תם ולא נשלם – פרק 15

-פרק 15-

קמתי בבוקר בשמונה נכנסתי להתקלח. התלבשתי בגופיית בייסיק לבנה ושורט שחור, לא התאפרתי כי במילא יאפרו אותי שם ונעלתי את האולסטאר הלבנות שלי. הערתי את אלירן, בזמן שהוא התארגן הכנתי לנו ארוחת בוקר.
"אני נוהגת" אמרתי משחקת עם המפתחות לאחר שסיימנו את ארוחת הבוקר שהכנתי לנו. אלירן צחק ויצאנו מהבית. התיישבתי בכיסא הנהג ואלירן לידי.
"אני רק רוצה להבהיר משהו" אלירן אמר לפני שהנעתי את המכונית.
"אוקיי" אמרתי מסתכלת עליו
"אני רוצה לצאת מפה חי" אמר בשיא הרצינות
"הייי, מה אתה לא סומך עליי? לא סתם עברתי בטסט ראשון" אמרתי נותנת לו מכה בכתף
"מוחק איתך חיים שלי" אמרתי ונשק לי על הראש בזמן שהנעתי את המכונית. אמרתי לאלירן את הכתובת שגלי שלחה לי והוא כתב אותה בגי פי אס. הנסיעה עברה בהרבה צחוקים שלי מהניסיון של אלירן לשיר. אחרי שעה וחצי נסיעה הגענו לכתובת וראיתי את גלי מחכה לנו בחנייה. החנתי את האוטו ויצאנו ממנו.
"את מוכנה?" גלי שאלה בהתרגשות לאחר שהתחבקנו
"ברור" אמרתי
"הם כבר מחכים לך, ואלירן אתה תשאר לידי היום, תסתכל מהצד, תראה לאן הקריירה של חברה שלך מתפתחת בזכותך" גלי אמרה בחיוך. מישהו מהצוות ניגש אליי והוביל אותי לחדר הלבשה. איפרו אותי וסידרו לי את השיער ואז לבשתי את שמלת הכלה הראשונה ליום הארוך בזה.

°נקודת מבט אלירן°

אחרי ש-לי הלכה לחדר הלבשה אני וגלי המשכנו לכיוון הסט.
"לי אמרה לך מה היא מדגמנת?" גלי שאלה ואני הנדתי בראשי לשלילה והיא פשוט חייכה.
"תגיד אתם עושים היום משהו?" גלי שאלה אחרי כמה דקות בהם חיכינו ש-לי תצא ודיברנו על דברים יומיומיים.
"האמת שלא" אמרתי
"יופי אז עכשיו כן, תבואו אלינו לארוחת ערב" גלי אצרה
"בכיף" עניתי עם חיוך. אחרי עוד כמה דקות שבהם חיכינו לבסוף לי יצאה מהחדר לבושה בשמלת כלה כשיערה אסוף במין גולגול מוזר אבל יפה. היא חייכה אלינו והתחילה את הצילומים.
