תמיד אהיה שלך.. (פרק 14)

*אלירן*
אני עונה לטלפון לא כל כך מבין למה עכשיו היא מתקשרת..
עניתי עם בטחון ואמרתי כן?
היא ישר אמרה בלחץ,אני יודעת שאתה הרופא הכי טוב בנויורק אבא שלך צריך לעבור ניתוח לב אני ואני שתבוא אתה לישראל ותנתח אותו.
התחלתי לכעוס להתעצבן להיות מתוסכל אמרתי
אז בשביל זה את יכולה להגיד לי לבוא כדאי שאני יציל את הבן זונה הזה שהרס לי את החיים, ניתקתי מהר את הטלפון וחזרתי לניתוח.
ניקול ניגשה אלי במהרה
״הכל בסדר? אתה ניראה קצת חיוור..״
מעולה יותר טוב מתמיד
הכחשתי לא רציתי להגיד באמת מה אני מרגיש,אחרי הניתוח יצאתי מהמרפאה לכיוון הבית שלי זה ממש קרוב הבית שלי לבית חולים, הגעתי הביתה מתוסכל כיאלו מה פתאום הם כן צריכים אותי מה האבא הזין הזה רק שהוא עומד למות ומפחד על החיים שלו הוא קורא לי או יותר נכון שולח את אשתו חתיכת פחדן ואמא שלי הכי גרועה מכולם משתפת איתו פעולה כל השנים האלה אפילו שיחת טלפון לא אכפת לה מהבן שלה..
נכנסתי להתקלח הייתי חייב את זה לעצמי להתרענן,הייתי חייב מישהו לדבר איתו וקראתי לניקול היא תמיד באה כשאני צריך אותה.
אחרי חצי שעה היא הגיעה אלי והתיישבה לידי בספה והתחילה ללטף אותי ולחבק אותי,
את יודעת אני לא מוכה! אמרתי וצחקתי עלייה,
היא דחפה אותי לתחילת הספה והתחילה להציק לי ולהגיד שמה היה היום שהיא מסוקרנת.
אמרתי לה, את יודעת אמא שלי התקשרה אלי היום אחרי ארבע שנים רוצה שאנתח את אבא שלי בשביל זה הם יכולים להתקשר את מבינה..
״תקשיב קודם כל אני מבינה תכעס שלך אבל אתה בסופו של דבר אתה זה שתרגיש חרא אם הוא ימות כי לא ניתחת אותו ואתה תרגיש אשם כל החיים שלך על זה שלא ניתחת אותו גם אם לא תרצה להרגיש אשם אתה תרגיש! תעשה את זה בשביל השקט שלך״.
יש משהו בדברים בדברים של ניקול יכול להיות שהיא אפילו צודקת כמו שאני מכיר את עצמי אני אשתגע או ארגיש אשם על זה שלא ניתחתי אותו למרות שאני שונא אותו והוא אף פעם לא היה אבא טוב, התקשרתי לאמא שלי הודעתי לה שאגיע בעוד בעוד יומים בכל זאת טיסה לנויורק 12 שעות ואני צריך לנתח מחר אז אני מאמין שעוד יומים הם יוכלו לחכות.
השעון המעורר צילצל הזכיר לי שכבר בוקר והיום בערב אצטרך לסבול טיסה של 12 שעות ולראות את ההורים שלי אחרי מלא זמן! ממש כיף חיים.
הגעתי לבית חולים והודעתי למנהל שלי על המצב המשפחתי שלי בישראל וכמובן שהוא אישר לי ונתן לי שבוע חופש, נכנסתי לחדר וראיתי איך ילד קטן מחבק את אבא שלו והאבא מבטיח לילד שהוא ישאר בחיים,אני לא יודע מה יותר עצוב להגיד לאבא שהניתוח אולי ולא יצליח או שהבן שלו עוד כמה שעות יבכה על זה שהוא מת.
