תם ולא נשלם – פרק 9

-פרק 9-

"לך" הפעם היא צעקה ופשוט הוציאה אותי מהבית ויש לי הרגשה שגם מהחיים שלה.
*כעבור חודש*
סוף סוף אני חוזר הבייתה אחרי שסגרתי שלוש שבתות בבסיס, בגלל שהייתי עצבני מהריב-פרידה שלי ושל לי אז התחצפרתי למפקדת שלי והיא השאירה אותי

בבסיס. כל הזמן הזה ניסיתי להתקשר ללי, שלחתי מלא הודעות אבל היא לא ענתה, מידי פעם הייתי שואל את שיר איך היא והיא עונה אותה תשובה כל פעם 'היא

בסדר' בלי לפרט בלי כלום. אחרי שאני אעבור בבית אני נוסע אליה לא אכפת לי מה. כששחררו אותי נסעתי הבייתה במהירות, אמרתי שלום להורים שלי, התקלחתי

ארגנתי תיק ופשוט נסעתי כשהגעתי לבית שלה, דפקתי בדלת ומישהו מבוגר ושמן פתח לי את הדלת
"סליחה, משפחת ישראלוב גרה פה?" שאלתי בבילבול
"לא בני, מצטער, הם עברו" אמר הזקן
"אתה יודע במקרה לאן הם עברו?" שאלתי
"לא, מצטער" הוא אמר ומבט מצטער עלה על פניו
"טוב, תודה" אמרתי וחזרתי לאוטו, כשנכנסתי לאוטו הרבצתי להגה ואז הנחתי את ראשי על ההגה ולא ידעתי מה לעשות. אחרי זמן מה שחשבתי מה לעשות הוצאתי

את הטלפון שלי והתקשרתי לשיר
"הלו" היא אמרה
"שיר זה אלירן" אמרתי
"כן אני יודעת" היא אמרה
"למה לא אמרת לי שהיא עברה דירה?" שאלתי
"כי חשבתי שהיא אמרה לך לפני שרבתם" היא ענתה
"לא היא לא אמרה, יש לך את הכתובת?" שאלתי
"כן" היא אמרה
"את יכולה להביא לי אותה?" שאלתי
"כן, היא גרה עכשיו ברחוב **** *" היא אמרה
"תודה" אמרתי וניתקתי את השיחה, שמתי את הכתובת בוויז ונסעתי. הגעתי לבית הרבה יותר גדול מהבית הקודם שלהם. דפקתי על הדלת של הבית ואורית (אמא

של לי) פתחה לי את הדלת
"או, היי אלירן" אמרה וחייכה בנימוס
"היי, לי נמצאת?" שאלתי
"כן אני אקרא לה" אמרה
•נקודת מבט לי•
"לי בואי לכאן" אימי צעקה
"מה?" שאלתי כשיצאתי מהחדר והתקדמתי למדרגות
"יש לך אורח" היא אמרה. אורח? לא הזמנתי אף אחד. כשהייתי קרובה קרובה לסוף גרם המדרגות ראיתי אותו, את אלירן, ברגע שראיתי אותו הסתובבתי ועליתי חזרה

לחדר אך הוא עצר אותי
"אני רק רוצה לדבר" אלירן אמר במבט מתחנן
"אין לי מה להגיד לך" אמרתי בעצבים
"אז רק תקשיבי" אמר מתחנן
"דבר" אמרתי ושילבתי את ידיי על חזי
"לא פה" אמר
"טוב, תן לי דקה להתלבש" אמרתי ועליתי לחדר, לבשתי גופייה לבנה ושורט שחור. ירדתי חזרה למטה ולא ראיתי אותו, יצאתי החוצה וראיתי אותו נשען על המכונית

שלו ומסתכל על משהו בטלפון שלו,התקדמתי אליו ונעמדתי מולו
"עכשיו מוכן לדבר?" שאלתי חסרת סבלנות, הוא פשוט שתק ומשך אותי לכיוון החוף שהיה לא רחוק מהבית שלי, כשהגענו לחוף התיישבנו בשקט
"באת לדבר, לא?" שאלתי אחרי כמה דקות של שתיקה שבהן הסתכלנו על השקיעה
"כן, תקשיבי, אני ממש מצטער על מה שאמרתי, לא התכוונתי לזה. זה פשוט הרבה זמן הצטברו לי עצבים בגוף וכנראה היה לי הכי נוח לשחרר אותם עלייך. אני ממש