"אני אמור לקחת את זה כרמז?" שאלתי את גלי
"אם היינו כמה שנים קדימה אז כן" גלי ענתה והבינה למה התכוונתי. חזרתי להסתכל על לי מדגמנת. בזמן שדיברנו היא הספיקה להחליף לשמלה אחרת. זה היה נראה כאילו השמלה הומצאה במיוחד בשבילה
"סגור סגור ת'פה" מישהו מההפקה אמר לי צוחק
"אה?" שאלתי לא מבין
"קצת בהיית בה, לפי מה שאני יודע יש לה חבר" הוא אמר בקול מאוכזב
"באמת?" שאלתי מעמיד פנים
"כן, האמת אני לא מופתע היא כוסית" אמר בוחן את לי שלי
"צודק" אמרתי מחייך ללי שבדיוק הסתכלה עליי וקרצתי לה והיא צחקה קצת והלכה לחדר הלבשה, טפחתי פעמיים על כתפו של מי שדיבר איתי והלכתי אחריי לי והשארתי אותו מבולבל. הדבקתי את הקצב של לי וחיבקתי אותה מאחורה
"חצי צוות פה דלוקים עליך, אני צריך לחשוש?" שאלתי כשהגענו לחדר הלבשה של לי
"לא, אתה יכול להיות רגוע" אמרה בחיוך והסתובבה אליי כשהיא עדיין בתוך חיבוקי
"אני אוהב אותך" אמרתי והרמתי את אחת מידי וליטפתי את פנייה
"אני אוהבת אותך" היא אמרה כאשר חיוך גדול מתפרש על פנייה. לא יכולתי לחכות עוד אז פשט הנחתי את שפתיי על שפתייה. התנשקנו בעדינות ובאהבה. אחרי כמה דקות בהם רק התנשקנו מישהי נכנסה בפראות לידר וצעקה "עדיין לא החלפת את שמלה? תחליפי מהר ותצאי" כשהיא סיימה לצעוק היא יצאה מהחדר נתתי ללי נשיקה קטנה ויצאתי מהחדר נותן לה להתארגן לסט הבא.
"איפה היית?" גלי שאלה ואני פשוט חייכתי כשהיא הבינה היא פשוט צחקה והנידה את ראשה כלא מאמינה
"זה הסט האחרון ואז מסיימים" גלי אמרה כשלי יצאה עם שמלה אחרת. אחרי ש-לי סיימה להצטלם אני וגלי הלכנו למכוניות
"אל תשכחו, היום אצלנו בשבע וחצי" גלי הזכירה לי, אני הנהנתי והיא נכנסה למכונית ונסעה. אחרי חמש דקות בהם חיכיתי ש-לי תסיים להתארגן היא הגיעה. עידכנתי אותה שאנחנו הולכים לארוחת ערב אצל גלי ואבי (הסוכן של אלירן ובעלה של גלי). כשהגענו לבית אמא שלי קפצה על לי בחיבוק
"איך התגעגעתי" לי אמרה בשמחה וחיבקה את אמא שלי בחזרה
"גם אני, היית כל כך חסרה" אמא שלי אמרה

°נקודת מבט של לי°

כשהגענו לבית של אלירן אתי קפצה עלי בחיבוק. ממש התגעגעתי אליה היא כמו אמא שנייה שלי. אחרי שחיבקתי אותה ראיתי שאלירן כבר לא לידינו וראיתי את יניב יוצא מהחדר שלו
"הופה הופה את מי אני רואה פה?" שאלתי והתקדמתי לחבק אותו
"לי מה את עושה פה?" שאל וחיבק אותי
"ברחתי מהבית ולא היה לי לאן ללכת" אמרתי לו בשיא הרצינות והוא פשוט הרים גבה כמו שאחיו עושה כל פעם שהוא לא מאמין לי
"אתה טוב מידי אתה" אמרתי צוחקת והוא הצטרף אליי ואז שמתי לב שהוא לבוש בבגדי ספורט
"לאן אתה הולך?" שאלתי
"יש לי אימון כדורגל" ענה בקלילות
"כמה זמן זה?" שאלתי מסתכלת בשעון וראה שהשעה 15:30
"שעה וחצי" ענה
"אכפת לך אם אני אבוא?" שאלתי והוא הניד את ראשי לשלילה
"הולכים ברגל או באוטו?" שאלתי
"תכננתי ללכת ברגל, אבל אם את פהעם אוטו זה יהיה נחמד" יניב אמר בחיוך
"לי אין אוטו אבל לאלירן ישב" אמרתי ושיחקתי עם המפתחות של המכונית של אלירן ועל פניי היה מבט שובב.
