תודה שהצלת אותי מעצמי – פרק 8
"דניאלי, את ילדה גדולה עכשיו. נכון?"
"כן, כן, אני ילדה גדולה"
"אז בגלל שאת ילדה גדולה.. את צריכה לקבל מתנה"
"מתנה? באמת? בשבילי?"
"רק בשבילך, היא במכנסיי, רוצה אותה?"
"כן"
"אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה"
צרחתי הדהדה ברחבי הבית.
אחרי מספר דקות ארוכות בהן ניסיתי להרגיע את עצמי, התחתי לחשוב על החלום.
כבר חודשיים שלא חלמתי על זה, על המקרה הנוראי הזה.
למה זה חזר?
למה אחרי חודשיים זה חוזר ותוקף אותי כמו בומרנג?
לא עברה שנייה וכבר נזכרתי במה שקרה היום.
במה שקרה עם ניר.
למה הוא בגד בי ככה?
למה הוא כעס עליי בבוקר?
הלב שלי הלם בכאב בחזי.
הדמעות לא איחרו להגיע.
אחרי מספר דקות נרדמתי שוב, כשבחלומי תמונתם של שירז וניר מתנשקים מופיעה, ומכאיבה לי אפילו יותר מהחלום הקודם.
–
למחרת לא הלכתי לבית ספר.
לא יכולתי לראות את הפרצוף של שירז או ניר.
ואני מודעת לכך שרוב הסיכויים שהם לא יגיעו, הרי למה שהם ילמדו?
אבל בכל זאת לא יכולתי ללכת.
הרגשתי זוועה.
לאחר מספר שעות של שהייה חסרת תכלית בסלון ובצפייה בתוכניות ללא היגיון החלטתי לעשות ריצה.
טעות מספר אחת שעשיתי באותו יום.
הטעות מספר שתיים הייתה להירגע באיזה פארק שהיה בדרכי חזרה אל ביתי.
טעות מספר שלוש הייתה שניגשתי אל אופק שמסתבר שישב על אחד הספסלים בפארק.
והטעות הרביעית הייתה לשפוך בפניו את ליבי.
כי מיד אחרי זה במקום לחבק אותי הוא קם והלך.
ופה הלב שלי נשבר סופית.
למה הוא הלך?
תגובות (1)
יא מושלם אני מתה על הסיפור הזהההההההההה