תם ולא נשלם – פרק 5

-פרק 5-
בהפסקה קיבלתי הודעה 'את יכולה לדבר?' ההודעה הייתה מאלירן, התקשרתי אליו והתרחקתי מהילדים שהיו לידי
"הלו?" הוא אמר
"היי" אמרתי
"אני צריך לבטל את הסוף שבוע הזה" אמר עם עצב בקולו
"למה?" שאלתי ושמעו את האכזבה בקולי
"יש מתיחות בצפון, והבסיס שלי נבחר לסגור שבת להיות בגבול" הסביר
"אוף, מי שאמר שחוק מרפי לא קיים הוא טועה" אמרתי נאנחת
"אל תדאגי, שבוע הבא אני אפצה אותך" אמר צוחק
"טוב, חסר לך שלא" אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
"אני צריך ללכת, אני אדבר איתך מאוחר יותר" אמר וניתק. התקדמתי חזרה לחברות שלי והיום עבר. הגיע הערב והיה לי ממש משעמם אז שלחתי הודעה לשיר 'בא לך לבוא לארח לי חברה?'
'כן, ממש משעמם לי.. אבל זה לא יפריע? כבר יחסית מאוחר' היא ענתה
'לא נורא, מקסימום תשארי לישון פה' כתבתי
'סבבה, חצי שעה אני אצלך' היא כתבה. עידכנתי את הורי ששיר באה לישון אצלי. אחרי בדיוק חצי שעה היא הגיעה
"איזה דייקנית" אמרתי צוחקת
"כזאת אני" אמרה גם צוחקת, היא הניחה את התיק שהביא על הרצפה והתיישבה לידי
•נקודת מבט שיר•
לי רצתה שאני אבוא אליה מה שהיה קצת מוזר כי היא אמורה להיות עם אלירן עכשיו, אני אשאל אותה. הגעתי אליה ואורית פתחה את הדלת
"שיר הרבה זמן לא ראינו אותך פה" היא אמרה
"כן.. לא יצא" אמרתי בחיוך ועליתי לחדר של לי, הנחתי את התיק והתיישבתי לידה
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלתי
"כן" היא אמרה
"את לא היית אמורה לנסוע לאלירן?" שאלתי
"זה מה שרציתי לשאול אותך" היא ענתה
"אני שאלתי קודם" אמרתי
"הוא אמר שהבסיס שלו נבחר להישאר בגבול בגלל המתיחות" היא הסברה ואני קיבצתי את פניי
"מה קרה?" היא שאלה כשראתה את הבעת פניי
"גם שון אמר לי את זה" אמרתי
"בטוח?" שאלה וראיתי דמעות בעינייה
"שנייה אני אתקשר אליו לוודא" אמרתי והתקשרתי בשיחת וידיאו לשון. אחרי דקה הוא ענה לי
"היי יפה שלי" אמר בחיוך
"היי" אמרתי בחיוך אך הורדתי אותו מהר כשנזכרתי לשם מה התקשרתי
"שיר הכל בסדר?" שאל בדאגה
"בטוח שאתה בגבול?" שאלתי
"כן, את רוצה שאני אראה לך?" שאל ואני הנהנתי, הוא סובב את המצלמה וראו את הגבול עם סוריה כמה מטרים ממנו
"את רגועה עכשיו?" שאל ואני הרמתי את מבטי ללי וראיתי שהיא על סף בכי
"בערך, טוב אני צריכה ללכת, ביי" אמרתי וניתקתי את השיחה וישר חיבקתי את לי
"היי לא בטוח שהוא משקר לך" אמרתי מנסה להרגיע אותה
"מה לא בטוח? הוא לא הכיר את בן לפני שבוע שעבר" היא אמרה
•נקודת מבט לי•
"טוב מה אני בוכה על משהו שבקושי התחיל" אמרתי וניגבתי את הדמעות הבודדות שזלגו מעיניי
"איזה בקושי התחיל? את הבאת אותו לכאן" שיר אמרה, לקחתי נשימה עמוקה
"לא באת לכאן כדי לראות אותי בוכה, בואי נעשה משהו אחר" אמרתי עם חיוך קטן
"אוקיי, מה את רוצה שנעשה?" שאלה
"את חושבת על מה שאני חושבת?" שאלתי
"27 שמלות"
-"27 שמלות" אמרנו ביחד וצחקנו
"אני אלך להכין פופקורן, תשימי בינתיים את הסרט" אמרתי והלכתי להכין פופקורן. כשחזרתי עם הפופקורן, צילמתי את הטלוויזיה ואת הפופקורן והעלתי את התמונה לאינסטגרם וכתבתי 'כי הרבה זמן לא עשינו ערב בנות' ותייגתי את שיר. כשנגמר הסרט אני ושיר דיברנו על כל מיני דברים ומידי פעמים ריכלנו. הימים עברו והיום יום חמישי, כל הימים האלה סיננתי את אלירן. הטלפון שלי צילצל, אלירן.. כמה מפתיע, החלטתי שהפעם אני עונה.
