תם ולא נשלם – פרק 8

-פרק 8-

"מה?" שאלתי מבולבלת
"לא שמת לב לזה?" אתי שאלה
"לא.. הוא לא אמר לי כלום" אמרתי
"קיצר גם הוא מתח את שריר הירך האחורי" אמרה. במהלך הנסיעה המשכנו לדבר. כשהגענו אליהם הבייתה הלכתי להתקלח, חפפתי את הראש וכשסיימתי להתקלח התלבשתי בבגדים שהבאתי ללילה. התיישבתי בסלון בזמן שאתי במטבח
"הכנתי צהריים, רוצה לאכול?" אתי שאלה
"כן, אני מתה ברעב" אמרצי וליטפתי את ביטני כששמעתי שהיא מקרקרת ואתי צחקה מהתגובה שלי.
"אלירן אמר לך מתי הוא חוזר?" אתי שאלה ואני הנדתי את ראשי לשלילה אוכלת מהאוכל הטעים שלה.היא גם התיישבה לאכול לידי. הזמן עבר ושמתי לב ששיערי התייבש
"אתי את יכולה לעשות לי מחליק? אין לי כוח לעשות לעצמי" שאלתי
"בטח, הבאת?" שאלה ואני הנהנתי והלכתי להביא את המחליק מהתיק שבחדר של אלירן. כשאתי עברה על חלק מהשיער שלי שמעתי את הדלת של הבית נפתחת ולא יכלתי לסובב את הראש אחרת הקרקפת שלי הייתה נשרפת.
"היי אמא" מי שנכנס אמר והבנתי שזה אלירן. הוא התקדם אלינו נשק לראשה של אימו ואז בא מולי והתכופף
"והיי לך יפה שלי" אמר בחיוך הממיס שלו ונתן לי נשיקה חטופה על השפתיים. בכל זאת אמא שלו פה.
"איכ השיער שלי נראה זוועה, אל תסתכל" אמרתי והסתרתי את פניי
"השיער שלך ממש יפה ואני לא מבין למה את הורסת אותו, ומה הקשר בין הפנים שלך לשיער?" אמר והמשיך את המשפט בשאלה והוריד את ידיי מפניי. הוא נשק למצחי וקם, הוא הלך להניח את התיק של הצבא בחדר שלו, כשהוא חזר ראיתי שהוא חליף בגדים.
"אמא יש אוכל?" שאל מתקדם למטבח
"מה נראה לך?" שאלה
"אני מכיר אותך כל חיי, אבח תמיד יש הפתעות" אלירן אמר והכין לעצמו ארוחת צהריים. אתי סיימה לעשות לי מחליק. אחים של אלירן באו וחגגנו לו עם המשפחה בזמן עבר והיינו צריכים ללכת. נתתי לו את הכתובת של ה"מסעדה" שאנחנו הולכים אליה, הלכנו להתארגן אני לבשתי גופיית בטן לבנה עם ציורים בכחול כהה, חצאית שחורה, נעלתי סנדלים בצבע של הציורים, שמתי צמידים צמידים והתאפרתי והייתי מוכנה. אלירן לבש חולצה תכלת מכופתרת וג'ינס שחור. ההורים שלו ואחים שלו כבר יצאו לכיוון המקום שאנחנו חוגגים לו את היום הולדת.הגענו למקום לאחר 10 דקות נסיעה. הנקטם היה חשוך, יצאנו מהמכונית להתקדמנו למקום. כשאלירן נכנס האור נדלק וכוםם צעקו "הפתעה", אלירן עבר בין כולם, הם אמרו לו מזל טוב והוא הודה להם. כל החברים שלו היו שם, וכל המשפחה שלו הייתה שם. במועדון שחגגנו לו היה רחבת ריקודים ומקומות ישיבה, אני ישבתי ליד המשפחה שלו ונתתי לאלירן להיות עם החברים שלו, אחרי חצי שעה שאלירן היה עם חברים שלו ואני דיי בטוחה שהוא שתה, הוא התקרב אליי עם יד מושטת וחיוך, הנחתי את ידי בידו בחיוך והוא הוביח אותי לרחבת הריקודים, בדיוק שמו שיר רגוע ברקע ולאט לאט הרחבה התמלאה בזוגות שרקדו לפי צלילי המוזיקה.הנחתי את ראשי על כתפו של אלירן
"תודה" הוא לחש לאוזני
"על מה?" שאלתי והרמתי את ראשי כדי להביט בעייניו
"על כל זה, על זה שלא הייתי מבקש חברה אחרת, על זה שאת פה, פשוט על הכל" אלירן אמר בחיוך
"שטויות" אמרתי בצחקוק קל
"זה לא שטויות, את עשית הרבה בשבילי" אמר
"כמה שתית?" שאלתי צוחקת מהרצינות שתקפה אותו פתאום
"לא הרבה" אמר
"אז מזה הרצינות הזאת פתאום?' שאלתי
"רק רציתי להגיד לך את זה" אמר בחיוך.
