עוברים דירה פרק 2

~נקודת המבט של בת'~
פיטר מסתכל עליי בעיניים שחורות נוצצות, כמו תמיד, ג'ואן מעבירה אלי מבט חטוף וחוזרת אל הגיטרה, וקרטר לא מוציא את עיניו החומות מחמשב בעודו שואל, "איך היא?". אני מתרסקת אל הכורסא האדומה והרכה, בועטת את נעלי מרגליי ואומרת, "היא נורא חמודה. אנחנו כבר חברות די טובות." ג'ואן מכוונת את הגיטרה ואומרת "לא יודעת, היא נראית קצת חשה את עצמה". אני מנופפת אליה בביטול ואומרת "גרייס פשוט ביישנית. אל תדאגו, יהיה כיף. היא אוהבת לדבר איתי על בנים ועל רגשות וכאלה, היא מתה על אימה ואקשן", אני מסתכלת על ג'ואן, מרוצה, "והיא מתה על כדורסל". נשמע צלצול בדלת. יש, היא הגיעה! אני פותחת את הדלת, ומגלה את גרייס מחייכת אליי חיוך ביישני. היא נשארה עם צמה, והפעם לבשה סוודר ירוק וג'ינס כחול כהה ארוך. על רגליה היו נעלי אולסטאר בלויות. אני מושכת אותה בחיוך אל אמצע החדר שלי. קרטר ופיטר מנופפים אליה בחיוך, וג'ואן משתדלת לחייך. קצת קשה לה להתחבר עם אנשים אחרים. "תכירו, חבר'ה, זו גרייס". אני מציגה להם אותה. "הי" אומר פיטר. "איך בדיוק הגעת לפה?", שואל קרטר. גרייס מחייכת ועונה "אני עוברת דירה כל שנה, לצערי. לא משעמם כמעט אף פעם, אבל אני שונאת לעבור. זה מפריע לי לשמור על קשר עם חברים, ולהתאמן בכדורסל". ג'ואן שומטת את ראשה לאחור, "אוף, הייתי שמחה לעבור".
"אז", אומר פיטר, "איך את בכדורסל?"
~נקודת המבט של ליאו~
אני בדיוק מכוון את הגיטרה החשמלית כשאני מקבל הודעה- תמונה של ג'ואן, פיטר, בת', וקרטר ו… גרייס, התלמידה החדשה. אני מתמקד בה. יש לה חיוך חמוד וביישני כשהיא מחזיקה בידיים של ג'ואן ופיטר בעדינות וברעד. בשיער השטני שלה יש גוונים, ויש לה צמה קצרה ומסודרת. יש לה משקפיים, שמתחת להן משתקפות עיניים ירוקות יפהפיות עליזות וביישניות, מתמקדות במצלמה בחיוך. היא יפהפייה. אני נשכב על המיטה, הגיטרה עדיין עליי, מחייך לעצמי ללא מחשבות. זה כל כך כיף! אני אוהב לשכב ללא מחשבות. אני ממשיך לשכב ככה עד שהטלפון שלי מצלצל ומחזיר אותי למציאות. "ליאו, מותק, איפה אתה?" קולה של אשלי נשמע מהטלפון. אוף, כמה שאין לי כוח לדבר איתה! "הכל בסדר נשמה, אבל אני חייב לזוז", אני אומר ומנתק במהירות. היא בטח נורא כועסת עלי עכשיו, אבל לא אכפת לי. אני חוזר אל התמונה של גרייס והחברים. אני שמח שהיא כבר הצליחה להתחבר. אני מתמקד בעיניה העליזות, בשערה הגולש בצורה מסודרת ויפה, בשפתיה הוורודות קצת המתעקלות לחיוך, ומרגיש פרפרים בבטן. אני לא מבין מה יש לי. אני נאנח, סוגר את הטלפון, וחוזר אל הגיטרה ממשיך לחשוב על גרייס.
~נקודת המבט של גרייס~
פיטר, קרטר, ג'ואן ובת' נורא נחמדים אליי. הם אוהבים מה שאני אוהבת- דיבורים, ספרים וכדורסל. נורא כיף לי איתם. אני חושבת על דין. הייתה לנו שיחה קצרה אבל הוא נורא נחמד אליי. הוא חמוד, וחתיך, ונחמד…
תפסיקי, גרייס, את עוד תתאכזבי ממנו. כמו מכולם. אני נאנחת. סילבר בא לקחת אותי. אנחנו הולכים הביתה. "נו, אז מה קורה עם הפקאצה המטורללת שלך עכשיו?", אני שואלת בזמן שאנחנו הולכים, מדברת על שרה. אוף, נמאס לי ממנה! "די, חמודה, הכל בסדר". אומר סילבר ברוגע, אבל אני רואה בעיניים שלו שממש לא הכל בסדר. אני מסתכלת ישר קדימה, מחליטה לא לשאול כלום.
~נקודת המבט של אשלי~
הוא כרגע ניתק לי בפרצוף?!
אני סוגרת את הטלפון ומתרסקת על מיטתי. משהו קורה. מאז ששני אלה הגיעו, ליאו מתנהג מוזר יותר…. בגלל החדשים! מההתחלה לא אהבתי את הגרייס הזאת! משהו השתנה בו. איך הוא מסתכל עליי, איך הוא מתנהג אליי… ראיתי איך הוא הסתכל עליה. הוא אף פעם לא הסתכל עליי ככה.
אני מסתובבת כך שראשי בתוך הכרית. אסור לחשוב מחשבות מבואסות כאלה. זה סתם בראש שלי. ואם לא… אני כבר אדאג להיפטר ממנה.
~נקודת המבט של דין~
אני מקבל הודעה על תמונה, ופונה להסתכל עליה. בת' נמצאת מחייכת למצלמה ומחזיקה בכתפו של קרטר, שמוציא לשון. ג'ואן מחזיקה את הגיטרה על גבה, והיא ופיטר מחזיקים את ידיה של… זאת גרייס? אני מחייך וממקד את את התמונה בה. היא מחייכת למצלמה בעיניים נוצצות. אני מחייך. היא נראית מדהים.
"הא, אחי, מה קורה?" ליאו מניח את ידו על כתפי מביט בתמונה, ואחרי כמה שניות אומר "כבר ראיתי אותה קודם". הוא לא מבקש להראות את כל התמונה, אלא מתמקד עוד יותר בגרייס.
אני כמעט נאנח למראה גרייס. שנינו מהופנטים לתמונה, עד שלבסוף אנחנו מפסיקים ואני שומר את התמונה אצלי.