~flowers~
זה התיקון של הפרק.. מקווה שתאהבו יותר. קרדיט ל: ~מילים~ תודה.

#תיקון. פרק 2: 'הגורל חזר'

~flowers~ 20/06/2014 782 צפיות תגובה אחת
זה התיקון של הפרק.. מקווה שתאהבו יותר. קרדיט ל: ~מילים~ תודה.

#תיקון.
אני נכנסת הביתה, הוא עדיין ריק, ההורים עוד לא חזרו מהעבודה. טוב זה צפוי.
רגליי מלטפות את השטיח בכניסה לבית, שטיח אדום ונעים במיוחד. קיבלתי אותו מדודה שלי, שולה ז"ל, במתנה ליום הולדת. בכל פעם שאני נכנסת הביתה אני נזכרת בה.
התקדמתי לכיוון המטבח, והתחלתי להכין ארוחה טעימה במיוחד. בכל זאת, חברה של אחי צריכה להגיע להכרות עם הוריי. את האמת שג'ייק לא מכיר להורי הרבה חברות. הוא פשוט לא ערס כזה, או סטוציונר.

אני נכנסת למקלחת, קצת קר לי האמת אך המים החמים נשטפים על גופי ומחממים אותי. אני חופפת את שיערי מעט ומסבנת את עורי. אני צריכה להראות הכי טוב שאני יכולה. אין לי שמץ של מושג מדוע אני בכלל כל כך מתלהבת מרעיון הפגישה הזו? הוא בסך הכל מכיר את החברה שלו להורים.
ביציאתי מהמקלחת אני מסרקת את שיערי החום ומביטה בעיניי העכורות. ומתלבשת בשמלתי החדשה והחגיגית, שלא מזמן קניתי, נועלת את נעלי התואמות ומבשמת את עצמי.

ההורים שלי כבר הספיקו להגיע, הם יושבים בסלון, מוכנים לפגוש את החברה החדשה של בנם. כל ההורים תמיד מתרגשים בסיטואציה הזאת. למרות שהרבה בני נוער חושבים שההורים פשוט מנסים להביך אותם כל הזמן.
צלצול הפעמון בדלת נשמע. "רק רגע…" אמא ממלמלת. הדלת נפתחת. ג'ייק והבחורה שלידו, זאת כנראה היילי.
אני חייבת לציין שהיילי נראתה מצוין. פוני שיערה השטני גלש על עיני הדבש שלה. היא נראתה רזה. לא גבוהה ולא נמוכה. מבנה פניה נראה מושלמים, במיוחד הריסים שלה. כאלו מישהו הדביק לה אותם אחד אחד בסדר מופתי.
הוריי קמו מהספה לכיוונם מחויכים.
"שלום היילי" חייכתי לעברה. היא הביטה בי במבט נחמד. עיניה נראות רגועות ושלוות.
שלום, את בטח רייצ'ל" היא פרסה את ידיה לחיבוק. "כן, נעים להכיר!" אמרתי בחביבות. "בואו תשבו" חייכה אמא. היא הולכת בצעדים מהירים לעבר שולחן האוכל הערוך. אני כמובן סידרתי ובישלתי את הכל. דאגתי שיהיה באופן מושלם, טוב. לא מושלם. אבל הכי טוב שאני יכולה.

"וואו," אמר ג'ייק. "האוכל ממש טעים!" הוא נוגס בפסטה המוקרמת ועצם את עיניו להתענגות הטעם שבפיו. "מממ…" ממלמל.
"כל הקרדיט לי." אני מביטה בו בחיוך קטן.
"את מאוד צנועה, את יודעת?" הוא צוחק מעט תוך כדי אכילתו.
"אתה יודע לחלק מחמאות טוב מאוד, את יודע?" אני עונה במעט עוקצנות. אמא נועצת בי את מבטה הנחמד. אני יודעת שבתוך תוכה היא משדרת לי להתנהג הכי יפה שאפשר. כמה שפחות פדיחות במשפחה- מערכת יחסים טובה יותר לאחי. ועוד היא בטח חושבת ככה. מפתיע.
את האמת שכל זמן הארוחה האחר אמא ואבא דנו בענייני ממשלה, בעיקר על חברי הכנסת או משהו בסגנון. לא הקשבתי ממש. ואילו ג'ייק, היילי ואני סתם שוחחנו על מורות מעצבנות בבית ספר. זאת אומרת, לשעבר. ג'ייק והיילי סיימו את תקופת הלימודים מזמן. לדעתי כולם בכלל אמורים לדבר יחד, כמה זמן ג'ייק והיילי ביחד? מתי הייתה נשיקה ראשונה? אם הם כבר עשו ילדים? איפה הם הכירו?… קצת חומר לרכילות המשפחה. לא סתם. אבל בכל זאת, כל הארוחה הזו היא בשבילם.

עליתי למעלה לחדר, נשכבתי על המיטה, מעכלת את האוכל הרב שאכלתי. ג'ייק והיילי הלכו סוף סוף. היה מאוד כיף (וטעים) אבל באמת שלעתים אני צריכה את השקט שלי.
צלצול הנייד שלי קטע את מחשבותיי ורטט על המיטה הגבוהה שבחדרי.
"הלו?" אני ממלמלת לתוך הטלפון.
"הלו רייצ' " דרק מתחיל. רייצ'? ממתי הוא קורא לי בכינויים? "אכפת לך לצאת איתי לסיבוב קטן באזור?" הוא שואל, אפשר לשמוע שהוא מסמיק. זאת אומרת, להבין מקולו.
"בכיף." אני מחייכת חיוך מאוזן לאוזן. אפילו שהוא אינו רואה אותי. "אני עוד כמה דקות בבית שלך." מוסיף, הפעם קולו נשמע בטוח יותר. פחות חושש.
"טוב אני יוצאת אלייך" אני אומרת ומנתקת את השיחה.