•נק' מבט של אלירן•
סוף סוף אמרתי כמעט הכל.. נשאר לי רק דבר אחד להגיד לה והוא הקשה מכל. לקחתי נשימה עמוקה
"מה קרה?" לי שאלה
"יש לי עוד דבר אחד להגיד לך" אמרתי תוך כדי שאנחנו עדיין רוקדים לצלילי המוזיקה הרגוע. לי הסתכלה עליי בשביל שאמשיך לדבר
"אני אוהב אותך" אמרתי עם חיוך ענקי, לאט לאט ראיתי את קצוות שפתייה עולות כלפי מעלה ונוצר החיוך שאני כל כך אוהב
"אני אוהבת אותך" לי אמרה לא מורידה את החיוך משפתייה. היא עשתה אותי עכשיו לאדם הכי מאושר בעולם.
"כשנחזור אלייך, יש לי שני דברים לתת לך" היא אמרה לקראת סוף הריקוד, ואני הנהנתי בחיוך. חזרנו הבייתה בשעות הקטנות של הלילה, ההורים שלי ואחים שלי הלכו לפני, וגם כמה חברים. אני ולי נכנסנו הבייתה כשאני מחבק אותה מאחורה ונותן לה נשיקות קטנות במוואר והיא מצחקקת.
"מה רצית להביא לי?" שאלתי שכבר היינו בחדר שלי, היא הוציאה שקית מהתיק שהיא הביאה והתיישבה ליידי, היא הסתובבה לשנייה ואז חזרה להביט בי
"למרות שזה כבר לא היום הולדת שלך, קניתי לך מתנה ורק עכשיו תקבל אותה" אמרה בחיוך והושיטה לי את השקית, הוצאתי את מה שהיה בפנים וראיתי שזה בושם של וואן מיליון
"משוגעת זה יקר" אמרתי מתפלא שהיא קנתה לי מתנה כל כך יקרה
"בישבילך הכל" אמרה צוחקת
"טוב, מה הדבר שני?" שאלתי מצחקק. היא הוציאה מאחורי גבה מעטפה והיה כתוב עליה 'אלירן' והושיטה אותה אליי, לקחתי את המעטפה, הפכתי אותה כדי לפתוח וראיתי מפה ולא הבנתי מה יש בפנים, פתחתי את המעטפה וראיתי שזו הזמנה לבר מצווה של עומר.