"איפה הוא אגב?" יניב שאל הרמתי את כתפיי כלא יודעת ויצאנו מהבית
"אז.. איך זה מרגיש לסיים את החטיבה?" שאלתי אחרי שיצאתי מהחנייה
"בסדר, אני יודע אותו הדבר" אמר
"מה הגברת בסוף?"שאלתי
"ביולוגיה ומנהל עסקים" ענה
"אם תצטרך עזרה בביולוגיה תגיד" אמרתי בחיוך
"איזה כיף לך את תהיי השנה יב ואז ביי ביי בית ספר" אמר ואני צחקתי
"גם תורך יגיע" אמרתי צוחקת
"יש נסיעה לפולין בי"ב נכון?" שאל ואני הנהנתי
"את תטוסי?" שאל
"כן, אנחנו מטיילים בגטו שסבתא שלי ז"ל ברחה ממנו, וזה ממש חשוב לי לעשות את המסע הזה" אמרתי והחנתי את המכונית
"את יודעת מתי אתם טסים?" שאל ואני הנהנתי
"מתי?" שאל
"בספטמבר" אמרתי בקלילות
"ביום הולדת שלך?" שאל אחרי כמה שניות
"אהא" עניתי לו בחיוך והלכתי לכיון המושבים שהיו שם וראיתי כמה הורים יושבים. התיישבתי בשורה הראשונה והנחתי את תיקי על המושב שלידי ואז אלירן התקשר
"איפה את?" הוא שאל בלחץ
"איפשהו" אמרתי משתעשעת איתי קצת
"לי זה מצחיק איפה את" אמר קצת יותר בעצבים
"לא יודעת, בוא תחפש אותי" אמרתי, שמעתי קולות של חיפושים
"לקחת לי את המפתחות?" שאל נאנח
"אולי" אמרתי וחייכתי חיוך שובב והנחתי את רגליי על המעקה שהיה שם
"מאמי מה קרה?" שמעתי את אתי שואלת את אלירן כמראה ששמה לב שהוא לחוץ שברחתי לו
"סתם, לי נעלמה לי" ענה לה
"נעלמה?" שאלה
"כן" אלירן ענה לה ואני מצחקקת מהצד ושמעתי אותה גם צוחקת
"מה אתה לחוץ, היא כולה הלכה עם יניב לאימון" היא ענתה לו צוחקת ואני ניתקתי את השיחה לפני שהספיק להגיד לי משהו והסתכלתי על יניב משחק, מוכשר כמו אחיו. אחרי עשר דקות אני קולטת את אלירן רץ מסביב למגרש כדי להגיע לכניסה, כשהוא נכנס הוא הלך להגיד שלום למאמן שכנראה אימן גם אותו בעבר הלא רחוק ואז הוא התקדם ליציע וקלט אותי. הוא בא והתיישב לידי
"חשבת שתוכלי להתחמק ממני אה?" אמר בהתגרות
"לא, פשוט הצעתי להתלוות ליניב לאימון והוא מאוד שמח בחברתי" אמרתי בחיוך
"אהא" אמר עדיין מתגרה. נשארנו הרבה זמן שהוא שם את ידו סביב כתפיי ואני התעלמתי. בסופו של דבר נשברתי והנחתי את ראשי על חזהו ואלירן עבר לחבק אותי מהמותניים ונשק לראשי
"ידעתי שאת תשברי ראשונה" לחש לי באוזן והייתי בטוחה שהוא מחייך עכשיו, נאנחתי ולא הגבתי חזרה. אחרי שעה נוספת שבה לקראת הסוף כשהם שיחקו משחק אימון בינם לבין עצמם היה חסר להם שחקן אז אלירן הלך לשחק איתם. חזרנו הבייתה בחמש ועשרה ונכנסתי ישר להתקלח. כשסיימתי הלכתי לחדר של אלירן, למזלי אלירן לא היה, נעלתי את הדלת והתלבשתי בסוודר בצבע שמנת, ג'ינס שחור צמוד, נעלתי טימברלנד עם עקב בצבע של הסוודר, מרחתי שכבה דקה של איילנר ועיגלתי את ריסיי בעזרת מסקרה שהבליטה לי את עיניי הכחולות. יצאתי מהחדר תוך כדי שאני עושה קוקו עם הגבהה מקדימה. התיישבתי ליד אתי בסלון וחייכתי לדוד שחזר מהעבודה. אחרי חצי שעה אלירן יצא מהחדר לבוש בחולצה תכולה מכופתרת כאשר שלושת הכפתורים הראשונים פתוחים לרווחה ואין מקום לדימיון, ג'ינס שחור ונעליים שחורות.
