תם ולא נשלם – פרק 7

-פרק 7-

"לא.. אני לא אוהבת הפתעות" אמרתי
"אנחנו הולכים לסרט" הוא אמר
"איזה?" שאלתי
"בחזרה למחר" הוא אמר
"יש.. ממש רציתי לראות את הסרט הזה" אמרתי שמחה
"אני יודע"אמר צוחק
"איך..?" שאלתי בחשדנות
"בן זוג טוב לא מגלה את מקוריו" אמר בהתחקמות
"זה עיתונאי" אמרתי מתקנת אותו
"אני יודע.. אבל אני לא עיתונאי , ואני בן הזוג שלך אז החלפתי" הסביר. הנסיעה עברה עם עוד דיבורים וצחוקים. הגענו לסינימה סיטי אלירן הלך לקחת את הכרטיסים ואחרי כמה דקות חזר, התחלתי להתקדם לכיוון האולמות
"לאן את הולכת?" שאל עוד כשהייתי קרובה
"לאולמות" אמרתי
"בואי" הוא אמר, התקדמתי אליו ואז הוא הראה לי את כרטיסי הוייאיפי שהוא קנה
"השקעת" אמרתי
"בקטנה" אמר ושם את ידו סביב מותניי והתקדמו למתחם הוייאיפי. הגענו חצי שעה לפני הסרט, והיה שם כל מיני סלטים ומאכלים שונים. לקחתי לי קצת לטעום ואלירן השמן הזה מילא לעצמו את כל הצלחת
"אני מבינה שקנית את הויאייפי רק בגלל האוכל" אמרתי כשהוא התיישב מולי אחרי שסיים לקחת אוכל
"זה אחד מהסיבות" הוא אמר עם פה מלא
"שמן" מילמלתי
"שמעתי את זה" הוא אמר
"התכוונתי שתשמע" אמרתי עם חיוך
"אחח איזה חברה יש לי" אמר מנענע את ראשו. חמש דקות לפני שהסרט התחיל נכנסנו לאולם ואלירן כמובן הביא לעצמו פופקורן
"אתה לא אמיתי" אמרתי
"מה?" שאל לא מבין
"אני לא יכולה לראות עוד אוכל, איך אתה עוד יכול לאכול?" שאלתי
"אני גבר, אני אוכל הרבה" אמר
"גבר רעב מאוד הייתי אומרת" אמרתי צוחקת וגם הוא צחק
"הכל באהבה" אמרתי כדי שלא יפגע
"אני יודע" אמר ונישק אותי. הסרט התחיל. אחרי שעתיים הסרט הסתיים.
"איזה סרט יפה" אמרתי
"נכון" מישהו מאחורינו אמר.. הקול היה ממש מוכר אך לא זיהיתי. הסתובבתי לראות מי זה וזה היה נועם.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אחרי שמחצתי אותו בחיבוק
"הייתי אתמול אצל אבא שלי, ואח שלי חפר שהוא רוצה לראות את הסרט הזה" אמר והצביע על אחיו הקטן
"איזה אח טוב אתה" אמרתי צוחקת
"ממש.. מה אני אגיד לך.. ומה את עושה פה?" שאל ואני הצבעתי על אלירן שנשען על הקיר והיה בטלפון
"מפנק, הא?" אמר בהתגרות ואני צחקתי ונתתי לו מכה בכתף
"אתה חוזר היום לחיפה?" שאלתי והוא הנהן
"יש מצב אתה מחזיר אותי?" שאלתי
"בטח" אמר
"דבר איתי מתי שאתה רוצה לחזור" אמרתי נתתי לו נשיקה בלחי ונפרדנו. הלכתי לאלירן. הסתובבנו בקניון, וקניתי כל מיני בגדים ואלירן לא נתן לי לשלם על עצמי. אחרי שעתיים של הסתובבות בקניון חזרנו אליו הבייתה, כשהוא סוחב את כל השקיות ואני מחזיקה רק את התיק שלי. כשהגענו אליו הבייתה המשפחה שלו ישבה בסלון, היה מקום ליד אתי הלכתי והתיישבתי לידה
"יש לך בן ממש מפנק" אמרתי בחיוך, הסתכלה לעבר בנה וראתה אותו עם השקיות והבינה. ישבנו ככה שעה ואז קיבלתי הודעה מנועם
'אני יוצא עכשיו.. מאיפה לקחת אותך?'