"זה חודש הבא, זה ביום חמישי ולא באמצע שבוע ככה שלא תיהיה לך בעיה לבוא, זה בסולם יעקב, ואז תבוא לסוף שבוע אלינו" היא אמרה את הפרטים המופיעים על ההזמנה
"את מתרגשת?" שאלתי צוחק
"כן לא כל יום אח שלך חוגג בר מצווה" היא אמרה צוחקת
"אז תבוא?" היא המשיכה בשאלה
"בטח, איזו שאלה" אמרתי בחיוך, הנחתי את הבושם ואת ההזמנה על השידה ליד המיטה והתיישבתי שגבי צמוד לקיר ורגליי ישרות והושבתי אותה על רגליי. הזזתי שערה שנחה על פניה, ובחנו כל אחד את הפנים של השני
"אחח מה עשיתי שזכיתי בך" נאנחתי וליטפתי את פניה החלקות
"אממ.. נראה לי שהצעת לי לצאת איתך ואני הסכמתי מה לשם הגענו למצב שלנו היום" לי אמרה צוחקת ואני צחקתי איתה
"אהה נכון" הסכמתי עם דבריה ושנינו צחקנו. כשהפסקנו לצחוק הנחתי את ידי על סנתרה וקירבתי אתי פניה אל שלי ושפתינו התמזגו ונעו בהרמוניה מושלמת. מנשיקה רגועה היא הפכה לנשיקה אגרסיבית ומלאת רגשות, הפכתי אותנו לכך שלי שוכבת על הגבה ואני מעליה, "זה חודש הבא, זה ביום חמישי ולא באמצע שבוע ככה שלא תיהיה לך בעיה לבוא, זה בסולם יעקב, ואז תבוא לסוף שבוע אלינו" היא אמרה את הפרטים המופיעים על ההזמנה
"את מתרגשת?" שאלתי צוחק
"כן לא כל יום אח שלך חוגג בר מצווה" היא אמרה צוחקת
"אז תבוא?" היא המשיכה בשאלה
"בטח, איזו שאלה" אמרתי בחיוך, הנחתי את הבושם ואת ההזמנה על השידה ליד המיטה והתיישבתי שגבי צמוד לקיר ורגליי ישרות והושבתי אותה על רגליי. הזזתי שערה שנחה על פניה, ובחנו כל אחד את הפנים של השני
"אחח מה עשיתי שזכיתי בך" נאנחתי וליטפתי את פניה החלקות
"אממ.. נראה לי שהצעת לי לצאת איתך ואני הסכמתי מה לשם הגענו למצב שלנו היום" לי אמרה צוחקת ואני צחקתי איתה
"אהה נכון" הסכמתי עם דבריה ושנינו צחקנו. כשהפסקנו לצחוק הנחתי את ידי על סנתרה וקירבתי אתי פניה אל שלי ושפתינו התמזגו ונעו בהרמוניה מושלמת. מנשיקה רגועה היא הפכה לנשיקה אגרסיבית ומלאת רגשות, הפכתי אותנו לכך שלי שוכבת על הגבה ואני מעליה, "זה חודש הבא, זה ביום חמישי ולא באמצע שבוע ככה שלא תיהיה לך בעיה לבוא, זה בסולם יעקב, ואז תבוא לסוף שבוע אלינו" היא אמרה את הפרטים המופיעים על ההזמנה
"את מתרגשת?" שאלתי צוחק
"כן לא כל יום אח שלך חוגג בר מצווה" היא אמרה צוחקת
"אז תבוא?" היא המשיכה בשאלה
"בטח, איזו שאלה" אמרתי בחיוך, הנחתי את הבושם ואת ההזמנה על השידה ליד המיטה והתיישבתי שגבי צמוד לקיר ורגליי ישרות והושבתי אותה על רגליי. הזזתי שערה שנחה על פניה, ובחנו כל אחד את הפנים של השני
"אחח מה עשיתי שזכיתי בך" נאנחתי וליטפתי את פניה החלקות
