תיבת המזל של החיים-פרק 1

בס"ד
נקודצ מבט של אביאל:
ישבתי על הספה מול הטלוויזיה,כשאני אוכל פוקפורן ושותה קולה,בקיצור החיים הטובים ,עד ששמעתי את הצרחות מלמעלה 'אביתר תביא לי את זה' צעקה נופר ותוך רגע התחילו רדיפות בתוך הבית ,הם ירדו במדרגות כשאביתר רץ ונופר מיד אחריו,הם צעקו אחד על השניה בעיקר נופר על אביתר,ואז הם חצו את הקו האדום ורצו מול הטלוויזיה.
'נו מה?' צעקתי וקמתי.
'הוא לקח לי את המסקרה' היא צעקה והצביעה על מה שהיה ביד של אביתר.
'גם ככה את מכוערת מה זה משנה אם את שמה את זה או לא' התגרה בה.
'מצחיק,עכשיו תביא לי את זה' צעקה עוד פעם.
'אביתר תביא לה את זה' פקדתי עליו.
הוא זרק לה את זה וזה נפל על הרצפה 'קחי תינוקת' .
'מי שמדבר' אמרה והרימה אותה מהרצפה.
'ואת לאן את הולכת?' שאלתי אותה.
'יוצאת עם ידידים' ענתה,שנאתי את התשובות האלה שלה.
'איזה ידידים?' חקרתי.
'שון,תום דניאל' אתה יודע הרגילים אמרה.
'לא אוהב אותם' אמרתי.
'יופי רק שזה לא מעניין אותי ' אמרה ועלתה לחדר שלה.
התיישבתי בחזרה על הספה ואביתר ישב לידי,'למה אתה עושה את זה?' שאלתי אותו ברצינות.
'שעממם לי' אמר.
'שחק דוקים אבל די לעצבן אותה' אמרתי והסתכלתי על מסך הטלוויזיה.
הוא לא ענה לי מה שאומר שהוא חושב על זה.

נקודת מבט של נופר:
'את מבינה שהוא עזב אותי?' בכתה לי סיוון בפאלפון אחרי ש"חבר" שלה זרק אותה בהודעה.
'בסדר סיוון כבר מההתחלה ידעת שהוא חרא' אמרתי ומרחתי את המסקרה על הריסים שלי.
'נכון' ענתה ונרגעה קצת.
'טוב היום נצא ויהיה כיף ותכירי אנשים נכון?' אמרתי לה בקול מעודד וסגרתי את המסקרה.
'כן,טוב ביי חיימשלי תודה על העזרה' אמרה וניתקה.
הסתכלתי במראה והחלטתי שצריך עוד אודם,מרחתי אודם ורדרד שהחמיא לי,אני אוהבת להיות יפה,אני אוהבת להסתכל במראה ולאהוב את מה שאני רואה בה.
לקחתי מהארון שלי שמלה קצרצרה שמספיק שאני מרימה ידיים ורואים לי הכול,ונעלתי נעליי עקב שהתאימו באורח פלא לשמלה.
הסתכלתי במראת הגוף שבחדר שלי ,הסתכלתי על עצמי על מי שעמדה שם.
הסתכלתי על השיער שלי בשביל לבדוק אם הוא מסודר,תמיד אהבתי את השיער שלי,הוא היה בצבע חום אמנם לא צבע מיוחד אבל היה בשיער שלי משהו שונה,הוא הגיע לי עד לכתפיים והסתדר בצורתו הגלית בצורה מושלמת על השמלה.
השיער שלי הבליט לי את צבע בעיניים המיוחד שלי,הו היו בצבע תכלת מעורבב עם ירוק בהיר.
הסתכלתי על הנזם שהיה באף שלי,אהבתי את האף שלי,הוא היה סולד בצורה מושלמת.
האודם נח על השפתיים הבשרניות שלי בצורה יפה.
אנשים שונאים אנשים שאוהבים את עצמם,במיוחד בנות,בנות תמיד קינאו בי ,תמיד העליבו אותי,תמיד ניסו להשפיל אותי, להפיץ עליי שמועות,בגלל דבר אחד בגלל שאני יפה!
תמיד התחברתי יותר לבנים ,יש לי בסך הכול שתי חברות סיוון ואופק,וגם הן לא יודעות עליי הרבה,רוב החברים שלי הם בנים,ה תמיד קיבלו אותי כמו שאני ואף פעם לא שיחקו איתי משחקי קנאה שאני כל כך שונאת.
"חיים עוד דקה אני למטה" קיבלתי הודעה מסיוון שכנראה התאוששה יפה מאוד .
יצאתי מהחדר וירדתי למטה מוכנה לעוד הערה של אביאל 'קצת קצר לא?!' אמר לי בהתנאשות ששנאתי כל כך.
'ביי אני לוקחת מפתח תודיע להורים' התעלמתי ממנו ויצאתי מהבית.