ממש מצטער על מה שאמרתי ואיך שאמרתי" אמר ולפי עיניו החומות ראיתי שהוא מצטער מכל הלב
"בסדר, אבל רק שתדע.. אני בן אדם שמתלונן הרבה, אז אם אתה עדיין רוצה לחדש את הקשר קח את זה בחשבון" אמרתי וחייכתי חיוך קטן
"באמת?" שאל בפליאה ואני הנהנתי
"אני מאמינה שמגיעה לאנשים הזדמנות נוספת" אמרתי וקמתי מהחול והתקדמתי לכיוון הבית שלי
"הא ואם אתה מתכוון לעשות משהו עם ההזדמנות הזאת כדאי שתעשה את זה מהר כי אני ממש קורבה ללהמשיך הלאה" הסתובבתי והוספתי ולאחר מכן המשכתי

לבית שלי. נכנסתי להתקלח ואז נשכבתי על המיטה ופתאום היה לי חשק לבריכה, אז כתבתי בקבוצה של החבורה שלי שזה כולל כמה ילדים מהשכבה שלי וכמה ממי

שהיה שנה שעברה י'ב וחלק עכשיו בצבא, כן, כן, גם אח שלי בחבורה, מצד אחד יש לזה יתרון בכך שאני יכולה ללכת איך שאני רוצה כי הוא שם והוא שומר עליי,

ומצד שני הוא שומר שאני לא שותה או מעשנת ולפעמים אני צריכה את השחרור הזה.
'יש לי רעיון מה לעשות מחר' שלחתי בקבוצה
'שפכי' בן כתב
'בתשע מי שיכול בא לבית שלי ושל ליאב נהיה בבריכה עם מוזיקה ואז נלך לחוף רחוק מהבתים האחרים ונעשה מדורה' כתבתי
'זורם' מתן כתב
'חזרת?' שאלתי בפרטי
'כן היום בצהריים' כתב חזרה
'ולא אמרת לי?' שאלתי ושמתי סמיילי מופתע
'אמ.. לא' הוא ענה ושם סמיילי צוחק
'סבבה זכור את זה' שלחתי ואז הוספתי 'עכשיו אתה לא תדע מחר מה שרציתי להגיד לך' עם סמיילי מוציא לשון
'אויי לא מה אני אעשה עכשיו?' כתב ושם את הפרצוף ההמום
'לא יפה, לא יפה' כתבתי, המשכנו לדבר ואז שמתי לב שהשעה שתיים עשרה וחצי בלילה
'טוב לי בניגוד אלייך יש בצפר מחר, אז הלכתי לישון' כתבתי וסגרתי את הטלפון, והלכתי לישון. יום למחרת עבר מהר, במהלך היום קיבלתי הודעה מאלירן 'יום שבת

תהיי מוכנה בארבע וחצי בבוקר' הוא כתב. שאר היום עבר מהר, אחרי ארוחת הערב אני וליאב סידרנו בחוץ, רמקולים, חטיפים, גלגלי ים וכול מיני שטויות,בתשע כולם

התחילו להגיע, עד אחד עשרה ככה היינו בבריכה עם המוזיקה ובגלל שיש לנו שכנים מלשינים היינו צריכים לסגור את המוזיקה, נשארו בבריכה עד שתיים עשרה ואז

התחיל להיות קריר, אז עברנו לחוף, הבנים הדליקו את המדורה עם העצים שליאב הביא בצהריים, התיישבנו כולם במעגל היינו בערך 20 איש, הבנים היינו רק גם

המכנס בגד ים שלהם ובלי חולצה, לכל אחד פה יש קוביות ושרירים מפה עד להודעה חדשה, חלק מהבנות ישבו עם הבגדים שהן באו איתן ומתחת היה הבגד ים

שלהן וחלק ישבו עם חזיית הבגד ים שלהן ושורט, אני ישבתי ליד שיר וליד מתן, הרגשתי ששכחתי משהו, הסתכלתי על כולם וראיתי ששכחתי להביא את הגיטרה אז

קמתי ורצתי מהר לבית, לקחתי את הגיטרה וחזרתי לשבת, העברתי את הגיטרה למאור שיודע הכי טוב לנגן מבין כולנו, הוא התחיל לנגן וחלק הצטרפו ושרו עם