"אממ.. נראה לי שהצעת לי לצאת איתך ואני הסכמתי מה לשם הגענו למצב שלנו היום" לי אמרה צוחקת ואני צחקתי איתה
"אהה נכון" הסכמתי עם דבריה ושנינו צחקנו. כשהפסקנו לצחוק הנחתי את ידי על סנתרה וקירבתי אתי פניה אל שלי ושפתינו התמזגו ונעו בהרמוניה מושלמת. מנשיקה רגועה היא הפכה לנשיקה אגרסיבית ומלאת רגשות, הפכתי אותנו לכך שלי שוכבת על הגבה ואני מעליה, רתי את הנשיקה
"את מוכנה?" שאלתי אותה לפני שהמשכתי לשלב הבא. היא חשבה לשנייה והנידה בראשה לשלילה וראיתי דמעות מבצבצות בעינייה
"היי, את לא צריכה לבכות, אני אחכה לך" אמרתי וניגבתי דמעה שנפלה מעינה
"תעזבי את זה עכשיו, בואי נלך לישון נעשה לנו יום כיף מחר" אמרתי בחיוך, לי הנהנה וקמה לקחה כמה דברים מהתיק שלה והלכה כנראה לשירותים. אחרי חמש דקות היא חזרה חסרת איפור ולבושה בפיג'מה. פיניתי לה מקום לידי במיטה וכשהיא נשכבה כיסיתי אותה בשמיכה והנחתי את ידי על מותנה וקירבתי אותה אליי שלא תברח לי, וככה נרדמנו. בבוקר קמתי ראיתי שלי לא לידי ושהשעה אחד עשרה בבוקר, קמתי עשיתי אירגוני בוקר ויצאתי לסלון, שמעתי את לי אומרת לאמא שלי "אח שלי חודש הבא חוגג בר מצווה ואתם מוזמנים" היא עצרה לרגע והמשיכה "אהה, וההזמנה אצל אלירן"היא אמרה.
•נקודת מבט לי•
דיברתי עם אתי הרבה זמן עד ששמענו מישהו נאנק מכאב הסתובבנו וראינו שזה אלירן. הסתכלתי עליו במבט חושד
"אתה צותת לנו?" שאלתי
"לא, מה פתאום" אמר והתקדם למטבח
"תעשה לי טובה" אתי אמרה
"טוב נו אולי קצת" אמר. את היום העברנו בים וכך גם את יום שבת.
*כעבור חודש*
היום זה הבר מצווה של עומר. בחודש הזה דיברתי הרבה עם אלירן אבל לא ראיתי אותו כבר שבועיים. קמתי בבוקר וחיכה לי יום אחרון. בהתחלה הלכנו לעשות מניקור, ולאחר מכן הלכנו לספר והוא עשה לי לאמא שלי ולנופר תסרוקות שונות, אחרי זה חזרנו הביתה השעה הייתה ארבע אחרי הצהריים, עשינו כל מיני סידורים לערב סיימנו לסדר בחמש וחצי וכל אחד הלך להתלבש בבגדים שלו, אחרי שלבשתי את השמלה הלבנה שאלרי המותן הופכת בהדרגה לשחור התאפרתי בצללית לבנה ושמתי שפתון ושמתי כפכפים עך הרגליים ולקחתי נעלי עקב שחורות לקבלת פנים ויצאנו לכיוון האולם. כשהגענו בדקנו שהכל כמו שביקשנו, שהצלם הגיע, שהצלם מגנטים הגיע, ושהצלם וידיאו הגיע ושהדיג'יי הגיע. בסביבות שבע התחילו להגיע אורחים, בהתחלה זה היה המשפחה הקרובה, לאחר מכן חברים של המשפחה, ואז היה גל של ילדים שהאומר שהאוטובוס הגיע אז גם החברות שהזמנתי הגיעו, הן אמרו שלום ומזל טוב להורים שלי ולאחים שלי ואז קפצו עליי בשמחה ורק נועם עמד וחיכה שהן יסיימו לקפוץ עליי ואז הוא חיבק אותי. אחרי עוד הרבה אורחים והרבה תמונות עם חברות שלי והמשפחה ראיתי את אלירן באופק
