תם ולא נשלם – פרק 16

-פרק 16-

הסופש עבר במלא חוויות, הפתעות ואהבה. זה היה סופש מושלם לפני שאני לא אראה אותו הרבה. ביום שבת חזרנו מהצימר שאלירן לקח אותי בשישי. ובדיוק ליאב התקשר
"לי את חוזרת היום הבייתה?" ליאב שאל
"לא יודעת" אמרתי
"אהה סבבה" הוא ענה
"ליאב יש מצב אתה משאיר לי את הרכב שלך?" שאלתי
"ואיך אני אגיע לבסיס?" שאל
"הבסיס שלך בדרום, נכון?" שאלתי
"כן" ליאב ענה
"אז תעבור מחר בתל אביב תאסוף אותי, ניסע לבסיס שלך ואני אחזור עם האוטו שלך" הצעתי רעיון
"רעיון טוב, הולך" אמר
"סבבה אז קבענו" הוא אמר וניתק. העברתי את השעות האחרונות עם אלירן. הם עברו בעיקר עם הרבה נשיקות ומזמוזים. באחת עשרה הלכנו לישון. כי אני צריכה להיות מוכנה מחר מוקדם בבוקר כי ליאב אוסף אותי. בבבוקר קמתי לבשתי גופיית בטן לבנה ושורט ג'ינס גבוה. אספתי את השיער בקוקו מרושל שיצא יפה ושמתי על רגליי את כפכפיי ההוויאנס הלבנות שלי. הערתי את אלירן כי גם הוא צריך לנסוע לדרום. הייתי עם אלירן קצת עד שליאב כתב לי שהוא מחכה לי למטה. נפרדתי מאלירן שאני לא אראה אותו עכשיו כמה שבועות, לקחתי את התיק שלי וירדתי למטה. נכנסתי למכונית של ליאב, נשקתי לליאב על הלחי והוא התחיל לנסוע. הנחתי את משקפיי הריי-בן שלי על עיניי והתמקמתי לי במושב שליד הנהג. אחרי שעה נסיעה הגענו לבסיס של ליאב. נפרדתי ממנו שגם אותו אני לא אראה עכשיו כמה שבועות ויצאתי לדרכי חזרה הביתה. אחריי שעתיים וחצי נסיעה מייגעות למרות שעשיתי הפסקת רענון בדור אלון בכביש שש הגעתי הביתה. הגעתי הביתה בעשר בערך. היה שקט בבית, כנראה עומר או ישן או יצא עם חברים. התיישבתי בסלון והשלמתי את הפרק שהיה השבוע באנטומיה של גריי. מכורה לסדרה הזו. אחרי חצי שעה עומר ירד כולו שפוך והתיישב לידי
"אתה רעב?" שאלתי והוא הנהן לשלילה והמשכנו לראות את הפרק בשקט.
"אני מכינה לך לאכול" אמרתי כשנגמר הפרק
"אני לא כל כך רעב, את יכולה להביא רק מעדן?" שאל
"כן" אמרתי והלכתי למקרר, הוצאתי יוגורט וזרקתי לו
"יש לי רעיון" אמרתי כשהתיישבתי בתנופה על הקורסה של אבא
"מה?" שאל
"נעשה יום כיף, רק אני ואתה, נראה סרט ואז נסתובב ונשב לאכול צהריים, מה אתה אומר?" שאלתי
"הולך" אמר
"אז יאללה תעלה להתארגן ונלך" אמרתי. אחרי רבע שעה הוא ירד
"בואנה כמה זמן לוקח לך להתארגן?" שאלתי
"כמה שיותר יותר טוב" אמר וקרץ לי, ואני צחקתי
"יאללה, בוא" אמרתי ולקחתי את התיק והמפתחות. אחרי רבע שעה הגענו לקניון לב המפרץ, הלכנו לחלק של קולנוע קנינו כרטיסים והסרט בדיוק עמד להתחיל אז נכנסנו לאולם והתיישבנו בכיסאות שלנו. אחרי שעתיים הסתיים הסרט והסתובבנו בקניון.
"בוא שנייה לרנואר, יש שם מכנס שראיתי בצילומים שממש אהבתי" אמרתי לעומר
"בואי נלך לאכול קודם, אני גווע" עומר אמר
"זה יקח רק שנייה, אתה יודע שאני לא אחת של 'ווהו שופינג בוא נקנה את כל הקניון' זה רק דבר אחד ונלך לאכול. וחוץ מזה אנחנו אף פעם לא ממשיכים להסתובב אחרי שאנחנו אוכלים" אמרתי תוך כדי שאנחנו מתקדמים לחנות של רנואר.
