תיבת המזל של החיים -פרק 3

בס"ד
נקודת מבט של אביאל:
'אני לא נשבר' אמר אביתר וכבר ראיתי שקשה לו.
'אין בעיה גם אני לא' אמרתי בחיוך בשביל להראות לו שקל לי.
'טוב די אני לא יכול יותר' צעק קם ממקומו ומצמץ .
'טוב סתום סתום היה לי אבק בעיניים' תירץ אביתר.
'טוב יאלה יאלה לפחות תפסיד בכבוד ותכין לנו שוקו' הזכרתי לו על מה התערבנו.
'היי' נופר נכנסה עם אחד הידידים שלה שון שונא אותו סתם מדרדר אותה.
'היי' אמרתי בשקט והסתכלתי עליו .
היא הסתכלה עליי נאנאחה ועלתה למעלה ביחד איתו.

נקודת מבט של נופר:
'טוב בוא נתחיל ללמוד אין לנו הרבה זמן' אמרתי והנחתי את התיק שלי ליד הדלת.
'או שלא חייב' שון אמר ונשכב על המיטה שלי.
'חייב חייב אמרתי עכשיו לך להביא את התיק שלי ונתחיל ללמוד' אמרתי והתיישבתי לידו .
'נו נופר אני רעב אני חייב לקבל אספקת מזון' אמר ותופף על בטנו השרירית.
'טוב אני הולכת להביא לך משהו לאכול בינתיים אתה מתחיל ללמוד' אמרתי לו קמתי מהמיטה ויצאתי מהחדר.

נקודת מבט של אביתר:
'קח הלוואי תחנק' הנחתי לאביאל את השוקו שלו על השולחן.
'מה קרה כואב לך שהפסדת?' גיחך.
'סתום סתום' שנאתי להפסיד זה נתן לי הרגשה שאני לוזר .
ואז נשמע צלצול שמכריז שקיבלתי הודעה פתחתי את ההודעה ועל הצג הופיע השם של רומי "בוא לרחוב קפלן 13 אני בבייביסיטר ומשעממם לי" היא כתבה לי.
"אני בא" כתבתי לה בחזרה.
ואז נופר ירדה במדרגות 'מה יש לאכול?' שאלה אותי ואת אביאל.
משכתי כתפיים כי לא ידעתי אני אכלתי 5 שקיות ציפס וזה השביע אותי.
'אתה יכול לדבר איתי אתה יודע' פנתה אל אביאל.
'לא יודע מה יש לאכול עכשיו טוב לך?' דיבר בעצבים.
נופר שמרה את מה שהיה לה להגיד בפנים והלכה למטבח.
ככה זה היה כל הזמן הם רבים ואני לא יודע מה להגיד.
לקחתי את המפתחות של האופנוע שלי קסדה ויצאתי מהבית.
שמתי קסדה על הראש ועליתי על האופנוע הנעתי אותו והתחלתי לנסוע.

נקודת מבט של רומי:
ישבתי על הספה וחיכיתי לאביאל יש לי עוד חמש שעות עד שההורים חוזרים וכמה אני יכולה לראות טלוויזיה.
'את ממש מכוערת ככה' שמעתי קול מאחוריי וקפצתי מהבהלה.
'עילג הבהלת אותי' אמרתי כשראיתי שזה אביתר.
'אז מה איך החיים?' שאל והתיישב לידי ברווחה.
'רגיל איך אצלך?' שאלתי בשעמום.
'הכול טוב כמובן השבח לאל' אמר בחיוך.
'הופה מישהו פה מנמק את תשובותיו' אמרתי בהתלהבות.
'ראית מה זה החוכמה נוזלת ממני' אמר בגאווה.
'איפה הנימוקים האלה היו במבחן בלשון איפה?' אמרתי ואז התחרטתי על מה שאמרתי.
'בתחת שלי' אמר והסתכל לטלווזיה.
'אתה ואבא שלך עדיין בריב?' התענייתי.
'אנחנו כל החיים בריב' ענה והעביר ערוץ.
'אולי תקח פעם אחת רטלין בשביל שירד ממך?' הצעתי לו.
'לא רוצה לתת לו לנצח' אמר .
'אתה סתם נלחם איתו' נאנחתי.
'בואי נעשה משהו' אמר וקם מהספה' וזה הזכיר לי את זה שאביתר לא יכול לשבת הרבה זמן.
'כמו מה?' שאלתי אותו.
'כמו לאכול' אמר והלך למטבח.

נקודת מבט של עומרי:
הגעתי לפנימייה של נויה והתחלתי ללכת בדרך המוכרה לחדר שלי.
'הופה אדון עומרי היקר במה זכינו שפניך נראות פה?' עצר אותי קול שאני כל כך שונא.
'מה אתה רוצה?' הסתובבתי לדביר.
'כלום רק לשאול למה אתה לא מתייחס לחברה שלך?' שאל בגעוליות
דביר תמיד מנסה להתחיל עם נויה כאילו לא קולט שיש לה חבר .
'מה אתה רוצה?' שאלתי בחוסר כוח.
'רק לעדכן אותך אם לא ידעת שנויה התעלפה אתמול ,נו אבל אותך זה לא מעניין' אמר בערמומיות.
'נויה התעלפה?' שאלתי בהלם,למה היא לא אמרה חי כלום.
'כן' ענה .
'טוב תודה' אמרתי לו ועליתי מהר לחדר שלה,הדלת שלה הייתה מעט פתוחה ראיתי אותה יושבת על המיטה שלה שהייתה מלאה בספרי לימוד אחח גאונה שלי!
נכנסתי לחדר והיא הרימה את מבטה 'היי' אמרה בחיוך וקמה לנשק אותי.
'למה לא סיפרת לי שהתעלפת אתמול?' שאלתי אותה בעדינות.
'לא התעלפתי רק כמעט ולא סיפרתי כי זה היה מיותר' אמרה.
'למה לא נשארת בפנימייה היום למה באת לבית ספר?' שאלתי ביותר עדינות.
'כי לא הייתי צריכה להישאר אתמול ניקיתי ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני חייבת להחזיק במשה אבל זהו' אמרה בניסיון להרגיע אותי.
'תפסיקי עם זה' אמרתי לה.
'להפסיק עם מה?' שאלה לא מבינה.
'להיות בן אדם שחייב כל הזמן להתחשב בכולם אם תנוחי פעם אחת כי את לא מרגישה טוב אז לא יקרה כלום את תמיד מנקה פעם אחת לא יקרה כלום,את לא מבינה שאם יקרה לך משהו אני ימות' אמרתי וליטפתי את ידה.
היא הסתכלה עליי התיישבה עליי חייכה ונתנה לי נשיקה.