תם ולא נשלם – פרק 1

– פרק 1 –
התעוררתי בבוקר ועשיתי את אירגוני הבוקר שלי, התלבשתי בסקיני ג'ינס וחולצת בית ספר קצרה אשר קשרתי שתיהיה חולצת בטן, התאפרתי וירדתי במדרגות לכיוון המטבח. הנחתי את התיק על אחד מהכיסאות ונשקתי לאימי אשר הכינה לי ולעומר ארוחת בוקר. אחרי כמה דקות עומר ירד וכשהוא הגיע על ידי פרעתי לו את השיער
"למה ?" שאל בעצבים "עד שהסתדר לי השיער" הוסיף לדבריו, ואמא הסתכלה עליי במבט של 'זה היה נחוץ?' ואני הרמתי ידיים כחפה מפשע והתיישבתי לאכול.
"אמא את לוקחת אותנו היום?" עומר שאל כשחזר אחרי שסידר שוב את השיער
"כן, ליאב חוזר היום אז הוא יקח אותכם חזרה הבייתה.. אתם מסיימים באותה שעה נכון?" אמרה אמא ואני ועומר הנהנו כאות הסכמה. אחרי שסיימנו לאכול נסענו לבית הספר.
"ביי " אני ועומר אמרנו ביחד כשיצאנו מהמכונית וחייכנו אחד לשני. כשנכנסנו למתחם בית הספר כל אחד הלך לכיתתו. כשהגעתי לכיתה הנחתי את התיק במקומי והלכתי לחברות שלי. לאחר כמה דקות נשמע צילצול והמורה נכנס לכיתה, התיישבנו במקומות אני יושבת ליד החברה הכי טובה שלי, והשיעור התחיל. באמצע השיעור רכזת השכבה שלנו נכנסנה לכיתה
"תלמידים את זוכרים שהיום בשיעור השלישי יש לכם הרצאה בקשר לגדנ"ע ?" שאלה
"כן" ענו כל הכיתה יחד. והיא יצאה מהכיתה.
עברו להן שעתיים משעממות ביותר. הלכנו לאשכול הפיס, תפסנו במקום באמצע השורה האמצעית, המקום הכי טוב, בשורות הראשונות אלה החננות ובשורות האחרונות אלה הערסים והפרחות של השכבה. אני התיישבתי ליד שיר (החברה הכי טובה שלי) וליד ידיד שלי נועם. כשכולם נכנסו ותפסו מקומות אחד משני האנשים שישבו על כיסאות במרכז הבמה התחיל להסביר לנו על מה שאנחנו הולכים לעבור שם.
"כנראה זה המפקד" שיר לחשה לי ואני הנהנתי כאות הסכמה.
"נראה לי הנער שיושב לידו לא רוצה להיות פה" לחשתי לשיר כשהבחנתי בנער היושב ליד המפקד עם פרצוף אטום שלא משדר כלום.
"כן גם לי נראה ככה" שיר ענתה בצחקוק קל. אחרי עוד הרבה חפירות של המפקד נועם נגע בכתפי וסובבתי את ראשי לראות מה הוא רוצה
"זה רק אני או שזה שלא מדבר מסתכל אלייך?" הוא שאל
"כן בטח" אמרתי בזלזול והסטתי את מבטי כדי לראות אם נועם צודק ולהפתעתי הוא צדק.
"למה הוא מסתכל עליי?" שאלתי את נועם
"בטח נדלק עלייך" נועם ענה מגחח ונתתי מבט של 'תעשה לי טובה'
"אמרתי רק מה שחשבתי" אמר בפשטות. אחרי כמה דקות של עוד שיעמום הפעם שיר נגעה בידי
"נראה לי ההוא נדלק עלייך, הוא לא מפסיק להסתכל עלייך" שיר אמרה צוחקת
"זה בדיוק מה שאני אמרתי" נועם אמר והם נתנו כיף כזה ואני גלגלתי את עיניי
"תזכירו לי למה אני חברה שלכם?" שאלתי
"כי את חולה עלינו" נועם אמר צוחק ושיר הנהנה בהסכמה ואני נאנחתי וחשבתי למה יש לי חברים כאלה?!