"אני יוצאת לסיבוב קטן, להתראות." אני אומרת ביובש להוריי וטורקת אחרי את הדלת.
"ולא לחזור מאוחר מידי" אימי מציבה עובדה אך אני כבר מחוץ לביתי.
האוויר קריר מעט, הרוח נושבת על פני ושערי מתנופף לו אחורנית. רגלי נעולות בנעלי אצבע דקיקות, רגלי לבושות בשורט קצר ופרחוני וחולצתי גופייה לבנה וחלקה. אני לבושה כמו לנסיעה לים. ידיי חובקות את גופי ושיניי מעט נוקשות. אפילו שעכשיו קיץ- הלילות קרים.
דרק הגיח משום מקם. הוא נראה טוב ולוהט יותר בלילה. לא יודעת למה, אני פשוט מחבבת אותו יותר ויותר.
"שלום לך רייצ'ל" הוא מנופף לי בידו ומתקדם לעברי. אצבעותיו מדלגות להן למפתחות המכונית השחורה שלו. הן לוחצות על כפתור הנעילה.
"היי" אני אומרת. הרגשתי מעט במבוכה, זאת אומרת. לחבק אותו? לנשק אותו בלחי? לתת לו כיף? או סתם להגיד לו 'היי'?
" אז, עושים משהו מיוחד?" אני שואלת בסקרנות. שנינו ממשיכים ללכת במורד הרחוב.
"להכיר אחד השנייה זה מיוחד." אומר מבלי להסתכל בפניי. הוא פשוט מביט בבנייני הרחוב ובאנשים ההולכים ושבים.
אנחנו מתיישבים על ספסל בפארק. ספסל חום שמשקיף על דשא ירוק ומשגשג, על הפרחים הצבעוניים, על יופי הטבע. אני מרגישה את הלב שלי דופק בקצב מהיר, פרפרים בבטן. הרגשה מוזרה, הרגשה חדשה.
"זה באמת מיוחד." אני אומרת אחרי כמה שניות של מחשבות. של שקט נעים שכזה. להרגיש את ההרגשה של להיות בחיק מישהו שאת ממש מחבבת ובלי להגיד כלום- להרגיש שמחה.
הפעם הוא מסב אליי את מבטו. הפעם הוא מביט בי בחיוך, בחיוך המהפנט הזה שלו. אבוי רייצל.
את מתאהבת!
"אז, רייצ'ל היה לך פעם חבר?" דרק קוטע את השתיקה. ומכניס אותי למחשבות לא נעימות. אני ממש לא רוצה להיזכר…. אולי הוא פשוט חטטן?
"כן," אני מתחילה. שוקלת כל מילה ומילה שלי. "הוא שבר לי את הלב, אבל החלמתי." אני מחייכת חיוך מאולץ, רק על מנת שלא ירגיש לא בנוח לידי. שלא ירגיש שהוא מכניס אותי לעצב הזה.
"סליחה אני מצטער." הוא מרכין את ראשו מטה.
"לא זה בסדר." אמרתי בנחמדות "לך הייתה פעם חברה?"אני שואלת גם אני. מה, הוא יכול להזכיר לי את מה שהכי כואב לי ואני לא?
"כן, זה לא הלך," אני מרכינה גם אני את ראשי, אופס. "אבל נפרדנו כידידים, סיימנו בטוב." חייכתי.
"תגידי רייצ' את רוצה לבוא איתי מחר לרכב על סוסים?" שואל דרק בפתאומיות. מאיפה הוא הביא את זה? "אחותי הזמינה לי ולה מקום שם," הוא מתחיל. "אני בטוח שהיא תהיה מוכנה לוותר על הכרטיס שלה." אז רגע, הוא מזמין אותי לפגישה? דייט? מה?
"כן בטח אני אשמח לבוא." אני מאשרת את הגעתי. זה לא כיאלו יש לי משהו חשוב יותר לעשות מחר.
"יפה לך שאת מסמיקה." הוא מרים את פני באצבעותיו על סטרי ומחייך. אני מסמיקה עוד יותר. מזל שקצת חשוך.
"יפה לך נימה עוקצנית." אני אומרת ומביטה בעיניו היפות.

אני עומדת מול דלת ביתי, מתחת למפתן דלת הבית. ידי אוחזת בידית אך לא פותחת אותה עדיין. "היה לי כיף." אני מחייכת, ההרגשה הטובה מציפה אותי. אני חייכתי ממש כל הזמן שהייתי איתו עכשיו.
"גם לי." אומר ומתקדם לעברי.
"אז, ביי" אני אומרת רק שהוא כבר הספיק לתת לי נשיקה בלחי.
"ביי" אמר והתקדם לכיוון מכוניתו השחורה.

אני נכנסת לחדרי, ונשכבת על המיטה, בוהה בתקרה כמה דקות, וחושבת מעט על כל מה שקרה הערב (או הלילה) הזה. היה נחמד, רומנטי, מצחיק, כיפי ולא הרגשתי בחיסרון אחד הלילה. הכל פשוט הלך מושלם. אבל כמו שתמיד אבא היה אומר "מושלם זה משעמם". והאמת שהוא צודק. בהתחלה זה נראה לנו מדהים ומקסים וחסר דברי שלילה אך לאחר זמן מה, אנחנו פשוט לא מעריכים. פשוט לא אוהבים את זה כמו שאהבנו פעם, כשקיבלנו את השלמות לראשונה.


תגובות (1)

אין בעד מה ^_^

20/06/2014 17:43
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך