני:"אני בעצמי עכשיו לא יודע מה עשיתי".
מריה:"אני גומרת איתך קשר אני לא רוצה להיות איתך בחיים!".
לא עניתי.
מריה קמה,נתנה לי סטירה,והלכה משם.
האמת?זה הגיע לי,אני זה שעשיתי לה את זה.

עברו כבר חמש שעות שאני יושב פה,פתאום הרופא שדיבר איתי ואם מריה יצא.
הרופא:"תשמע המצב של הילדה השתפר יותר,היא עכשיו מורדמת בחדר שלה,ואתה יכול להגיד לי מה קרה איתה?".
אני:"אמ…היא נפלה מהמדרגות,נפלה על הראש,והתעלפה".
הרופא:"טוב,יש לך מזל שהבאת אותה,אחרת היא הייתה מתה".
אני:"מתי אני יכול להכנס לראות אותה?".
הרופא:"עוד חמש דקות וההרדמה נגמרת והיא צריכה עוד חמש דקות להתאושש או יותר אני פשוט אקרא לך:".
אני:"אוקי".
~~~~כעבור 20 דקות~~~~
הרופא הגיע.
הרופא:"אתה יכול להכנס".
אני:"אוקי תודה".
ניכנסתי לחדר וראיתי אותה,במיטה,היא הסתכלה עלי,והתחילה לבכות.
התקרבתי אליה.
לונה:"מה אתה רוצה ממני?מספיק שבגללך אני פה".
אני:"אני ממש ממש מצטער,הייתי ממש עצבני ולא ידעתי מה אני עושה,תסלחי לי בבקשה" וכימעט והתחלתי לבכות".
לונה:"איך אני יכולה?איך??אחרי מה שעשית לי,תלך לחברה שלך".
אני:"מריה כבר לא חברה שלי,היא נפרדה ממני פה,אני כול כך מצטער לא התכוונתי בבקשה אני יודע שהייתי טיפש שעשיתי לך את זה,אבל בבקשה תסלחי לי,אני משתגע כול הרגשות אשמה שלי מתפוצצות בגלל שכול מה שקרה לך בגללי,אני לא יכול להתמודד אם העובדה הזאת,שפגעתי באדם שאני כול כך אוהב,באדם שאני רוצה שתמיד יהיה איתי,מה אני יעשה בלעדייך?מה??
אני לא יכול בבקשה תסלחי לי"כבר ירד לי דמה או שתיים
אבל במקום שלונה תגיד משהו היא פשוט חיבקה אותי חזק.
לונה:"אני..א..אנ..ני..אוו..ההבב..תתת..אא..ווו..תתך.ךךךך"היא אמרה בקול רועד.
אני:"גם אני אוהב אותך".
התקרבתי אליה והיא אלי והתנשקנו.
התנתקנו,והיא נראתה שמחה.
ופתאום היא שוב התעלפה!!!.
ההמשך יבוא…