תיבת המזל של החיים -פרק 2

בס"ד
נקודת מבט של נופר:
הרמתי את חולצת בית הספר שלי עד שחשפה את העגיל שיש לי בטבור,כבר לא אכפת לי מה אומרים שיאמרו עליי גם ככה כל יום יוצאת עליי שמועה חדשה אז מה זה משנה כבר.
יצאתי מהשירותים והלכתי לחצר למקום שבו ישבו תום שון וגל.
'נופר תורידי את החולצה' פקד עליי שון.
'לא רוצה' משכתי בכתפיי וישבתי לידו ואז ראיתי כמה מבטים של בנות שמסתכלות עליי,'מה אין לכן דבר יותר טוב להסתכל עליו?" התעצבנצי עליהן והן מיד הסירו את המבט.
'מה יש לך את עצבנית היום תרגעי' גיכך תום והוציא סיגריה מכיסו,כבר התייאשתי מלבקש מהם כי הם בכל זאת לא יתנו לי.
'יוצאים לתומר היום בערב' הודיע גל אחרי שהתעסק בפאלפון שלו.
'לא יוצאים לשום מקום' אמרתי מיד 'יש מבחן מחר אתה שון בא אליי ללמוד אחרי בית ספר אתה תום בא אליי בארבע ואתה גל בא אליי בשש' פקדתי עליהם כי ידעתי שאם אני לא ילמד איתם הם לא ילמדו לבד.
'מובן?' שאלתי באיום.
'מובן' ענו שלושתם בו זמנית.
'יופי חיילים' קמתי מהמקום בשביל לחזור לכיתה.
'נופר' צעק לי תום.
הסתובבתי אליו והוא אמר 'תורידי את החולצה' אמר.
נאנחתי והורדתי אותה.

נקודת מבט של עומרי:
'עומרי חזן צא מהכיתה שלי' צעקה עליי המורה אחרי שבסך הכול בעטתי בפח אחרי שנמאס לי לשבת והיא חפרה לי שאני צריך לשבת.
'בסדר בסדר לא שמעת להתעצבן עושה קמטים?!' אמרתי הערה אחרונה ויצאתי מהכיתה.
חיפשתי מה לעשות והלכתי לקפיטריה לכיוון הספסלים .
'הופה מי זאת מבריזה' אמרתי לא מאמין כשראיתי את נויה,נויה שלי מבריזה!
'תסתום אני לא מרגישה טוב' אמרה בחיוך,אין דבר יותר יפה מהחיוך שלה.
'מה יש נסיכה?' שאלתי אותה והתיישבתי לידה היא שמה את ראשה על ברכיי וליטפתי את שיערה.
'סתם כואב לי הראש' אמרה .
ידעתי שהיא ממש לא מרגישה טוב כי נויה אף פעם לא מתלוננת ובטח שלא מבריזה משיעורים.
'אולי אני יחזיר אותך לפנימייה?' שאלתי אחרי כמה שניות של שקט.
'לא לא עזוב אני בסדר' אמרה והתיישבה שאני יראה שהיא מרגישה יותר טוב.
'בואי אני יקנה לך משהו לשתות ולאכול' אמרתי וקמתי מהמקום שהיא צעקה שלא צריך.

נקודת מבט של נויה:
חזרתי לפנימייה אחרי בית ספר עומרי רצה לבוא אבל אמרתי לו שאני פשוט צריכה לנוח.
פתחתי את דלת החדר מודה על כך שסיגי השותפה שלי לחדר בביקור אצל המשפחה שלה.
החלפתי את בגדיי לפיג'מה ונשכבתי במיטה באמת לא הרגתי טוב הרגשתי שעוד רגע והראש שלי יתפוצץ אבל ידעתי שאסור לי להגיד את זה לעומרי כי הוא ישתגע ,הוא קצת משוגע בקטעים האלה אבל מה אכפת לי הוא משוגע שאני אוהבת.
עצמתי את עיניי והמחשבות לא אחרו לבוא ,חשבתי על כמה שהייתי רוצה לבקר בבית שלי או בבית שהיה שלי ליתר דיוק.
כמה למרות שאני כועסת על ההורים שלי אני רוצה לראות אותם או שלא?!.
חשבתי על כמה אני אוהבת את עומרי על כמה הוא שינה אותי.
אחרי כמה דקות הרגשתי איך אני מתחילה להרדם.