"טוב, אבל שיהיה זריז" אמר מדביק איתי את קצת ההליכה. נכנסנו לחנות לקחתי את המכנס שאהבתי במידה שלי ונכנסתי למדוד, בכל זאת תמיד צריך לבדוק שזה מתאים. יצאתי ושילמתי למוכרת. יצאנו מהחנות וחיפשנו איפה לשבת לאכול, בסוף החלטנו לשבת בBBB. אחרי היום הזה שביליתי עם עומר מה שהרבה זמן לא עשינו, חזרנו הביתה והיה ממש משעמם. 'משעמם לי, מי רוצה לבוא לארח לי חברה?ומי שבא שיביא בגד ים????' כתבתי בקבוצה וכל מי שלא בצבא כתב שהוא בא. סידרתי את החצר קצת ועליתי להחליף לבגד ים. לבשתי בגד ים משולשים לבן ותחתון שחור. אחרי כך ירדתי וסידרתי כיבוד ואחרי עשר דקות כולם הגיעו. עשינו מסיבת בריכה כמו שאנחנו עושים כמעט כל פעם. כמובן שהצטלמנו מלא ושיתפנו ברשתות. הם נשארו עד הערב והזמנו פיצה ופשוט נהננו. את שאר השבוע העברתי עם החבורה. ומחר יש לי פגישה חשובה עם החברה הבינלאומית שרוצה שאני אדגמן בשבילם. קמתי מוקדם בבוקר, עשיתי את ארגוני הבוקר שלי, לבשתי חולצת בטן קצרה לבנה, ג'ינס שחור נמוך עם קרעים, נעלתי אולסטאר לבנות עם עקב, אספתי את שיערי לקוקו גבוה ומרושל. ירדתי למטה לקחתי חטיף אנרגיה והכנתי לי שוקו בכוס חד פעמים גדולה. כן כן שוקו.. אני לא אוהבת קפה. יצאתי מהבית לקחתי את התיק ביחד עם השוקו וחטיף האנרגיה. אחרי נסיעה של שעה וחצי בפקקים הגעתי למשרד של גלי. יצאתי מהמכונית לוקחת איתי את התיק וכוס השוקו שלא סיימתי ועליתי למשרד של גלי. בכניסה למשרדה סיימתי בשחוק את השוקו וזרקתי בפח המונח בכניסת החדר. התיישבתי בכיסא גלי
"בוקר טוב" גלי אמרה לי בחיוך
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך קטן ונשענתי אחורה על הכיסא
"מה קרה?" שאלה בדאגה
"סתם אני עייפה" אמרתי
"אני מקווה שלא הלכת לישון אתמול מאוחר, את צריכה להיות בשיא הריכוז היום, הפגישה הזאת חשובה מאוד" גלי אמרה לי ברצינות
"אני יודעת" אמרתי ונאנחתי
"טוב בואי" היא אמרה לאחר שהסתכלה בטלפון שלה
"לאן? חשבתי שנפגשים פה" אמרתי קמה
"גם אני אבל הוא שלח לי עכשיו הודעה שהוא רוצה שניפגש בבית קפה, אז בואי" אמרה והלכה לכיוון המעלית תוך כדי שהיא כותבת משהו בטלפון, כנראה עונה לו. בית הקפה היה במרחק של חמש דקות מהמשרד של גלי. כשנכנסנו לבית הקפה גלי ישר זיהתה אותו יושב בצד. התקדמנו אליו גלי הכירה בינינו והתיישבנו כולם. (השיחה באנגלית אבל אני כותבת אותה בעברית)
"שלום" הוא אמר ולחץ את ידי
"היי" עניתי בחיוך
"אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות כדי להכיר אותך" אמר
"אין בעיה" השבתי בחיוך
"אוקיי, נתחיל בשאלות בסיסיות, מה השם? מאיפה את? בת כמה את? ותספרי קצת על עצמך" שאל
"אוקיי, אני לי ישראלוב, מחיפה,בת עוד חודש וחצי 17, אני עולה השנה לכיתה יב, אני מגבירה ביולוגיה ופיזיקה, אני מתנדבת במדא, אני מנגן על תופים וזהו בערך" אמרתי מצחקקת קצת