"אז זהו בעצם, אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים להפנות אותם אלינו, אנחנו נהיה פה היום עד 4 ומחר עד 1. המשך יום טוב" המפקד סיכם וכולם השתחררו להפסקה. בסוף ההפסקה כשהיינו בדרך לכיתה הנער ההוא התנגש בי והרגשתי שהוא שם לי פתק בכף היד, בדקתי ואכן ראיתי פתק אך לא פתחתי, המשכנו ללכת לכיוון הכיתה. באמצע השיעור פתחתי את הפתק לראות מה הוא כתב
'כשאת מסיימת את הלימודים תבואי לחדר מורים'
כשסיימתי ללמוד הלכתי לחדר מורים, פתחתי את הדלת וחיפשתי אותו בעיניים כשהוא קלט אותי הוא קם ובא לקרתי.
"היי" הוא אמר
"היי" החזרתי
"אלירן" הוא אמר והושיט את ידו
"לי" עניתי ולחצתי את ידו
"אמ.. תקש" הוא התחיל להגיד אך צלצול מהפלאפון שלי קטע אותו. הסתכלתי על המסך וראיתי שזה ליאב, סימנתי לאלירן שיחכה שנייה.
"מה?" שאלתי לא מבינה מה הוא רוצה
"איפה את? אני ועומר מחכים לך בחניה" אמר
"אני צריכה לדבר עם המורה בקשר לעבודה שהיא נתנה" שיקרתי
"טוב, אם עוד 5 דקות את לא באה את הולכת ברגל" אמר עצבני יותר ממקודם
"בסדר, ביי" אמרתי וניתקתי
"לדבר עם המורה?" אלירן שאל מרים גבה
"זה היה אח שלי עדיף שהוא יחשוב שאני מדבר. עם מורה ולא איתך" אמרתי
"אוקיי, אז התחלתי להגיד קודם שאת מוצאת חן בעיניי" אמר משפשף את עורפו ואני מסמיקה "וחדבתי אולי תרצי לצאת איתי לדייט מחר?" שאל כשהוא נזהר על דבריו
"אמ.. אני אשמח" אמרתי בחיוך קטן
"אז אמ.. אפשר את מספר הטלפון שלך כדי שאדע מאיפה לקחת אותך?" שאל
"בטח, תרשום 05********"
"תודה, נתראה מחר" אמר בחיוך קטן
"כן, ביי" אמרתי בחיוך והלכתי למכונית של אחי. כשהגעתי ונכנסתי למושב ליד הנהג.
"טוב שנזכרת באמת" ליאב אמר
"שתוק" אמרתי וחיבקתי אותו כי לא ראיתי אותו שבועיים. כשהתחלנו לנסוע ראיתי שהוא לא נוסע לכיוון הבית
"לאן אתה נוסע?" שאלתי מבולבלת
"לוקח את האחים שלי ליום כיף" אמר בפשטות
"לאן?" עומר שאל
"נלך לסרט ואז לאכול" ליאב אמר
"אני מקווה שאתה משלם" אמרתי צוחקת
"הכל אליי אל תדאגי" ענה ונשק לראשי. אחרי חצח שעה הגענו לקולנוע. הלכנו לראות 'מהיר ועצבני7' זה כזה עצוב שאחד מהשחקנים שם מת במציאות. אחרי שעתיים וחצי נגמר הסרט והלכנו לאכול בBBB
"בואו נצטלם" אמרתי לפני התחלנו לאכול
"למה?" עומר שאל
"אני רוצה לעלות לאינסטגרם" אמרתי, הצטלמנו והעלתי לאינסטגרם וכתבתי 'כי האח הגדול מפנק ולוקח לסרט וארוחה' ותייגתי אותם. כשסיימנו לאכול חזרנו הבייתה.