"היי, למה סיננת אותי כל השבוע?" שאל לא מבין
"תחשוב" אמרתי באדישות
"באמת שאני לא יודע" אמר נאנח
"אז אני אגיד לך.. אתה שיקרת לי שאמרת שהבסיס שלך נבחר להיות בגבול" אמרתי בעצבים
"אבל אני כן הייתי" אמר
"אז איך זה שבן גם היה בגבול ואתם לא באותו בסיס" אמרתי
"איזה גבול הוא היה?" שאל
"עם סוריה נראה לי.." אמרתי
"זה מסביר הכל.. אני הייתי בגבול עם לבנון" הסביר
"ומאיפה אני אדע שאתה לא משקר לי גם הפעם" אמרתי
"צילמתי תמונה לאמא שלי, רוצה שאשלח לך?" שאל
"כן" אמרתי ואחרי שנייה קיבלתי תמונה ממנו וראו שם שלט שכתוב עליו 'גבול ישראל-לבנון'
"עכשיו את מאמינה לי?" שאל
"כן" אמרתי נאנחת
"סוף סוף, את לא מבינה איך התגעגעתי אלייך בשבועיים האלו" אמר
"גם אני" אמרתי עם חיוך קטן
"מחר אחרי בית הספר אני בא לקחת אותך, ואת עושה אצלי את הסופש" קבע עובדה
"למה מהיום להיום?" שאלתי
"בואי נחשוב.. לא דיברת איתי כל השבוע" אמר
"סליחה.. פשוט הייתי בטוחה ששיקרת וממש כעסתי אלייך" אמרתי בכנות
"אני מבין.. אבל היית צריכה לדבר איתי שאני אסביר את הדברים, את ראית שכל הכעס הזה היה לחינם" אמר
"אני אדע לפעם הבאה" אמרתי עם חיוך קטן
"אז סגרנו על מחר?" שאל בציפייה
"כן" אמרתי בחיוך למרות שהוא לא יכל לראות. המשכנו לדבר עוד קצת ואחרי זה ירדתי לעדכן אצ הוריי לגבי מחר ואבא שלי אמר "הפעם אני אכין להם חלה בתקווה שזה יגיע אליהם" תוך כדי שהוא צוחק, ולאחר מכן חזרתי לחדרי וסידרתי תיק לסוף שבוע הזה. למחורת בבוקר קמתי, עשיתי את אירגוני הבוקר התלבשתי בחולצה שחורה וקיפלתי את השרוולים, מעל החולצה לבשתי ג'קט ג'ינס קצר וג'ינס ארוך עם קרעים (קישור ברציתי להוסיף) כשהגעתי לבית הספר ישר חיפשתי את שיר, כשראיתי אותה קפצתי עליה בחיבוק ולחשתי לה "השלמנו"
"באמת? סוף סוף" היא אמרה כשירדתי ממנה
"כן, יצאתי מזה מטומטמת" אמרתי צוחקת
"לע.. זה ברגיל שלך להיות מטומטמת" אמרה צוחקת
"בואנה תזהרי ממני" אמרתי מכוונת אליה אצבע מאשימה, אחרי דקה שהסתכלנו אחת על השנייה באותה תנוחה לא הפסקנו להתפקע מצחוק
"מה מצחיק?" שאל נועם שצץ משום מקום
"כלום" אני ושיר אמרנו ביחד
"עוד פעם אתן והשטויות שלכן?" שאל נאנח והניח יד אחת סביב כתפיי ויד שנייה סביב כתפייה של שיר והתקדמנו לכיתה
"ממש שלישיית המוסקטרים" תמר אמרה כשהיא נעמה ורותם התקרבו אליינו ואנחנו צחקנו. היום עבר בסדר, בהפסקה סיפרתי לשיר על השיחה אתמול. כשהסתיים יום הלימודים ראיתי את עומר מחכה לי ליד השער כמו שביקשתי ממנו בבוקר, כשראיתי את המכונית של אלירן התקדמנו אליו, אני התיישבתי במושב ליד הנהג ועומר בספסל האחורי, נתתי נשיקה קטנה לאלירן
"עומר מה קורה?" אלירן שאל
"הכל טוב" עומר אמר. אחרי דקה הגענו הבייתה
"בוא תעלה אני צריכה שתעזור לי לקחת את התיק שאירגנתי לעצמי" אמרתי, אלירן כיבה את המנוע ועלה איתי לבית. הוא לקח את התיק שארגנתי והלכנו לכיוון הסלון
"רגע לי, החלה" אבא שלי אמר לפני שיצאנו מהבית
"אויי נכון" אמרתי ולקחתי את החלה שחיכתה על השולחן במטבח.
"יוסי באמת שלא היית צריך" אלירן אמר
"אני יודע שלא הייתי צריך, אבל רציתי" אבא שלי אמר בחיוך. יצאנו מהבית ונכנסנו למכונית.
