תם ולא נשלם – פרק 4

-פרק 4-
"אתה מוכר ממקום אחר" ליאב אמר
"תחשוב על בזמן הארוחה כי האוכל מוכן" אמא שלי אמרה, כולנו התיישבנו, אבא שלי בירך על היין ועל החלה שהוא מכין כל שישי, אחרי ברכות התחלנו לאכול. אלירן סיפר על עצמו
"אני יודע מאיפה אתה מוכר לי.. אתה משחק במכבי תל אביב" ליאב פתאום התפרץ
"שיחקתי" אלירן אמר ושתה מכוס המים שלו
"מה זאת אומרת?" ליאב שאל
"המשחק לפני שבועיים היה המשחק האחרון שלי לביינתים" אלירן אמר
"למה?" הפעם אני שאלתי
"בגלל שאני בצבא ניסינו במשך חצי שנה לראות איך האימונים ומשחקים מסתדרים.. אבל זה לא כל כך עבד אז הם הקפיאו לי את החוזה עד שאסיים את הצבא" אלירן הסביר .בערך חצי שעה אחרי סיימנו לאכול קיבלתי הודעה משיר 'את באה היום?'
'לא יודעת.. אלירן פה' עניתי לה
'אז מה? תבואי איתו' החא כתבה
"אלירן חברים שלי יוצאים היום, אתה רוצה שנלך או שנישאר בבית?" שאלתי
"לא אכפת לי איפה ניהיה העיקר שאני אהיה איתך" אמר בחיוך ואני הסמקתי 'אנחנו נבוא' כתבתי לשיר
'יופי, גם בן בא אז יהיה מישהו בגיל שלו' ענתה לי. בתשע וחצי יצאנו ונפגשנו עם החברים שלי, הם ראו כבר את אלירן בגלל הגדנ"ע אבל הם לא ידעו שאנחנו ביחד. אחרי כמה דקות שיר הגיעה הלכתי לחבק אותה
"אמאלהה איפה פדיחות" לחשתי לה תוך כדי החיבוק
"למה?" היא שאלה שעל פניה מבט מבולבל
"כי הם התרגלו לראות את אלירן בתור סוג של מפקד שלהם, ועכשיו הם צריכים להתרגל אליו בתור חבר שלי" הסברתי
"הם יתרגלו.. אל תדאגי" היא הרגיעה אותי וחזרנו לכולם. בערך בחצות הלילה אני ואלירן חזרנו אליי הבייתה.
"לי יש לכם באזור מגרש כדורגל?" שאל שנייה לפני שנרדמתי
"לא יודעת.. תשאל מחר את עומר" עניתי
"טוב, לילה טוב" אמר והלכנו לישון. בבוקר קמתי עשיתי את אירגוני הבוקר שלי וירדתי לסלון. אלירן עדיין ישן. ראיתי את אבא שלי מכין ארוחת בוקר
"אבא אפשר גם?" שאלתי והוא הנהן
"אבא שומע שנייה" אמרתי והוא הסתכל עליי במבט של תמשיכי "אמא של אלירן הזמינה אותי לעשות שבת שבוע הבא אצלהם.. אני יכולה ללכת?" שאלתי
"כן, אבל בלי שטויות" הוא אמר
"תודה" אמרתי ונשקתי לו על הלחי. אחרי שעה שבא עומר התעורר ואמא שלי גם אלירן התעורר.
"רוצה לאכול?" שאלתי את אלירן והוא הנהן
"מה אתה רוצה?" שאלתי כשאני קמה למטבח
"מה את אכלת?" שאל כשהוא הולך אחריי
"חביתה" אמרתי
"תכיני לי את זה" אמר ונשען על השיש. הוצאתי את הביצים מהמקרר שברתי אותם הוספתי חלב ומלח ועירבבתי, ואז שפכתי למחבת, תוך כדי שזה מתבשל הוצאתי צלחת ושמתי גבינה וחתיכה מהחלה של אתמול וכשהחביתה הייתה מוכנה הנחתי אותה על הצלחת, התיישבנו ליד שולחן האוכל ואלירן אכל בשקיקה
"מישהו קם רעב" אמרתי צוחקת והוא הנהן והמשיך לאכול.