"טוב אנחנו נצא" אלירן אמר ואני הבטתי בשעון רואה שהשעה רק שש וחצי. לקחתי את התיק השחור שלי ויצאנו לאחר שנפרדנו לשלום מכולם.
"למה יצאנו כל כך מוקדם?" שאלתי כשנכנסנו לרכב
"אני רוצה לעבור לפני איפשהו" אמר והתחיל בנסיעה. אחרי רבע שעה הבנתי לאן הוא נוסע. ואז הוא עצר והחנה את הרכב
"שכחתי להגיד לך, בונים פה שכונה לידינו" אמר והוביל אותי לכניסה של הבית שהוא בנה בתקווה שנעביר שם את חיינו בעתיד.
"יותר טוב, עדיף אחרת היינו בית באמצע שום מקום" אמרתי צוחקת ונכנסת לבית. אלירן עשה לי סיבוב מהיר בבית שכבר כולו בנוי. בית בן שלוש קומות, 9 חדרי שינה, 4 חדרי אמבטיה, סלון גדול, פינת אוכל גדולה, מטבח ענקי כמו שאני אוהבת, חצר ענקית עם בסיס לבריכה. קפצתי על אלירן
"אני מתה על הבית הזה" אמרתי באושר
"אני שמח שאהבת, מחר נלך להסתכל על רהיטים ואולי לקנות, נבחר צבעים ונקדיש את היום לכבוד הבית שלנו" אמר כשהתקדמנו למכונית. ונסענו לכיוון הבית של אבי וגלי.
"דייקנים אתם" צחקה גלי כאשר פתחה לנו את הדלת לאחר שדפקנו על הדלת. נכנסנו לבית טאז ישהי בת חמש בערך רצה לאלירן
"אלילן" היא צעקה ואלירן הרים אותה
"קנטונת סתכלי איך גדלת" אלירן אמר בחיוך והיא צחקה
"חברה שלך?" שאלה מסתכלת עליי
"כן, נכון שהיא יפה?"
"מאוד, אבל לא יותר ממני" היא אמרה צוחקת, אני צחקתי גם והלכתי לעזור לגלי במטבח
"צריכה עזרה?" שאלתי את גלי כשנכנסתי למטבח
"מה פתאום, את אורחת תשבי בסלון עם כולם האוכל עוד שנייה מוכן" היא אמרה
"אני מתעקשת" אמרתי נשארת במטבח
"אוקיי, תקחי את הסלטים לשולחן" אמרה. ראיתי כמה סלטים מונחים עת השיש. לאחר מכן הנחתי מגשים עם אוכל שגלי הכינה. אחרי חמש דקות התיישבנו כולם ליד השולחן
"אויי שכחתי להציג אותך לכולם" גלי אמרה
"זה אבי בעלי" היא אמרה ואני חייכתי ולחצתי את ידו
"זה יואב בני הבכור" אמרה וראיתי ילד בן 14 בערך
"זה מור הבן השני שלי" אמרה והצביעה על הילד שנראה בן 10 בערך
"וליאל הנסיכה של הבית" אמרה וצחקה. הארוחה עברה בדיבורים וצחוקים. הכרתי לעמוק את משפחת שמעוני ואפילו את אלירן. הילדים של גלי ואבי מתייחסים לאלירן כאח גדול.
"יש לך משפחה מדהימה" אמרתי לגלי כשהלכתי לעזור להביא את הקינוח.
