תיבת המזל של החיים -פרק 2

בס"ד
נקודת מבט של נופר:
הרמתי את חולצת הבטן שלי טיפנ עד שחשפה את העגיל שלי בטבור ,אני יודעת שיאמורו עליי דברים ישר אבל כבר אומרים עליי כל כך הרבה דברים שלא אכפת לי.
יצאתי מהשירותים ויצאתי לחצר למקום שאני תום שון וגל ישבנו בו מקודם .
'נופר תורידי את החולצה' פקד עליי שון.
'אוף סתמו כבר אין לי כוח' אמרתי והתיישבתי לידם כשאני כבר רואה שמבט של כמה בנות נמצא עליי.
'מה אין לכן על משהו יותר טוב להסתכל?' התעצבנתי עליהם.
'מה יש לך היום את עצבנית תרגעי' גיחך גל ולקח שחטה מהסיגריה שלו,כבר התייאשתי מלבקש לא משנה כמה פעמים ביקשתי כמה פעמים ניסיתי לגנוב להם הם תמיד איכשהו תפסו אותי ואז צעקו עליי שוב כמה שזה לא בריא,הם נותנים לי לעשן רק במקרים שאני ממש עצבנית.
'יוצאים היום לתומר בערב' הודיע תום אחרי שחיטט בהודעות בפאלפון שלו.
'חמודים יש מבחן ענקי בהיסטוריה צריך ללמוד לא הולכים לשום מקום' הודעתי להם.
'איף חנונית' לעג לי שון.
'סתום סתום אתה בא אליי אחרי בית ספר בארבע גל ובשש תום מובן?!' אמרתי באיום,ככה זה תמיד הייתי קובעת לכל אחד מהם שעה אחרת לבוא אליי כי אחרת אני יודעת שאף אחד מהם לא ילמד אותי תום
'מובן' אמרו שלושתם ביחד.
'יופי חיילים' חייכתי אליהם וקמתי מהמקום.

נקודת מבט של תום:
'נופר' עצרתי אותה לפני שהיא הלכה,היא הסתובבה אליי.
'תורידי את החולצה' ביקשתי ממנה כי ראיתי שעוד בנות מסתכלות.
היא נאנחה והורידה את החולצה למתחת לטבור.
אחרי שנופר הלכה הלכו גם שון וגל .
כמה פעמים נופר מתעצבנת על זה שבנות מהשכבה מסתכלות עליה במבט מגעיל,אבל מה לעשות לנופר יש יופי שקשה מאוד להתעלם ממנו,אם היא לא הייתה כמו אחותי הייתי בטוח מתחיל איתה,אבל זה כבר מאוחר מדי,חשבתי לעצמי כיביתי את הסיגריה וחזרתי לכיתה.

נקודת מבט של עומרי:
'עומרי חזן צא מהכיתה שלי' צעקה המורה אחרי שבסך הכול שפכתי את הפח על השולחן שלה.
'בסדר בסדר לא שמעת להתעצבן עושה קמטים' אמרתי הערה אחרונה ויצאתי מהכיתה.
חיפשתי מה לעשות הלכתי לקיפטריה לכיוון הספסלים, 'הופה מי זאת המבריזה' אמרתי בקול לא מאמין כשראיתי את נויה ,נויה שלי מבריזה משיעור.
'סתום כבר אני לא מרגישה טוב' אמרה בחיוך.
אין דבר יותר יפה מהחיוך שלה,'מה יש נסיכה?' התיישבתי לידה וליטפתי את ראשה.
'סתם כואב לי הראש' אמרה ושמה את ראשה על ברכיי .
ליטפתי עם ידי את שערה,ידעתי שהיא ממש לא מרגישה טוב כי נויה אף פעם לא מתלוננת ובטח לא מבריזה משיעורים.
'אולי אני יחזיר אותך לפנימייה?' שאלתי אותה אחרי כמה שניות של שקט.
'לא לא עזוב אני יהיה בסדר' אמרה והתיישבה בשביל שכאילו אני יראה שהיא מרגישה יותר טוב.
'בואי אני יקנה לך מים' אמרתי וקמתי בזמן שהיא צעקה לי שלא צריך כבר קמתי.

נקודת מבט של נויה:
חזרתי לפנימייה אחרי בית ספר,עומרי רצה לבוא אבל אמרתי לו שאני פשוט צריכה לנוח.
עליתי לחדר שלי ופתחתי את דלת החדר מודה על כך שהיום סיגי אצל המשפחה שלה בביקור בגלל היום הולדת של אחותה והיא תחזור רק בלילה.
החלפתי את בגדיי לפיג'מה ונשכבתי במיטתי מתכסה במיטה,באמת לא הרגשתי טוב ,הרגשתי כאילו הראש שלי עומד להתפוצץ אבל ידעתי שאסור לי להגיד את זה לעומרי כי הוא ישתגע,הוא קצת משוגע בקטעים האלה אבל מה אכפת לי הוא משוגע שאני אוהבת.
המחשבות התחילו לבוא מעצמן חשבתי על כמה שהייתי רוצה לבקר בבית שלי ,או בבית שהיה שלי ליתר דיוק,כמה למרות כל הכעס שלי עליהם הייתי רוצה לראות את ההורים שלי,או שלא?! אני עדיין לא יודעת בקשר לזה.
חשבתי על כמה שאני אוהבת את עומרי ,על כמה שהוא חשוב לי,ועם המחשבות באה גם תחושת העייפות ולאט לאט נרדמתי