'תקח אותי מרחוב **** **' שלחתי לו חזרה
"אלירן, נועם בא לקחת אותי" לחשתי לאלירן
"אוקיי, אני אעזור לך להוריד את הדברים" אמר ואני הנהנתי. נפרדתי ממשפחתו הממש נחמדה, והלכתי לחדר של אלירן ולקחתי גם אני חלק מהדברים
"ביי" אמרתי לכולם לפני שיצאתי מהבית. כשחיכינו לנועם הורדנו את הדברים מהידיים. אני הנחתי את ידיי על עורפו והוא כרך את ידיו סביב מותניי
"אני אתגעגע" אמרתי והנחתי את ראשי על כתפו
"גם אני, אנחנו נדבר ונקבע להיפגש" אמר, הרמתי את ראשי מכתפו והסתכלנו אחד על השנייה, ראשנו התקרבו אחד לשני ושפתינו נפגשו ונעו בתיאום מושלם. אחרי שתי דקות נועם הגיע וצפר וגרם לנו להתנתק אחד מהשנייה, חייכנו חיוך מאוהב
"אני רוצה להגיע לחיפה עוד היום" נועם זירז אותנו. אלירן ונועם העמיסו את הדברים שלי לאוטו
"ביי" אמרתי וחיבקתי חזק את אלירן
"ביי" אמר ונישק אותי נכנסתי למושב ליד נועם ונופפתי לשלום לאלירן עם אותו חיוך שהיה לי לפני שנועם הפריע לנו
"בואנה את מאוהבת" נועם אמר צוחק
"שתוק" אמרתי ונתתי לו כאפת שטות
"היי היי מה את מרביצה לי, אני נוהג" אמר
"אז מה?" שאלתי
"כשלך יהיה רשיון, נראה אותך נוהגת תוך כדי שמרביצים לך" אמר. הנסיעה בצחוקים, אני חולה על הילד הזה. החודשים עברו והיום זה היום הולדת של אלירן. במהלך החודשים האלה אני ואלירן נפגשנו כל פעם שהוא יכל לצאת מהבסיס, הכרתי טוב יותר את החברים שלו והוא את שלי. המשפחה שלי גם הכירה אותו טוב יותר ויואב השלים עם העובדה שאני ואלירן ביחד. אני הכרתי עוד אח של אלירן שגר בחו"ל, מאוד התחברתי לאמא שלו, לא עובר שבוע בלי שאני אדבר איתה. היום אלירן חוזר הביתה, וחברים שלו רוצים לעשות לו מסיבת הפתעה ואני סיפור הכיסוי. הכנתי עגב לפני תיק עם בגדים לערב ואולי לסוף שבוע. כשהגעתי לבית הספר ראיתי שבלוח מודעות היה כתוב שיש לי ביטול בשלושת השעות האחרונות שלי. בהפסקה התקשרתי לאתי
"היי מתוקה, מה קרה?" שאלה כשענתה לטלפון
" אני מסיימת שלוש שעות מוקדם יותר, אז אני יעלה על הרכבת של 12:00" אמרתי
"אין בעיה מאמי, אז אני אבדוק מתי את מגיעה לתל אביב ואני אחכה לך בחניה" אתי אמרה
"תודה, והבאתי תיק עם בגדים ואני באה אחרי שיעור ספורט, אז אני אוכל להתקלח אצלכם?" שאלתי
"בטח, איזה שאלה" אתי אמרה
"תודה, יש לי שיעור אז אני אדבר איתך יותר מאוחר" אמרתי בחיוך
"בטח מתוקה" אתי אמרה. נכנסתי לשעה האחרונה שלי להיום. היום בשיעור ספורט עשינו מבחן ריצה , כשהייתי בסוף הסיבוב האחרון שמעתי קנאק, התעלמתי וכשסיימתי פשוט נשכבתי על הריצפה מהכאבים ברגל. אחת המורות לספורט ניגשה אליי
"מה קרה?" היא שאלה
"שמעתי קנאק יוצא לי מהרגל" הסברתי
"יכול להיות מתחת את השריר, איפה כואב לך?" שאלה וסימנתי שכואב לי מאחורי הירך
"כנראה מתחת את שריר הירך האחורי, נטלי תלכי להביא ללי קרח" אמרה לי ואז צעקה לאחת הבנות בכיתה. בזמן שנטלי הלכה להביא קרח המורה לספורט קיפלה לי את הרגל ואז דחפה אותה לכיוון הבטן, כך חזרה על זה מספר פעמים
"אין הרבה מה לעשות, זה אמור לשחרר קצת את הכאב וצריך לשים קרח" אנרה ועזרה לי לקום ושמתי את הקרח על המקום הכואב. נעמה לקחה אותי לתחנת הרכבת בגלל שלא רצתה שאלך ברגל. אחרי שחיכיתי רבע שעה הרכבת הגיעה. שלחתי הודעה לאתי 'עליתי עכשיו על הרכבת, ניפגש עוד שעה בערך ;) '. בנסיעה זה היה רק אני המוזיקה והמחשבות שלי. אחרי שעה נסיעה הרכבת הגיעה לתחנה שאני יורדת בה. הלכתי יותר נכון צלעתי לדלת של הרכבת וחיכיתי שהוא יפתח. כשהוא נפתח יצאתי והלכתי לחניה, חיפשתי בעיניי את המכונית של אתי כשמצאתי התקדמתי למכונית בצליעה, כשהגעתי שמתי את התיק במושב האחורי והתיישבתי לידה
"מה קרה לך ברגל? למה את צולעת?" שאלה מודאגת
"סתם.. בשיעור ספורט רצנו ומתחתי את השריר" הסביר והרגעתי את דאגתה
"איפה?" שאלה
"בשריר הירך האחורי" אמרתי
"ממש כמו חבר שלך" אמרה
"מה?" שאלתי מבולבלת