ברור שהבטחתי שאנסה להציל את החיים שלו הגענו לחדר ניתוח, אחרי 14 שעות של ניתוח במוח שלו זה לא הצליח והוא מת קבעתי את שעת המוות ויצאתי מחדר ניתוח, פעם ראשונה שבאמת לא ידעת איך אגיד למשפחה איך הילד ירגיש אולי כי אני מפחד מה אהיה שאגיע לישראל ואני יהיה זה שאולי לא יצליח לנתח את אבי והוא ימות! הרבה דברים השפיעו עלי, הודעתי לניקול שהיא תודיע למשפחה כי אני באמת לא יכול לעשות את זה ,כמובן שהיא הסכימה אבל לפני שהלכתי הביתה היא אמרה
״אתה תחזור מהר נכון?״
ברור שאני יחזור אין לי סיבה להישאר שם.
״יהיה משעמם בלעדייך שבוע״
התחלתי לצחוק והאמת שניקול ממש מעסיקה אותי נשקתי לה במצח והלכתי הביתה לסדר מזוודה.
הגעתי כבר לשדה תעופה לחוץ כולי חששות ממה אהיה כשאגיע בכל זאת לא הייתי מלא זמן בישראל ולא ראיתי אותם מלא זמן.
אחרי 12 שעות של טיסה הגעתי לישראל המונית באה לאסוף אותי מלא מחשבות מלא כל הזיכרונות שהשארתי פה בארץ זה רק זיכרונות שברחתי מהם,ופתאום הכל חוזר אלי..
הגעתי לבית הדלת היית קצת פתוחה, שום דבר לא השתנה בערך עליתי למעלה לראות את החדר שלי ועדיין כלום לא התשתנה כיאלו הזמן נעצר ועבר רק יום מאז שהייתי בבית.
אני שומע קול שקורא לי אלירן הסתובבתי וזאת היית אמא שלי,לא ידעתי כל כך איך להגיב ומה לעשות הייתי מבולבל הדבר היחיד שאמרתי זה איפה הבית חולים שאוכל לנתח אותו,אפילו לא התסכלתי עליה בעיינים הקול שלי כעוס וקשה שהיא ניראלי אפילו פחדה להשחיל מילה או יותר נכון אין לה זכות בכלל לדבר איתי רק על הניתוח שתדבר איתי.
נכנסנו לאוטו היא נהגה כל הדרך שתיקה,אמא שלי שאהבתי אותה יותר מכל שחשבתי שתמיד תיהיה לצידי פשוט הפנתה לי את הגב ביום אחד ..
הגענו לבית חולים הרופא דיבר איתי כולם הסתכלו עלי כי אני מפורסם בנויורק לחצו לי יידים והתרגשו, נכנסתי לחדר וראיתי את אבא שלי שוכב שם ניראה אדיש עייף חיוור, הוא קלט אותי ובאתי בהכי בביטחון הוא עם האגו שלו לא דיבר אפילו אני חושב שהוא לא רצה שאעשה את הניתוח בטח אולי שיכנעו אותו מרוב שהאגו שלו נפוח והכבוד!
הסברתי לו על הניתוח כמו מטופל רגיל שלי
הוא מזמן כבר לא אבא שלי הוא עוד מטופל.
אז הסברתי לו איך זה הולך ושיש סיכונים, אמרתי לו שאבצע לו את הניתוח מחר כי אסור לו לאכול בכלל והוא אכל היום.
יצאתי מהחדר בעוד שאמא שלי והרופא ואבא שלי שעל המיטה שוכב הסתכלו עלי אני במבטי הקר משחק אותה שזה לא מזיז לי, חזרתי הביתה במונית לחדר שלי האמת שלא רציתי לחזור לבית הזה אבל זה כולה כמה ימים ואני חוזר מהר מאוד.
הרבה זיכרונות יש לי מהבית הזה את השישי הקידוש עם אמא שלי שהיית מבשלת מצוין, אני נזכר איך קים היית בארוחה ומבטנו הצטלבו לפעמים אני תוהה או חושב מה קורה איתה איך זה שהיא נעלמה ולא שמעתי עליה שנים..