תודה שהצלת אותי מעצמי – פרק 7

"את בסדר?" קול שאל מאחוריי. הקול היה די מוכר אך עם זאת שונה.
הסתובבתי, הייתי חייבת לדעת מי זה.
קפאתי.
ליהי?
"אתת.. מדברת?איתי?" השאלה איכשהו הצליחה לחמוק מפי הקפוא.
חיוך רחב התפרש על פניה וחשף שורת שיניים לבנות – כמו ביסודי, תמיד היגיינית.
"כן, למה לא?" השאלה יצאה מפיה בקול מבולבל, היא הטתה את ראשה מעט הצידה בשאלה – כמו פעם.
"כי אני זונה מסריחה?" השאלה יצאה מפי עם גיחוך מריר.
"את לא זונה, את פשוט עשית בחירה לא נכונה, ואת מתקנת אותה. אני יודעת מי את באמת, ואת לא כזו." אמרה ואני חייכתי, היא צודקת. אני באמת מנסה.
"התגעגעתי אלייך" אמרתי בחיוך.
"גם אני" אמרה והתחבקנו ומכאן? המשכנו להיות ביחד במשך כל היום. מנסות להחזיר את החברות שאבדה. זה נשמע קיטשי נכון? כן אני יודעת.. אבל זה החיים שלי.
אני שמחה שזה קרה, במיוחד אחרי הריב עם ניר שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע.
"אז מה שמעת על שירז? זה נכון שפרסמנו סרטון סקס שלה ברשת?" שאלה – בעודנו הולכות בשביל יציאה מבית הספר הביתה.
"כן.. זה די אשמתי. ראיתי שהיא עשתה לך פנס אז ביקש-" ופה קפאתי.
מולי ראיתי את שירז וניר – מתנשקים.
ליהי ראתה על מה הסתכלתי ומהר מאד היא גררה אותי משם, או לפחות ניסתה.
כשיצאתי מהקיפאון התקדמתי אליהם ונקשתי על גבו של ניר.
הוא התנתק משירז וכשראה את פניי החוויר.
נתתי לו סטירה והתקדמתי לכיוון של ליהי.
רק כשהגעתי אליה נתתי לדמעות לזרום וללב להישבר.
פעם ראשונה שחוויתי לב שבור.
זו לא הייתה הרגשה נעימה.