תם ולא נשלם – פרק 10

-פרק 10-

"מתוקה, אני יודעת על כל זה" היא אמרה בחיוך ויצאה מחדרי.
אחרי שהיא יצאה מחדרי המשכתי לראות את הפרק. לאחר חצי שעה הסתיים הפרק. הוצאתי את הטלפון שלי מהטעינה והסתכלתי על ההודעות שקיבלתי במהלך הפרק, חפירות של החברים על שהיה כיף, חפירות בקבוצה של הכיתה על זה שיש עכשיו חופש, והודעה מאלירן. נכנסתי לשיחה עם אלירן וראיתי שהוא כתב שהוא הגיע הביתה.
'אלירן..' כתבתי לו
'מה יפה שלי?' הוא ענה אחרי שנייה כאילו הוא חיכה שאני אכתוב לו משהו
'מה אתה עושה בליל הסדר?' שאלתי
'בינתיים אני עושה עם המשפחה, למה?' שאל
'כי אתה בא אליי לליל סדר' קבעתי עובדה
'את כאילו קובעת עובדה?' שאל והייתי בטוחה שהוא גיחח
'לא כאילו, אני החלטתי ואני פשוט מספרת לך את ההחלטה שלי' עניתי בהתחקמות
'לי אין חלק בהחלטה הזו?' שאל
'לא !' עניתי
'איזה יופי.. רק חברה שלי וכבר משתלטת לי על החיים' הוא כתב
'איזה חיים.. כולה אמרתי שאתה מוזמן לליל הסדר אצלנו' כתבתי עצבנית
'מה יש לך? זה היה בצחוק' כתב
'אהה.' עניתי
'מה יש? המתנה החודשית הגיעה?' שאל
'לא עניינך.' עניתי
'אז אני מבין שכן' כתב
'אז הבנת לא נכון' עניתי וככה הסתיימה השיחה בינינו. ראיתי שהשעה שתיים עשרה בלילה ולא היה לי מה לעשות אז הלכתי לישון.
הימים עברו והיום יום חמישי. אלירן הגיע אתמול בערב, כתבתי בקבוצה של כל המשפחה שמי שרוצה יכול להביא בגד ים. בימים האלה סגרתי את כל הדברים למסיבה שתהיה בשישי הבא, פירסמתי אתמול את העלון בפייסבוק ומלא עשו לייקים ושיתפו, הרי אין על המסיבות שלי ושל ליאב, בין לבין עזרתי לאמא שלי להכין אוכל להיום, והיום יש רק להכין את הדברים שלא מכינים מראש. אלירן, ליאב, עומר ואבא שלי סידרו את כל הדברים על החול בזמן שאני ואמא שלי הכנו את האוכל. הערב הגיע, יצאתי מהמקלחת ואלירן נכנס אחריי, לבשתי בגד ים מתחת למקרה שנרצה להיכנס למים, לבשתי מעל שמלה שחורה ארוכה, אך קצרה בשרוולים, סידרתי את שיערי בצמה עבה, התאפרתי עדין, נעלתי נעלי סנדל עם עקב בצבע בז' וירדתי למטה. ראיתי שחלק מהמשפחה כבר הגיעו. עזרתי להעביר את האוכל לפלטות ששמנו על החוף כדי שהאוכל יהיה קרוב ולא נצטרך ללכת עד הבית עם הסירים החמים. חזרתי לתוך הבית כי בת דודה שלי ביקשה שאני אשמור על הבן שלה, למרות שהוא מאוד אוהב לפלוט עליי הנהנתי בראשי והתקדמתי לכיוון בנה, הרמתי אותו וכשהתיישרתי הרגשתי שמישהו מחבק אותי מאחורה, יש הבנתי מי זה וחייכתי חיוך קטן
"למה את עושה לי את זה?" אלירן שאל עם קול צרוד
"עושה מה?" שיחקתי את עצמי תמימה
"את יודעת טוב מאוד מה" אמר משועשע והעלה את ידיו שהיו סביב בטני לכיוון החזה, ישר התנתקתי מחיבוקו
"לא מתאים עכשיו" אמרתי וסימנתי לו עם מבטי על מאור (הבן של הבת דודה), הוא פשוט חייך חיוך קטן והלך לעזור. אחרי כמה דקות הרגשתי שמישהו מצלם אותי, הסתובבתי וראיתי את אלירן עם המצלמה בכיוון שלי
"היי תמחק את זה" אמרתי והתקדמתי אליו
"למה?" שאל
"כי אני לא רוצה שתצלם אותי" אמרתי בכעס קטן
"מאוחר מידי" אמר בחיוך מתגרה ובדיוק הטלפון צפצף כסימן להודעה חדשה, לקחתי את הטלפון שלי שהונח על השולחן, פתחתי את הטלפון וראיתי שההודעה מאלירן, הוא שלח צילום מסך מהסנאפצ'ט ובתמונה ראו אותי מחזיקה את מאור והיה כתוב (בתמונה) 'I want het to be my children mom' מתחת לתמונה היה כתוב 'love her so much' אני הסמקתי בטירוף, רציני הפכתי להיות עגבנייה
"את כל כך חמודה שאת מסמיקה" אמר וצבט את לחיי
"התכוונת למה שכתבת?" שאלתי בהססנות
"ברור, אחרת לא הייתי כותב את זה" אמר בחיוך הכובש שלו
"אני אוהבת אותך" אמרתי בחיוך, התקרבתי לתת לו נשיקה אך נזכרתי שמאור בידיי אז במקום להתקדם לפיו התקדמתי לאוזנו