נקודת מבט של אביתר:
'בוקר טוב למשפחת אטיאס' אמרתי כשירדתי בבוקר למטה לארוחת הבוקר.
'בוקר טוב' החזירה לי נוי .
התיישבתי במושב שלי ולקחתי לצלחת שלי חביתה והתחלתי לאכול.
'תאכל יותר כמו בהמה' העירה נופר .
'אל תסתכלי על איך שאני אוכל תודה' אמרתי לה ולקחתי עוד חביתה לצלחת שלי,לא אהבתי את כל הירקות האלה והגבינות .
'טוב יש אפשר קצת שקט על הבוקר בלי צעקות' ביקש אביאל.
'יש לך מבחן היום אביתר נכון?' שאל אבא למרות שידע את התשובה,המורים שלי הם החברים הכי טובים של ההורים של כבר,כל יום וכל היום בערך הם מדברים בפאלפון,המורים שלי אומרים כמה שאני מופרע וההורים שלי אומרים כמה שהם מבינים.
'כן' עניתי לו .
'למדת?' שאל בסוג של איום.
'כן קצת עם עומרי ורומי' עניתי תשובה שידעתי שהוא לא יאהב.
'אוי יופי של למידה בטח דיברתם על אגרוף או כדורגל כל הזמן הזה' אמר בכעס שעיצבן אותי.
'טוב אני הולך לבית ספר' אמרתי וקמתי מהמקום שלי,לקחתי את מפתחות האופנוע שלי את התיק שלי ויצאתי מהבית,פשוט לא היה לי כוח אליהם היום,התקשרתי לרומי 'הלו' היא ענתה בקול שנשמע כאילו היא אוכלת משהו.
'אני דקה אצלך' הודעתי לה בשביל שתצא כמו כל יום,ככה זה עומרי לוקח את נויה ואני לוקח את רומי.
תוך שתי דקות הייתי בבית של רומי היא כבר הייתה בחוץ מחכה לי כמו בכל יום.
'שלום לך ובוקר טוב' אמרה באנרגיות המוגזמות שלה שגרמו לי להעלות חיוך על הפנים.
'היי' אמרתי ונתתי לה נשיקה בלחי.
'מה קרה אתה עם פרצוף תחת על הבוקר?' שאלה .
'אבא שלי' אמרתי והיא הנהננה היא מכירה אותי כבר כל כך הרבה שנים שאני לא צריך להסביר לה כבר על ה"ריב" אבא שלי.
היא עלתה על האופנוע החזיקה בי חזק והתחלתי לנסוע .

נקודת מבט של נוי:
'אחת שתיים שלוש כולן ביחד בבקשה' צעקה גלית המורה לריקוד שלי בבית ספר.
היא לימדה אותנו ריקוד חדש מה שאומר שעות נוספות של אימונים אבל לי לא היה אכפת אני אוהבת את זה .
'טוב בנות זהו להיום כל הכבוד' הפסיקה את המוזיקה ואמרה.
הלכתי לחדר ההלבשה ומצאתי במהירות את בקבוק המים שלי שתיתי בצימאון רב בכל זאת שעתיים של ריקודים בלי הפסקה.
הורדתי את הגרביון שלי והלבשתי לעצמי את הטייץ הבנות כבר נכנסו גם הן.
'נויש את באה לקיפטריה אני גוועת' שאלה גל .
'איך את תמיד רעבה?!' שאלתי בחיוך.
'גנים' אמרה וחייכה.
גל הייתה רזונת היא אכלה כמה שבא לה ולא השמינה אבל היא לא אהבה את הגוף שלה כי היא לא התפתחה ,היא תמיד אומרת לי שיש לי את הגוף המושלם.
הלכנו לקיפטריה וקנינו כרגיל טוסט .
'תגידי את באה ליום הולדת של נדב יום שישי נכון?' שאלה אותי בזמן שנגסה בטוסט.
'לא יודעת נראה כבר' אמרתי .
'מי זה נדב' פתאום שמעתי קול מאחוריי מרוב שנבנלתי קפצתי במקום.
'שאלתי עוד פעם מי זה נדב?' שאל עוד פעם אבל זהיתי שזה אביאל.
'אביאל ידיד מהכיתה' עניתי לו.
הוא בא לפני ועשה פרצוף לא מבין,'איזה ידיד?' שאל .
'ידיד' אמרתי .
'ומה הולך להיות אצל הידיד הזה?' שאל עוד שאלה.
'אתה יודע דברים רגילים' אמרתי .
'תזהרי אם אני שומע במקרה ואת יודעת שיש לי מקורות שבטעות התקרבת יותר מדי למישהו אני רוצח אותו ואז אותך' איים עלי.
צחקתי לו בפרצוף,תמיד הצחיק אותי שאחים שלי גוננו עלי לפעמים יותר מדי.
'טוב אני הולכת לשיעור שיש לי לעומתך' אמרתי קמתי מהמקום וחזרתי לכיתה כשאני משאירנ את גל לבד בקיפיטריה