"תודה" אמרה מחייכת ומביאה לי צלחות ומזלגות והיא לקחה את העוגה.שאר הערב עבר בכיף אך הגענו הבייתה מותשים ועייפים ונרדמנו כמו שאנחנו. קמתי בבוקר רואה שאני עדיין בבגדים של אתמול. קמתי בזהירות מהמיטה כדי שאוכל להחליף בגדים
"לאן את בורחת?" אלירן אמר ואני נבהלתי, הסתובבתי וראיתי שהוא כבר הספיק להחליף את הבגדים מאתמול
"אתה הסתכלת עלי?" שאלתי והרמתי גבה
"אממ.. אולי" אמר חושב מעט ומשך אותי אליו
"תן לי כמה דקות להתארגן ואז תעשה מה שאתה רוצה, בסדר?" שאלתי
"כל מה שאני רוצה?" שאל עם מבט ערמומי
"אתה יודע מהגבול שלי אז עד שם" אמרתי וקמתי. הלכתי להמקלחת ובדרך לקחתי בגדים נקיים. התארגנתי והחלפתי בגדים וחזרתי לחדר.
"סוף סוף" אלירן משך אותי שאני אשב עליו רגל מכל צד.
"מה, כבר התגעגעת?" שאלתי מתגרה בו
"גם כשאת לידי אני מתגעגע" אמר ובשנייה הניח את שפתיו על שפתיי והתנשקנו בחוזקה ובפראות מנסים למתן את התשוקה הבוערת בתוכנו. התנשקנו כמה דקות ואז התנתקתי
"אולי נצא לאכול ארוחת בוקר" אמרתי
"את רעבה יפה שלי?" שאל והניח את ידו על בטני
"טוב כן אני צריכה לאכול בשביל שניים אז שאני לא אהיה רעבה?" אמרתי צוחקת ואלירן נכנס ללחץ
"מה שניים? את בהריון? בכלל לא שכבנו" אמר במהירות ואני פשוט צוחקת עליו, קמתי ממנו ויצאתי מחוץ לחדר משאירה אותו המום. נכנסתי למטבח וראיתי שאתי מכינה מלא אוכל
"בוקר טוב יפה, את רוצה לאכול משהו?" אתי שאלה
"אממ… כן" אמרתי מצחקקת טיפה ומתיישבת על כיסא בר שיש להם במטבח
"מה את רוצה?" אתי שאלה בחיוך
"תפתיעי אותי" אמרתי ואלירן יצא מהחדר לאחר שהבין שאני לא באמת בהריון, אבל אמרתי בוא נהרהר לו את ההחלטה הזו
"ואתי, שיהיה כפול אני אוכל בשביל שניים" אמרתי וקרצתי לה, היא צחקקה שהבינה שזה לא באמת נכון והמשיכה לבשל
"לי" אלירן אמר ואני הרמתי את ראשי מהטלפון ומהמתי כסימן שימשיך בדבריו
"זה לא היגיוני" הוא אמר
"מה?" שאלתי בתמימות
"את יודעת טוב מאוד מה?" אמר
"לא אני לא" עניתי
"זה הגיוני שאת בהריון, אנחנו אפילו לא שכבנו" הוא אמר נאנח והניח את ראשו על השולחן ויניב צץ משום מקום
"את בהריון?" יניב שאל ואני הנדתי לשלילה כשאלירן לא ראה. קמיתי מהכיסא והלכתי לצד השני של השולחן איפה שאלירן ישב, חיבקתי אותו כזה והקירבתי את ראשי לאוזן של אלירן
"זה היה בצחוק מאמי, לא חשבתי שתיקח את זה ברצינות" לחשתי לאוזנו ונישקתי את הלחי שלו. הוא הרים את ראשו ותפס אותי במותניי
"אל תעשי לי דבר כזה אלא אם כן זה נכון" אמר והצביע אליי אצבע מאשימה ואז הוסיף "את לא יודעת איזה דברים מתרוצצים לי בראש" אמר ומשך אותי לחיבוק
"טוב, סליחה" אמרתי וחיבקתי אותו חזרה. התנתקתי מהחיבוק כשאתי הניחה את הארוחת בוקר שהכינה לנו. אחרי שסיימנו יצאנו לקנות דברים לבית החדש שיהיה לנו. שהכל מעוצב על פי הסגנון שלי, סגנון מודרני, בגוונים של שחור, לבן ואפור.