"את נראת ילדה טובה, לא כזאת שעושה שטויות. את מעשנת ושותה?" אמר בחיוך קטן מאז תחיל הפגישה
"לא" אמרתי בקצרה
"יש עוד משהו על עצמך? דברים שאנשים אומרים לך?" שאל
"חח כן, אנחנו מאוד מחוברים אחד לשני במדא והאחראים עלינו וכמה מהמתנדבים הנוספים כל הזמן אומרים שיש לי עתיד גדול ומובטח ברפואה" אמרתי צוחקת
"רפואה?" שאל
"כן, החלום שלי זה להיות מנתחת" אמרתי
"אז למה בחרת להיות דוגמנית?" שאל
"האמת הדוגמנות דיי בחרה בי"אמרתי
"מה הכוונה?" שאל
"חבר שלי הפתיע אותי ולקח אותי לסוכנות של גלי ומפה לשם אני פה" אמרתי
"ואת חושבת להמשיך עם הקריירה הזאת או שבהמשך תפסיקי אותה?" שאל
"אני חייה את הרגע, אני לא יודעת מה יהיה מחר אז בטח שלא מה יהיה עוד כמה שנים" עניתי מה שאני חושבת
"בכל זאת, יש לך ספקות לגבי הקריירה הזאת?" שאל מתעקש
"יש בצבא עתודאים, אני לא אשקר אני כן מנסה להתקבל ללימודי הרפואה, כשזה יגיע נעבור את המכשול" עניתי
"אוקיי" אמר. המשכנו לדבר על כל מיני נושאים ולפי דעתי הלך טוב. אחרי עוד 45 דקות של דיבורים חזרנו למשרד של גלי. עברנו על עוד כמה הצעות ולבסוף חזרתי הביתה. בערב קבענו להיפגש מי שלא בצבא אצל מורן. לבשתי טוניקה שמגיעה לי עד אמצע הירך בצבע אפור, שמתי כפכפים לבנים ויצאתי לכיון הבית של מורן. כשהגעתי הרוב כבר הגיעו. כשכולם הגיעו מורן הראתה לנו את האודישן שלה. את הערב העברנו בצחוקים ושטויות עד הפעמון בדלת צלצל. מורן קמה לפתוח וכאשר היא פתחה היא קפאה במקום. קמתי לראות מה קרה וראיתי שני אנשי צבא בדרגה גבוהה עומדים בכניסה לבית והבנתי שאלו לא יהיו חדשות טובות
"ההורים בבית?" שאל אחד מהם, מורן הנהנה והלכה לקרוא להם
"אני חושבת שכדאי שנלך" אמרתי תוך כדי שאני מתקדמת לכולם, כולם הסכימו אותי וחיכינו שמורן תבוא וניפרד ממנה כי היא צריכה להיות עכשיו עם ההורים שלה. נפרדנו ממנה ויצאנו החוצה בעוד ששני הקצינים נכנסו לתוך הבית
"מחר נבוא לנחם" שיא אמרה לפני שכל אחד נכנס לרכב שלו. חזרתי הביתה והדלקתי את הטלוויזיה על החדשות ובדיוק אמרו 'שיבוש בפעולה של צהל בעזה, שמות הנפגעים וההרוגים לא ניתנים לפרסום'.
למחרת הלכנו למורן אחרי ההלוויה לשבעה. ישבנו בחוץ
"כתבתי איזה טיוטה בלילה אתם לעזור לי להלחין?" מורן שאלה, כולנו הנהנו והיא עלתה להביא את הטיוטה וגיטרה. אחרי שעה שעזרנו לה להלחין את השיר שמתווסף לאוסף הרחב של השירים שאנחנו כותבים ומלחינים כל אחד הלך לבית שלו כדי לתת למורן קצת זמן לבד. כשהגעתי הביתה קיבלתי הודעה מגלי 'שבוע הבא ב1.8 יש השקה של הקולקציה החדשה של רנואר ואת צריכה להיות שם'
'אין בעיה, רק תשלחי לי מקום ושעה ואני שם ;)' החזרתי לגלי והיא סיסמה לי את המקום והשעה ואז היא התקשרה אליי
"אני מתקשרת כי אני צריכה להגיד לך משהו ועדיף שלא בהודעות" היא אמרה
"אוקיי" אמרתי חוששת שקרה משהו רע
"אז החברה הבינלאומית שפנתה אלינו " היא התחילה להגיד
"מה איתה?" התפרצתי לדבריה
"…"