תודה שהצלת אותי מעצמי – פרק 2

"חיימשליייייייי!!!!!!" אוחחחח' האוזן >< שירז צעקה מהשער כשראתה אותי מתקדמת במעלה הרחוב.
נמאס לי כבר ממנה!! היא פשוט בלתי נסבלת!!! לעזאזל עם המשפט הזה למה לא צויין בו שצריך לסבול כל כך?
"נסיכה שלי" אמרתי כשהייתי לידה וחיוך מזוייף מרוח על שפתיי, הפנתי את מבטי, כשהבעה מתחננת על פניי, אל השומר אשר היה רגיל לאיחוריי ורק נאנח בחיוך מיואש לכיווני כאילו אומר 'זה בסדר, כבר התייאשתי'.
"תקשיבי את לא קולטת כן?! ליהי כאילו שכחה להביא לי את השיעורים הבוקר. מה אני עושה עכשיו?! את יכולה לטפל בה בשבילי בזמן שאני אנסה לעשות את השיעורים לפני השיעור?" כן, היא סוג של ערסית – בריונית – פרחה. פערתי את עיניי ורציתי לתת לה כאפה.
ליהי הייתה החברה הכי טובה שלי ביסודי, לא היינו נפרדות לרגע, זאת אומרת לפני ש..קרה ה"מקרה", עזבו, ל רוצה להיזכר בזה.
לא מגיע לליהי דבר כזה, היא ילדה טובה.
"דבר ראשון אם את יכולה לעשות אותם לפני השיעור אז למה את נותנת לליהי לעשות אותם? ודבר שני לא אני לא אטפל בה וגם את לא כי היא לא עשתה לך כלום" אמרתי בקול ארסי -כן ארסי לא ערסי מהמילה ערסית אלא ארסי מהמילה ארס. עדיין נשאר ממני האישיות הקודמת- מגנה על חברתי מהעבר. אני אעשה הכל בכדי לשמור עליה, במיוחד משירז.
שירז גילגלה עיניים מלמלה "בסדר מבאסת" והתקדמה לכיתה מתכוונת להשלים שיעורים לפני שההפסקה תגמר, לא ציינתי כבר ששתינו תמיד מאחרות?
"האזיקים הולמים אותך" לחישה קלה נשמעה באוזניי. חיוך גדול התפרס על פניי. ניר.
"אני בטוחה שעלייך הם יראו יותר טוב" הסתובבתי לכיוון ניר מצמצמת את הרווח בינינו ולוחשת בקול מגרה. איזה שיעור יש לי עכשיו?
"אמממ אני לא יודע, צריך לבדוק את זה לא?" שאל בלחש כשחיוך שובב על פניו, קולו נמוך ומגרה, מדליק את מערכותיי. חם היום או שזה רק הוא?
"Text me the det" אני לוחשת ומיד אחרי זה מתחילה להתקדם אל מבנה בית הספר.
איזה שיעור יש לי עכשיו? חשבון, הבאתי את זה בכלל? למי אכפת, הרי גם ככה יעיפו אותי מהשיעור על העשר דקות הראשונות.
בדרכי אל הכיתה ראיתי את ליהי יוצאת מהשירותים. מבטינו נפגשו לשנייה ומיד אחר כך היא רצה אל הכיתה כשתיקה על גבה וראשה מושפל אל רצפת המסדרון.
עמדתי דוממת במשך רגע מנסה להבין אם טעיתי או לא. אחרי שנייה הייתי בטוחה, היה לה פנס.
שירז את מתה היום.