תיבת המזל של החיים-פרק 8
בס"ד
נקודת מבט של נוי:
'בוקר טוב המורה' נכנסתי לכיתה באיחור קל אבל ה"קסם האישי" שלי גרם לכך שהמורה לא אמרה כלום להפך היא חייכה.
התיישבתי ליד דין והוא חייך אליי חיוך קטן,מאז המסיבה פשוט לא דיברנו על הנשיקות המשכנו כרגיל.
'יש עבודה לעשות אנחנו עושים אותה ביחד' הוא הודיע לי.
'מאושר אתה' אמרתי לו בחיוך.
'נו ברור אני עושה את העבודה עם הילדה הכי יפה בשכבה' אמר לי.
'ואני עושה את העבודה עם הילד הכי חנפן בשכבה' אמרתי ופתחתי את מחברת ספרות שלי.
'דין שקט' צעקה המורה.
'שתהיי בריאה' אמר למורה והסתכל עליי.
תמיד מאשימים את דין איכשהו טוב זה כי הוא הילד הכי מופרע בכיתה כל שני וחמישי מזמינים את ההורים שלו לבית ספר.
'דין זה מספיק צא החוצה' צעקה המורה על דין.
'מה עשיתי?!' צעק בחזרה.
'עשית מספיק' צעקה .
הוא נאנח ויצא מהכיתה לא לפני שקרץ לי.
"בואי החוצה משעמם לי" קיבלתי הודעה מדין.
"כבר באה" אמרתי לו.
'המורה אני יכולה ללכת לשירותים?' שאלתי בנימוס.
היא הנהנה והמשיכנ ללמד,יצאתי מהכיתה וסגרתי את הדלת.
'הנה את' אמר דין מאחוריי והבהיל אותי.
'טיפש הבהלת אותי' אמרתי ושמתי יד על הלב.
'בואי החוצה' אמר .
הלכתי אחריו וראיתי שבנות מהשכבה שישבו גם הן בחוץ הסתכלו עלינו,ברגע הזה הן לא מחבבות אותי.
'אני רעב' התלונן דין והתיישב על הספסל.
'גם אני תקנה לנו משהו לאכול' אמרתי לו והתיישבתי לידו.
'שמנה' זרק לאוויר.
'לא נכון' נתתי לו מכה קטנה בחזה.
'רוצה ללכת להמבורגר אחרי בית ספר?' שאל אותי.
'קבענו' אמרתי ולחצתי לו יד.
נקודת מבט של אביאל:
"אתה פשוט בן אדם רע" קיבלתי הודעה מאיב אחרי שאמרתי לה שבמסיבה הייתה לבושה לא יפה.
"כזה אני" שלחתי לה.
אחרי שסיפרה לי מה קרה עם חבר שלה לשעבר שבגד בה גיליתי שקוראים לה איב,והיא נתנה לי את המספר שלה.
"חבל מאוד תשנה אופי" החזירה לי הודעה.
"היית מתה לאופי כזה" שלחתי לה.
"הייתי מתה אם היה לי אופי כזה" ניסתה לעקוץ אותי.
נשארתי בבית היום ,לא היה לי כוח ללכת לבית ספר,פתאום שמעתי את דלת הבית נטרקת.
'מי זה?' צעקתי מהחדר שלי.
'אביתר' צעק מלמטה.
'בוא רגע' צעקתי לו,שוב פעם הוא הבריז הוא לא מבין שבלי הלימודים אין לו כלום.
'מה?' שאל באדישות כשהגיע לפתח הדלת שלי.
'למה הברזת שוב?' שאלתי אותו ברצינות.
'אל תשגע אותי טוב' אמר וסובב את הגב שלו בשביל ללכת.
'אביתר' צעקתי בכעס והוא עמד במקום 'כנס' ציוותי עליו והוא נכנס.
'מה אתה רוצה?' שאל .
'לדעת למה אתה הורס לך את החיים?' שאלתי אותו ידעתי שאני קצת מגזים אבל הוא חייב להתחיל להתאפס על עצמו.
'מה זה משנה גם ככה אני טיפש לא משנה אם אני ילמד או לא ' אמר והתיישב על המיטה שלי.
'מי אמר לך שאתה טיפש?' שאלתי אותו.
'אתה נופר אבא כל בן אדם בערך שהכרתי' אמר והשפיל טיפה את מבטו.
'אז מי שאמר לך לא יודע על מה הוא מדבר גם אני' אמרתי.
'המורה שלי תתקשר היום שוב לאבא' אמר ונאנח.
'נו בסדר מה היא כבר תגיד שאבא לא שמע' אמרתי בחיוך קטן.
'את אותו דבר הוא כבר שמע הכול שאני טיפש ושאני חייב רטלין כי אני לא מפריע לא לי אלא לכל תלמידי הכיתה' חיקה קול של מורה.
צחקתי והוא צחק אחריי,'יהיה טוב' אמרתי לו וטפחתי על הגב שלו.
נקודת מבט של נויה:
חזרתי לפנימייה מבית הספר והנחתי את התיק בחדר,הפנימייה הייתה ריקה יחסית.
התיישבתי על המיטה שלי והסתכלתי על התמונה שלי עם ההורים שלי שמונחת על השידה,התמונה היחידה שיש לי איתם.
למרות שהם עזבו אותי אני מאמינה שהייתה להם סיבה,הם עזבו אותי בבית חולים בגיל חודש ומאז גדלתי אצל משפחות אומנה עד שהגעתי לפה ,לפנימייה.
אספתי את שיערי לקוקו וניגשתי לארון שבו הייתה תלויה מראה קטנה,שנאתי את הדמות שעמדה שם,אני לא חושבת שאני יפה אני לא חושבת שיש בי איזשהו יופי,בגלל זה לא הבנתי איך עומרי איתי ואומר שאני יפה.
החלפתי את בגדיי בית הספר לפיג'מה ונזכרתי שסיגי עוד פעם בביקור אצל המשפחה שלה ,הביקור השבועי.
'די להיות כזאת יפה' שמעתי את קולו של עומרי מאוחריי והסתובבתי בחיוך.
'התגעגתי אלייך' התקרבתי אליו ונישקתי אותו,הוא נתן לי חיבוק והרגשתי דמעות שיורדות לי על הלחיים,כנראה חשבתי יותר מדי על ההורים שלי.
'היי נסיכה שלי מה יש?' עומרי שאל אותי בדאגה.
'אני רוצה לדעת למה ההורים שלי עזבו אותי למה לא הייתי מספיק טובה בשבילם' אמרתי בבכי.
עומרי הסתכל עליי ולא אמר מילה כנראה היה חסר מילים ,הוא חיבק אותי חזק ונשק לראשי.
תגובות (0)