המנגינה.
"מה רצית לספר לי?" מתן שאל אותי בלחש שאחרים לא ישמעו, סיפרתי לו כל מה שקרה עם אלירן
"אני שמעתי נכון?" שיר שאלה
"מה שמעת?" שאלתי בתמימות
"נתת לו עוד הזדמנות?" שאלה ואני הנהנתי
"את מספרת לו לפני?" שאלה מופתעת "איזה חברה רעה את" הוסיפה והתחילה להרביץ לי בצחוק
"ליאב תעזור לי אני ילדה מוכה" צעקתי לליאב שהיה בצד השני
"כל הכבוד שיר, תמשיכי" צעק חזרה ואני הייתי מופתעת ממה שאמר וכולם צחקו
"יאלה מי צריך אותך?" שאלתי "יש לי את מתן" הוספתי והתיישבתי עליו וחיבקתי אותו מהצוואר, ידעתי שליאב לא אוהב שאני מתנהגת כל כך פתוח עם מתן אז סימנתי

למתן שיזוז לכיון שיר ואני החלקתי והתיישבתי בינו לבין בן, הוצאתי לשון לשיר וכולם צחקו
"היי בן" אמרתי בחיוך ונשקתי ללחיו והוא חייך בתגובה. הזמן עבר, צחקנו מלא, שרנו,ולא שמתי לב לשעה
"פאק, מתן מה השעה?" שאלתי בלחץ
"חמישה לארבע" ענה לי רגוע
"טוב אני הלכתי, ביי" אמרתי ובאתי לקום אך מתן עצר אותי והושיב אותי חזרה
"ליאב ולי, אתם זוכרים את המסיבה שעשיתם שנה שעברה?" מתן שאל
"איך אפשר לשכוח" ליאב אמר, שנה שעברה אני וליאב הפקנו את אחת המסיבות הכי טובות, עשינו מסיבת חוף, דיג'יי אחד הטובים שיש בארץ, תמונות, מגנטים, צבע

זוהר בחושך, המסיבה הייתה לשכבה שלי לשכבה של ליאב ולשכבה שבינינו, כמובן שמצאנו אנשים שהיו מוכנים לעזור לנו עם הכסף
"מה איתה?" שאלתי
"ממש מתאים לי שתארגנו עוד מסיבה כזאת" מתן אמר ונשען על ידיו אחורה, כולם הסכימו עם מתן, אני הסתכלתי על ליאב והוא עליי
"נחשוב על משהו" אמרתי בחיוך וקמתי "אבל אני חייבת ללכת עכשיו" הוספתי ורצתי לבית, התקלחתי מהר, התקדמתי לארון והוצאתי ג'ינס עם קצת קרעים, סוודר

אפור כי בכל זאת קר עכשיו, לקחתי גם כובע צמר אפור, נעלתי נעליים אפורות סגורות גבוהות, התאפרתי קצת וראיתי שהשעה ארבע וחצי ובדיוק קיבלתי הודעה

מאלירן 'צאי', לקחתי תיק בצבע טורקיז בהיר וירדתי במהירות במדרגות, יצאתי החוצה וראיתי אותם עדיין יושבים שם "צ'או אמיגוס" צעקתי להם והם נופפו לשלום,

הלכתי לחניה וראיתי את המכונית של אלירן, נכנסתי למכונית שלו, נתתי לו נשיקה על הלחי
"בוקר טוב" הוא אמר לי בחיוך
"בוקר טוב" אמרתי גם אני בחיוך "יש מצב עוצרים בתחנת דלק, אני חייבת קפה" הוספתי בשאלה
"בטח, ישנת בכלל?" שאל ואני הנדתי את ראשי לשלילה "תשני אני אעיר אותך שנגיע לתחנה" הוסיף בחיוך רך, הנחתי את ראשי על החלון ותוך שניות נרדמתי. אלירן

העיר אותי אחרי חצי שעה אבל זה הרגיש כמו חמש דקות. הוא החנה את המכונית בחניה ונכנסנו לחנות שהייתה שם, הזמנתי לעצמי נס קפה גדול וגם אלירן לקח

כמוני, לפני שאלירן הוציא כסף אני הוצאתי לפני וכבר שילמתי
"אני יודעת שהוצאת מספיק כסף על מה שתכננת לנו היום, אז תן לי לפחות את זה לשלם" אמרתי והוא נאנח והכניס את ארנקו לכיס והנהן בהסכמה, לקחנו את הקפה

וחזרנו לאוטו. אחרי נסיעה של עוד חצי שעה אלירן טען שהגענו, אך היינו בשדה פתוח לא הבנתי מה אנחנו עושים פה, אחרי שסרקתי את הסביבה הבחנתי בסל

הנראה מאיפה שאני עומדת קטן אך ככל שהתקרבנו לשם הוא הלך וגדל, כשהגענו לשם הבחנתי במצנח שהיה מאחורי הסל והבנתי שהוא לקח אותי לכדור פורח,

חיכה לנו שם איש והוא הסביר לנו מה צריך לעשות ולאחר מכן הוא הפעיל את האש כדי שהמצנח יעלה וירים אותנו למעלה. אלירן בחר בשעה מצויינת כי כאשר היינו

באוויר התחילה הזריחה
"בגלל שלקחתי אותך בבוקר ואני חושב שלא הספקת לאכול, אז הבאתי לנו אוכל" אמר והוציא סנדוויץ' מסלסלה שהוא הביא, לקחתי אחד והתחלתי לאכול
"אז מה את אומרת?" שאל
"ממש יפה פה, ואני רואה שהשקעת מכל הלב אז אני סולחת לך" אמרתי בחיוך, אלירן חייך חיוך ענקי ואז פשוט נישק אותי. כל כך התגעגעתי לשפתיים שלו, למגע

שלו, לריח שלו, רק עכשיו הבנתי כמה הוא היה חסר לי. התנתקנו מהנשיקה וחיבקתי אותו, כל החודש הזה הייתי צריכה את החיבוק החם שלו
"התגעגעתי לכל זה" לחש לאוזני בעודנו עדיין מתחבקים. שאר הטיסה עברה בהשלמת פערים, והרבה נשיקות. הגענו למטה, ירדנו מהסל והתקדמנו למכונית
"יש לנו עוד תחנה אחת לפני שאני מחזיר אותך הביתה" אלירן אמר
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי בסקרנות
"לא אומר, את תראי לבד" אמר. אחרי חצי שעה נסיעה הגענו עוד פעם לשדה פתוח רק שהפעם היה שם מלא טרקטרונים
"אנחנו ניסע בהם?" שאלתי והצבעתי על הטרקטרונים ואלירן הנהן. התקדמנו לאיש ששמר עליהם והוא הסביר לנו קצת על זה ונתן לנו את המפתחות לאחד מהם,

נכנסנו ואלירן נהג. אחרי שעה שבה נסענו בשטח, כולי התמלאתי חול ואבק, אבל היה כיף. החזרנו את הטרקטורון למקום שלקחנו אותו וחזרנו למכונית. אחרי שעה

נסיעה חזרנו הביתה, באתי לצאת מהמכונית אבל אלירן תפס בידי והושיב אותי חזרה
"לפני שאת הולכת, אמא שלי הזמינה אותך אלינו למימונה" אלירן אמר בחיוך
"יש עוד זמן, נדבר על זה כשזה יתקרב" עניתי בחיוך ובאתי לצאת עוד פעם
"אפ אפ אפ, לא שכחת משהו?" שאל בתמימות, יצאתי מהמכונית והתקדמתי לצד של הנהג והתקופפתי לגובה שלו
"תודה על היום" אמרתי בחיוך מתגרה ונתתי לו נשיקה בלחי, התרוממתי ובאתי להתקדם לבית אך הוא תפס בידי והושיב אותי עליו
"זה כל מה שמגיע לי?" שאל, עשיתי את עצמי חושבת והוא צחק ונישק אותי, הרגשתי שלשונו רוצה להיכנס ולחקור את פי, איפשרתי לו לעשות זאת. אחרי שכמה דקות