"אחר כך תקבל את מה שמגיע לך" לחשתי בקול מפתה ונשכתי לו את תנוך האוזן. התקדמתי לחוף מכיוון שקראו לכולם שנשב ונתחיל לקרוא את ההגדה, אני ישבתי ליד אלירן וליד עומר. סיימנו לקרוא את ההגדה והתחלנו לחלק את המנה הראשונה, בגלל שאני לא אוכלת כלום משם אז עזרתי לחלק לכל אחד מה הוא רוצה, שמתי לאלירן גפילטע פיש בלי שידע, וראיתי שהוא אכל את זה בלי בעיה. שאר הארוחה עברה שכל אחד בשיחה משל עצמו. לאחר שסיימנו לאכול ולסדר, אלירן ואני לקחנו אחת מהמחצלות ששמנו על החוף ומשכנו אותה רחוק ממי שנשאר לשבת בשולחן, התיישבתי על המחצלת והורדתי את הנעליים שלי, אלירן התיישב לידי וגם הוריד את נעליו, התקרבתי לתת לו נשיקה אבל במקום נעמדתי והורדתי את השמלה, נשארתי עם הבגד ים ולפני שאלירן יכל להגיב רצתי לכיוון הים, שהייתי קרובה לשפת הים אלירן תפס אותי מהבטן והרים אותי כך שהפנים שלי בגב שלו
"היי תוריד אותי" אמרתי והתחלתי להרביץ לו בגב אך זה לא הזיז לו, הוא התקדם לעמוקים ורק אז הוא הוריד אותי. היינו איזה חצי שעה במים ואז יצאנו והתיישבנו בחזרה במחצלת, אלירן התיישב ומשך אותי שאשב עליו, הוא הניח את ידיו על מותניי, ואני הנחתי את ידיי סביב עורפו. לא היינו צריכים לדבר כדי להבין אחד את השנייה, שקעתי בעינייו המיוחדות, היינו ככה במשך כמה דקות ולא יכלתי לעצור את חיוכי,וראיתי שאלירן גם מחייך, ואז הרגשתי פלאש אך זה לא עצר אותנו מלעשות את מה שחיכינו אליו כל הערב הזה, אחרי דקה התנתקנו, גם במהלך הנשיקה הרגשתי פלאשים. הצמדתי את מצחי אל מצחו של אלירן ועוד פעם שקענו בעיניים אחד של השנייה, הרגשתי עוד פלאש. טוב זה כבר מוגזם, ניתקתי את המבט מאלירן והסתכלתי לעבר מקור הפלאשים וראיתי את בת דודה שלי שהיא צלמת מצלמת אותנו, היא חייכה וסימנה שיצאו תמונות יפות, קמתי והלכתי לכיוונה, היא הראתה לי את התמונות. באמת יצא תמונות יפות
"את תוכלי לשלוח לי אותם?" שאלתי
"בטח" היא ענתה
"תודה" אמרתי בחיוך וחזרתי לשבת ליד אלירן
"אנחנו מאוד פוטוגאנים ביחד" אמרתי בחיוך, והוא צחק וקם, הוא עזר לי לקום, לקחתי את הבגדים והנעליים שלנו ואלירן הרים את המחצלת, נכנסתי הבייתה והנחתי את הדברים שלנו בחדר שלי ואז ירדתי לבריכה, נכנסתי למים ובדיוק רווית (בת דודה שלי, אמא של מאור) ניגשה אליי
"לא נעים לי, אבל את יכולה לשמור על מאור?" שאלה
"בטח, איזו שאלה" אמרתי
"תודה, אני אלך להביא את הגלגל מים שלו" אמרה והלכה להביא את הגלגל מים ובינתיים הייתי מאור ברדודים כדי שאני יוכל לחזיק אותו, אחרי דקה היא חזרה עם גלגל מנופח, הכנסתי את מאור לגלגל והתחלתי לשחות לכיוון העמוקים תוך כדי שאני לוקחת איתי את מאור, כשהייתי קרובה לעמוקים משהו תפס לי את הרגל, בעטתי במה שזה וליאב עלה מעל המים כשהוא מחזיק את המקום הרגיש של הבנים
"אחח, את לא רוצה שיהיו לך אחיינים?" שאל מת מכאבים
"מי צריך אותך, יש לי גם את עומר" אמרתי והוצאתי לו לשון, הוא נאנח ויצא מהבריכה, אני דיי בטוחה שהוא הלך לשים קרח על המקום. אחיר כמה דקות אלירן בא והתיישב על שפת בריכה איפה שעמדתי על המדרגה בעמוקים
"מה עשית לאח שלך?" הוא שאל אותי צוחק
"הוא הבהיל אותי ודיי בעטתי לו במקום הרגיש" אמרתי ועשיתי מבט מצטער
"עכשיו אני אדע לא להבהיל אותך אחרת לא יהיה לנו ילדים" אמר בחיוך הכובש שלו. שאר הערב עבר בשמירה על מאור והרבה נשיקות . יום למחרת הלכנו לאחד מבני הדודים לעשות על האש כמו כל שנה, לבשתי סוג של אוברול כחול, נעלתי מגפיים שחורות, שמתי צמיד שמתחבר עם טבעת, התאפרתי איפור עדין, ושמתי משקפיים בלי מספר ליופי. אחרי הארוחה ישבנו סביב השולחן וכל אחד היה בשיחה משל עצמו
"אחי איפה חברה שלך?" אלירן שאל בזמן שאני יושבת עליו וראשי מונח על חזהו וידיו עוטפות אותי, ואני מקשיבה לשיחה בין אלירן לליאב אך לא מדברת
"נופר? נפרדנו" אמר ולא הביע שום רגש
"למה?" אלירן שאל
"כי זה כבר לא היה כמו פעם" הסביר ונשען על הכיסא. וככה עבר לו עוד יום ואז בערב קיבלתי הודעה
'…'