"אמא הנה הם באים, תתנהגו יפה" אמרתי ואז פניתי לכולם
"מי בא?" אימי שאלה לא מבינה
"אלירן, ההורים שלו, ואח שלו" אמרתי מזכירה לה
"אהה נכון, אל תדאגי" אמרה והרגיעה אותי. עיניו של אלירן פגשו את שלי וחייכנו אחד אל השנייה חיוך מאוהב, ככל שהם יותר התקרבו ככה הייתי יותר לחוצה, אחרי כמה אורחים הגיע תורם
"אתם בטח ההורים של אלירן, לי לא מפסיקה לדבר אליכם" אימי אמרה ולחצה את ידו של דוד (אבא של אלירן) ולאחר מכן את של אתי ואז את של יניב ואז חיבקה את אלירן
"יש לכם בת מקסימה, היא כל הזמן מדברת עליכם" אתי אמרה ואני הסמקתי, הם עברו ואמרו מזל טוב ואז אלירן סוף סוף הגיע אליי
"כשתהיי פנויה תבואי ותגידי לי שלום כמו שצריך" לחש לי תוך כדי החיבוק ואני הנהנתי. אחרי שכל האורחים הגיעו והתיישבו, הדיג'יי הציג אותנו ואז את עומר, עומר נכנס בשירה ונעמד מלפנינו והמשיך לשיר, כשהוא סיים לשיר כל החברים שלו קפצו עליו והתחילו לרקוד. הלכתי לכיוון השולחן של אלירן ומשפחתו
"הכל בסדר?" שאלתי כשהגעתי לשולחן
"בטח, תודה רבה" אתי אמרה
"בכיף" אמרתי בחיוך. לקחתי את ידו של אלירן והלכנו לכניסה של האולם, זה המקום היחידי שהיה שקט. לפני שהתיישבנו נתתי לאלירן חיבוק חזק אחרי שלא ראיתי אותו שבועיים
"התגעגעתי" לחשתי
"גם אני" אמר, התנתקנו מהחיבוק, אלירן התיישב והושיב אותי עליו והנחתי את ראשי על כתפו
"אתה בא אליי אחרי זה?" שאלתי
"כן" הוא אמר והרים את ראשי כך שפנינו יהיו אחד מול השני ונישק אותי. הנשיקה התחילה רגועה ואט אט הפכה ליותר ויותר תשוקתית
"ילדה סוכר, את נוסעת אני נשאר, בךעדייך אין לי שום דבר, ילדה סוכר" שמעתי מישהו שר ואני מכירה רק מישהו אחד שכל הזמן שר לי את זה, התנתקתי לאט משפתיו של אלירן וצחקתי קצת מכך ששפתיו היו נפוחות וורודות מהשפתון שלי. קמתי מאלירן כדי לחבק את מי ששר
"מתנוש" אמרתי וחיבקתי אותו והוא חיבק חזרה
"למה באת רק עכשיו?" שאלתי
"אני אגיד לך אחר כך, בינתיים את מתכוונת סוף סוף להכיר לי את חבר שלך?" שאל
"אלירן" קראתי לו שיבוא
"אלירן, מתן, מתן, אלירן" הצגתי אחת את השני
"היי מה קורה אחי?" מתן שאל את אלירן והתחבקו חיבוק גברי
"אתם מכירים?" שאלתי ועל פניי מבט מבולבל
"כן, אנחנו באותו גדוד" אלירן אמר
"באמת?" שאלתי והם הנהנו ואז מתן לחש משהו לאלירן והנחתי שזה קשור אליי כי אלירן התסכל עליי וחייך
"טוב, זוג יונים אני אלך לרקוד קצת" מתן אמר ונתן תפיחה על שכמו של אלירן ולי נשק על הראש