"אני מרגיש מזה רע עכשיו שלא הבאתי לכם כלום" אלירן אמר
"באמת שזה שטויות" אמרתי כדי להרגיע אותו. המשכנו לדבר ואחרי זמן מה נרדמתי
•נקודת מבט אלירן•
אחרי כמה דקות שהיה שקט ראיתי שלי נרדמה. אחח היא כזאת יפה, שיערה השטני שנוטה לחום נח על גבי גבה, עינייה התכולות כמו שמיים בהירים עצומות, שפתייה הבשרניות שאני לא יכול להפסיק לנשק, האף הקטן והחמוד שאני אוהב לצבוט, צלצול הטלפון קטע את מחשבותיי, ראיתי שאמא שלי מתקשרת, חיברתי אוזניות כדי לא להפריע ללי לנוח.
"היי אמא" אמרתי כשעניתי לשיחה
"אתה בדרך חזרה?" היא שאלה
"כן, עוד שעה אני בבית" אמרתי ולקחתי שמיכה שתמיד יש לי במושב האחורי וכיסיתי את לי כשראיתי שהיא רועדת.
"היא איתך?" אימי שאלה
"כן, אבל היא ישנה" אמרתי
"יש משהו מיוחד שהיא לא אוכלת?" שאלה
"מה תכננת להכין לאכול? אני אגיד לך אם זה בסדר או לא" אמרתי
"אני אכין פסטה לכולם, חריימה, ועוף" אמרה
"זה בסדר גמור, היא לא אוהבת דגים אז היא תאכל מהעוף" אמרתי
"אוקיי, אני מחכה כבר להכיר אותה" אמרה והייתי יכול להישבע שהיא חייכה
"אל תדאגי, את תאהבי אותה" אמרתי בחיוך
"אני מקווה" היא אמרה וכך הסתיימה השיחה. שאר הנסיעה עברה בשקט. אחרי שעה הגענו, הערתי את לי. אני לקחתי את תיקה והיא לקחה את החלה שאביה אפה.
"אמא אני בבית" אמרתי כשנכנסתי הבייתה, ואחרי שנייה אימי יצאה מהמטבח היא חבקה ונשקה לי על הלחי
"היי, אני אתי" אימי אמרה בחיוך כשפנתה ללי
"לי" היא אמרה בחיוך
"אני יכולה לשאול שאלה?" אימי שאלה
"בטח" לי אמרה
"את אשכנזייה?" היא שאלה
"אמא" אמרתי לה במבט של תפסיק, לי החזיקה לי ביד
"זה בסדר, כן אני אשכנזייה" לי אמרה
"זה לא היה בקטע של גזענות" אימי אמרה
"זה בסדר, אני כבר רגילה, כל החברות שלי מרוקאיות" לי אמרה בחיוך
"טוב, אנחנו נלך לנוח" אמרתי והראתי ללי את החדר שלי, הנחתי את תיקה על הריצפה ויצאתי מהחדר לשתות
"היא ממש נחמדה" אימי אמרה
"כן, היא בן אדם מקסים" אמרתי ושתיתי את כוס המים שמזגתי לעצמי והיא חייכה חיוך גדול
"מה?" שאלתי כשלא הבנתי מה פשר החיוך הזה
"כלום.. אני רואה בעיניים שלך שאתה מחבב אותה, באמת שמגיע לך יותר מהחברה הקודמת שלך, והיא נראת לי תפורה עלייך" היא הסבירה עם אותו חיוך, גם אני חייכתי, נשקתי לראשה והלכתי לישון.
•נקודת מבט של לי•
קמתי מהשינה וראיתי שאלירן מסתכל עליי
"מה?" שאלתי שהוא לא הזיז את מבטו
"כלום, את יפה" אמר בחיוך, הסתרתי מיד את פניי
"אני אחרי שינה אני בטח נראת זוועה" אמרתי, אלירן הוריד את ידיי מפניי
"אני חולה על העיניים היפות שלך, אם או בלי איפור" אמר ונשק לעיניי העצומות "ועל השפתיים המלאות שלא בא לי לעזוב אותם לשנייה" המשיך ועבר לנשק את שפתיי וכשהתנתק נשך את שפתי התחתונה "ואת האף הקטן הזה" ואמר וצבט את אפי.
"הבנתי שאתה חולה לי על התחת" אמרתי צוחקת
"על התחת במיוחד" קרץ בחיוך
"מגעיל" אמרתי ונתתי לו מכה בכתף
"איפה המתקלחת?" שאלתי
"בהמשך המסדרון דלת אחרונה מימין" אלירן אמר, לקחתי בגדים להחלפה, קרמים וסבונים שונים שהבאתי איתי. כשהגעתי לדלת בדקתי שאין אף אחד בפנים, ואז נכנסתי. אחרי מקלחת ארוכה, התלבשתי בבגדים תחתוניים ומעל לבשתי סריג אפור וטייץ עם קרעים אספתי את השיער לצמה משוחררת (קישור ברציתי להוסיף). הלכתי לחדר של אלירן ושמתי את הבגדים המלוכלכים בשקית ואת כלי הרחצה בתיק הרחצה, ואז התקדמתי לסלון וראיתי מישהי נמרחת על אלירן.