התנשקנו הרגשתי שמישהו מרים אותי
"מה נראה לך שאתה עושה עם אחותי?" ליאב שאל בעצבנות מזויפת
"אני חושב שאתה יודע מה עשיתי עם אחותך" אלירן אמר ויצא מהאוטו
"אחח, אתה והתשובות שלך" ליאב אמר והם התחבקו חיבוק גברי
"אז אני רואה שחזרתם" ליאב אמר וחיבק אותי מהכתפיים
"ואוו אתה צריך להיות ממש חכם כדי להבין את זה אחרי שהתנשקנו פה איזה עשר דקות" אמרתי בעוקצנות
"ראית איזה אח חכם יש לך?" ליאב ענה בחיוך מתגרה, אני נאנחתי והתקדמתי לכיוון הבית והם נשארו לדבר, בדרך שעברתי ראיתי את כולם עדיין יושבים סביב

המדורה
"אין לכם בית?" צעקתי להם וכולם ענו "לא" חוץ משיר שצעקה "את הבית שלי" ואני צחקתי. נכנסתי הבייתה הכנתי לי טוסט ויצאתי לשבת איתם, כשהגעתי התיישבתי

על שיר
"לא ידעתי שבית זה דבר כל כך כבד" היא אמרה וכולם צחקו
"חוצפנית" אמרתי בפה מלא והתיישבתי על החול, ואז ראיתי את ליאב מתקדם כשאלירן לידו, כנראה שכנע אותו להישאר מה שאני לא הצלחתי. קמתי ורצתי לאלירן,

כשהגעתי אליו קפצתי עליו, כך שרגליי נכרכו סביב מותניו וידיי היו סביב עורפו והחזיקו בטוסט שהכנתי
"שיר קראה לי שמנה" זייפתי התבכיינות, ולקחתי ביס מהטוסט, תוך כדי שהוא התקדם לכולם
"אבל את באמת כזאת" אמר והסתכלתי עליו במבט מופתע והוא התחיל לצחוק
"מה מצחיק?" שאלתי לא מבינה
"היית חייבת לראות את הפרצוף שלך" אמר צוחק
"מה כולם פה נגדי?" שאלתי "אני מקווה שלפחות אחי בצד שלי" הוספתי וקפצתי על גבו של ליאב וידיי נכרכו סביב צווארו והוא לקח ביס מהטוסט שהכנתי
"זה ממש טעים, את יכולה להכין גם לי אחד?" שאל
"לא, יש לך ידיים ורגליים אתה יכול ללכת ולהכין לעצמך" אמרתי וירדתי ממנו. התקדמתי שוב לאלירן שהתיישב ליד מתן ודיברו, כשהגעתי התיישבתי על אלירן כך

שגבי נתמך בבטנו השרירית והוא הניח את ראשו על ראשי. ככה העברנו את שאר היום, ישבנו על החול. אלירן הלך אחרי שעתיים כי הוא צריך לחזור מחר לבסיס, אבל

הוא יוצא עוד פעם ביום רביעי כי חמישי זה ליל סדר. בערב ישבתי בחדר וראיתי את הפרק של השבוע של 'היפה והחיה' שלא ראיתי. באמצע הפרק אמא שלי נכנסה

לחדר, עצרתי את הפרק וסימנתי לה שתשב לידי.
"אני ואבא דיברנו ואנחנו חושבים שכדאי שתזמיני את אלירן לליל הסדר" אימי אמרה
"איפה עושים השנה?" שאלתי
"אצלנו" היא ענתה
"מי בא?" שאלתי
"כל המשפחה מצד אבא וההורים שלי" היא ענתה
"יהיה מקום לכולם?" שאלתי
"אם לא בבית, נסדר את הדברים על החוף" אמרה בחיוך
"איזה כיף שעברנו לפה" אמרתי בחיוך "ואני אכתוב לו"
"אוקיי מתוקה" אמרה ונשקה למצחי
"רגע אמא" אמרתי כשהיא באה ללכת
"מה יפה שלי?" שאלה
"שני דברים, אחד אלירן הזמין אותי אליו למימונה, והשני זה שאנחנו רוצים לארגן עוד מסיבה כמו שנה שעברה" אמרתי
"לגבי הראשון אין בעיה כי אנחנו לא חוגגים, ולגבי השני, חברים שלך כבר עידכנו אותי לגבי זה, ואמרתי כשתחליטו מה לעשות תעדכנו אותי ונעזור לכם" אמרה
"את יודעת שרק אני וליאב מארגנים, הם יעזרו עם הכסף, אבל אני וליאב מסדרים הכל" הסברתי
"מתוקה, אני יודעת על כל זה" היא אמרתה בחיוך ויצאה מחדרי.