"מה הוא אמר לך?" שאלתי בסקרנות
"כלום, בואי נרקוד" אמר ומשך אותי לרחבת הריקודים. רקדנו קצת ואז אמרתי לאלירן שאני הולכת לקחת לי לשתות ובדרך לבר לקחתי את היד של שיר וגררתי אותה איתי, מסכנה כמעט נפלה בגללי
"אפשר לשתות משהו" שאלתי את הברמן שהיה דיי חתיך
"מה את רוצה?" שאל בחיוך כובש
"תפתיע אותי" אמרתי בחיוך
"מה קרה?" שיר שאלה אחרי שדיברתי עם הברמן
"הייתי קודם עם אלירן פה בחוץ ואז מתן בא, אגב מסתבר שהם מכירים ואז הוא לחש משהו לאלירן ואלירן הסתכל עליי וחייך, יש לי הרגשה שהוא אמר משהו עליי, וזה אוכל אותי שאני לא יודעת מזה" אמרתי ולקחתי את המשקה שהברמן הכין וחייכתי חיוך תודה, אני ושיר הלכנו החוצה
"ברור שזה אוכל אותך, את אוהבת לדעת הכל" צחקה עליי
"היי, זה לא יפה" אמרתי
"תשאלי את אלירן מה הוא אמר לו" אמרה
"שאלתי אבל הוא לא אומר לי" אמרתי ונאנחתי
"אז תשאלי את מתן" אמרה
"רעיון טוב" אמרתי והיא קמה כדי להיכנס חזרה לאולם ואני אחריה
"רק לפני שאת נכנסת תבדקי שאין נפיחות מתחת לאף שלך" שיר הסתובבה ואמרה ואני מיד שמתי יד על הפה שלי, הוצאתי את הטלפון וראיתי שהכל בסדר אך ירד טיפה השפתון אז חידשתי אותו ונכנסתי לאולם חזרה תוך כדי שאני שותה, עברתי ליד שיר ולחשתי בצחוק "כלבה"
"זה היה ממש מצחיק היית צריכה לראות את המבט שלך" אמרה צוחקת
"אין בעיה חכי מה אני אעשה לך ולשון" אמרתי והתקדמתי עוד פעם לבר
"זה היה טעים, אפשר עוד אחד?" שאלתי את הברמן
"בטח" ענה בחיוך, והתחיל להכין ואני חיפשתי בעיניי את אלירן, ראיתי אותו רוקד עם אח שלי, מתן ועוד כמה חברים של ליאב. לקחתי את השתייה וחייכתי חיוך תודה, בדרך אל אלירן שתתי את כל תכולת הכוס והנחתי על אחד בשולחנות שהיה בדרך.
"בוא נרקוד" אמרתי לאלירן כשהגעתי אליו, לא חיכיתי לתשובתו ומשכתי אותו לרחבה. רקדנו דיי צמוד אחרי כמה דקות מבט מבולבל עלה על פניו ואז בפתאומיות הוא נישק אותי וישר התנתק
"מה שחשבתי, שתית?" אלירן שאל
"למה נראה לך?" שאלתי והלכתי לבר וביקשתי עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד עד שכבר לא שמתי לב למה שאני עושה והתחלתי להתקדם לאנשהו לא ידעתי לאן יותר התעסקתי בלא ליפול מהעקבים האלה
•נקודת מבט אלירן•
לי נעלמה לי אחרי שרקדנו והריחתי ממנה אלכוהול. אחרי חצי שעה שלא ראיתי אותה הלכתי לחפש אותה, אחרי כמה דקות של חיפוש ראיתי אותה הולכת ומנסה לשמור על שיווי משקל על העקבים שלה, התקדמתי אליה וריח של אלכוהול נדף ממנה הרמתי אותה כמו כלה והתקדמתי לאביה שנפרד מחבריו שהלכו, אנשים כבר החילו ללכת וגם המשפחה שלי כבר הלכה