"תודה" אמר ונשק למצחי כאשר סיים שמתי את הצלחת בכיור והתיישבתי ליד אלירן בסלון כשאלירן מחבק אותי מהמותניים.
"עומר יש לכם מגרש באזור?" אלירן שאלת את עומר
"כן" עומר ענה
"רוצה שעוד שעה ככה נלך לשחק כדורגל?" אלירן שאל
"כן, זה יהיה בסדר אם אני אזמין כמה חברים?" שאל עומר
"בטח" אלירן אמר. אחרי כמה דקות אני ואלירן עלינו לחדר שלי
"את גם באה, כן?" אמר שאל
"לא אין לי כוח" אמרתי ונשכבתי על המיטה
"מה זה אין לי כוח? לא יזיק לך לעשות קצת ספורט" אמר מגחך
"אתה מזלזל בכושר שלי?" שאלתי מופתעת
"הייתי.. אם היה לך אחד כזה" אמר צוחק
"עכשיו אתה יכול לשכוח שאני אבוא איתך" אמרתי והסתובבתי כך שגבי מופנה אליו ופניי מופנות לקיר, אחרי שנייה הרגשתי את ידו סביב מותניי והוא קבר את ראשו בשקע של הצוואר
"סליחה, את יודעת שאני לא מתכוון לזה" הוא אמר ומידי פעם מנשק את צווארי
"דיי" אמרתי והזזתי את ראשו מצווארי
"אני אפסיק רק אם תבואי איתי" אמר ושם שוב את ראשו בשקע של צווארי
"בסדר" אמרת ונאנחתי. לבשתי גופיית ספגטי לבנה, שורט ג'ינס ומעל הגופייה לבשתי חולצה מכופתרת(קישור ברציתי להוסיף), התאפרתי ויצאנו לכיוון המגרש. אחרי הליכה של 10 דקות הגענו למגרש, חברים של עונר עדיין לא הגיעו אז עומר הקפיץ את הכדור ואלירן ישב בינתיים לידי
"עומר תמסור שנייה" אלירן אמר, עומר מסר לו ואלירן הקפיץ מהעקב לברך ואז בעט בעיטת שפיץ לפינה הימנית. אחרי כמה דקות חברים של עומר הגיעו והם שיחקו כדורגל ואני ישבתי והסתכלתי עליהם משחקים. אחרי שעתיים שהם רק שיחקו ראיתי שהשעה כבר שתיים עשרה וחצי
"אלירן, עומר נראה לי שכדי שנחזור הבייתה" צעקתי להם שהם ישמעו, אלירן סימן לי שנייה עם היד ואז הכניס עוד גול ובא אליי הרים אותי באוויר וסובב אותי
"תוריד אותי י'משוגע" אמרתי צוחקת ואלירן הוריד אותי ונתן לי נשיקה קטנה על השפתיים.
"יאללה עומר תיפרד מחברים שלך ובוא" אמרתי לעומר ואני אלירן התקדמנו ליציאה מהמגרש ועומר הצטרף אלינו בריצה. הגענו הבייתה אכלנו ארוחת צהריים. כשסיימנו לאכול קיבלתי הודעה מהבוס שלי 'יש עומס בעבודה, אני צריך פה עוד עובדים, את תוכלי להגיע?'