"אני לוקח אותה הבייתה" אמרתי לאביה כשהגעתי אליו
"מה קרה?" שאל עם מבט מבולבל
"אני חושב שהברמן שם לה אלכוהול בשתייה והיא לא ידעה" אמרתי
"קח אותה הבייתה" אמר והתקדם להםרד מאנשים אחרים.הלכתי למכונית שלי והנחתי אותה בזהירות במושב האחורי שיהיה לה נוח. אחרי נסיעה של חצי שעה הגעתי אליהם הבייתה, הוצאתי את המפתחות מהתיק של לי ונכנסתי פנימה, עליתי לחדר שלה והנחתי אותה על המיטה, הורדתי את נעלי העקב שלה, ולאחר מכן הורדתי בזהירות את השמלה והלבשתי אותה בפיג'מה, אני גם התארגנתי לשינה ונשכבתי על ידה קירבתי אותה אליי וככה נרדמתי. התעוררתי לבוקר יום שישי לתזוזות של לי, היא עברה למצב ישיבה ואני אחריה
"מה קרה?" והחזיקה בראשה
"את שתית אתמול" הסברתי
"ברור ששתיתי, אחרת הייתי מתייבשת" אמרה
"התכוונתי ששתית אלכוהול" אמרתי
"שתיתי אותו משקה כל הערב" אמרה מוציאה כדור נגד כאבי ראש מהמגירה ובלעה אותו
"היה בזה אלכוהול?" שאלתי
"לא יודעת, הברמן הכין" היא אמרה
"אז כנראה הוא שם לך שם אלכוהול" הסקתי
"רגע, איך אני בפיג'מה?" שאלה לא מבינה והסתכלה עליי ואני חייכתי אליה וכשהיא הבינה הפנים שלה הפכו לאדומות ואני צחקתי ותוך שנייה היא קמה ורצה לשירותים הצמודים לחדרה, הלכתי אחריה והחזקתי לה את השיער בזמן שהיא מקיאה את נשמתה, כשהיא סיימה עזרתי לה לקום ולשטוף פנים, בגלל שהיא הייתה חלשה הרמתי אותה והלכתי למיטה, התיישבתי כשהיא יושבת עליי ועטפתי אותה בזרועותיי, אחרי כמה דקות הרגשתי נוזל על ידי, הסתכלתי על לי וראיתי שהיא בוכה
"היי למה את בוכה?" שאלתי וניגבתי את הדמעות שירדו מעינייה
"אני לא יכולה יותר אני פשוט לא יכולה" אמרה חסרת כוחות
"אני יודע" אמרתי וליטפתי את שיערה
"לא, אתה לא יודע" אמרה
"לי, תאמיני לי שאני יודע" אמרתי ולא יודע למה העצבים התחילו להצטבר בגופי
"אתה לא יודע מזה הכאב ראש הנוראי הזה, אתה לא יודע מה זה התחושה שאתה כל שנייה צריך להקיא, אתה לא יודע מה זה שאין לך כוח לכלום פשוט לכלום" אמרה בכעס
"אני מכיר טוב מאוד את המצב הזה, אני היית על סוף מוות משתיית יתר ומה שבא כשהתעוררתי היה גרוע פי שלוש לפחות ממה שאת מרגישה עכשיו, ואני לא התלוננתי ספגתי והמשכתי הלאה, ואת כל הזמן מתלוננת ורק מתלוננת ואני חושב לעצמי כמה בן אדם יכול להתלונן כמה?!" אמרתי בעצבים
"תתפלא אבל הרבה, עכשיו אני לא רוצה לראות אותך אז לך" אמרה וראיתי דמעות חדשות בעינייה
"לי אני מצטער אני לא יו.. " התחלתי להגיד
"לך" לי קטעה אותי בקול חזק יותר
"לי אני בא.." ניסיתי להגיד שוב
"לך" הפעם היא צעקה ופשוט הוציאה אותי מהבית ויש לי הרגשה שגם מהחיים שלה.