'בטח' עניתי, עליתי ולבשתי את המדים של המסעדה
"אלירן אני צריכה ללכת לעבודה, אתה יכול להקפיץ אותי?" שאלתי את אלירן
"כן, במילא התכוונתי ללכת" אמר ולקח את התיק שהביא איתו, יצאנו למכונית. אחרי נסיעה של חמש דקות הגענו למקום העבודה שלי
"היה לי ממש כיף איתך בסוף שבוע הזה" אמרתי בחיוך
"גם לי, שבוע הבא את באה אליי, כן?" שאל ואני הנהנתי, נתתי לו נשיקה ויצאתי לעבודה, המקום היה מפוצץ
"מהר מהר, תסמני שהגעת ולעבודה" הבוס אמר כשראה אותי, סימנתי שהגעתי והתחלתי למלצר בשולחנות. אחרי שמונה שעות שתרוצצתי בין השולחנות, נשאר לי לחכות שיסיימו לאכול בשולחן האחרון שהייתי אחראית עליו, בינתיים דברתי עם חברה לעבודה
"ההוא מהשולחן שלך מסתכל עלייך" שחר אמרה
"אני אלך לראות מה הוא רוצה" אמרתי והתקדמתי אל השולחן
"הכל בסדר? האוכל טעים?"שאלתי בנימוס
"תגידי אבא שלך צלופח?" שאל הנער אשר ישב על יד השולחן
"לא" עניתי לא מבינה מה קורה כאן
"למה מחשמלת אותי" המשיך וצחק. התקדמתי לשחר אך הנער השני קרא לי לפני שהספקתי להתרחק
"תגידי אבא שלך גפרור?" שאל הנער השני
"לא" נאנחתי
"למה את מדליקה אותי" אמר ומחק יחד עם חברו ואני גלגלתי את עיניי
"תקראו לי כשתרצו להזמין חשבון" אמרתי והלכתי לשחר. אחרי חצי שעה הם הזמינו חשבון, הבאתי להם חשבון הם שילמו והשאירו טיפ והלכו. ליאב בא לקחת אותי ונסענו הבייתה
"אתה חוזר מחר לבסיס?" שאלתי והוא הנהן
"אני עדיין לא מאמין שאת יוצאת עם שחקן של מכבי תל אביב" אמר לא מאמין
"הוא הקפיא את החוזה" אמרתי
"אז הוא הולך לשחק במכבי תל אביב" תיקן את עצמו
"מה אכפת לך?!" שאלתי טיפה בעצבים
"לך לא אכפת?! כל המשפחה אוהדת את מכבי חיפה ואת יוצאת לנו פה עם שחקן ממכבי תל אביב" אמר בעצבים
"אתה רציני?! אתה שופט בן אדם על פי איפה הוא משחק?" שאלתי לא מאמינה
"כן,מה רע?" שאל
"מה רע? אתה לא אמרת את זה עכשיו.. כשתחזור להיות בן אדם דבר איתי" אמרתי בעצבים ולמזלי הגענו הבייתה ויכולתי להתחמק ממנו. עליתי לחדר התארגנתי לערב והלכתי לישון.
קמתי בבוקר כולי הפוכה, נכנסתי למקלחת קצרה, התלבשתי בחולצת בית הספר וטייץ שחור, התאפרתי והייתי מוכנה לבית הספר. כל הבוקר התעלמתי מליאב. כמה דקות אחרי שסיימתי לאכול שיר אמרה לי שהיא מחכה לי בחנייה,ביקשתי ממנה שתסיעה אותי.
"היי" אמרתי בחיוך ונתתי לה חיבוק
"היי, איך היה הסופש על אלירן?" שאלה
"היה ממש כיף חוץ מזה שאח שלי במוצש הרס אתכל הסופש הכיפי שהיה לי" אמרתי בעצבים
"מה הוא עשה?" שאלה. סיפרתי לה הכל
"רציני?" שאלה המומה תוך כדי שאנחנו מתקדמות לשער,ואני הנהנתי
"איזה מגעיל הוא יצא" אמרה
"לפחות אנחנו שווים עכשיו" אמרתי ושיר הסתכלה עליי במבט מבולבל
"אני לא אוהבת את חברה שלו והוא לא אוהב את חבר שלי.." הסברתי לה והיא צחקה. שאר היום עבר מצוין, שרוב היום נועם ושיר ניסו להצחוק אותי מה שהלך להם. הימים עברו להם והגיע יום שישי. קמתי, התארגנתי, התלבשתי בחולצה לבנה ושורט ג'ינס. ירדתי לסלון ואבא שלי היה שם
"לי לפני שאתם נוסעים תעברו דרך הבית אני רוצה להביא להם חלה" הוא אמר ואני הנהנתי והלכתי לשים את התיק שהכנתי לעצמי בחדר. ויצאתי לבית הספר. בהפסקה קיבלתי הודעה
'…'