תהל ויניב? פרק 32 ;)

פרק 32 :)
״היי מה עובר עלייך?״ רומי שאלה,ישבנו על האבן הגדולה בהפסקה,
אך הבעיה הייתה שבדיוק מולינו התיישבו עדן קורל רועי ויניב,הם אפילו לא הסתכלו לכיווני,כל כך מהר הם שכחו אותי? ״סתם..כואב לי הבטן..״ המצאתי לרומי תירוץ ״אני הולכת לאחות..״ הוספתי ״לבוא איתך?״ היא שאלה מודאגת ״לא זה בסדר אני אלך לבד..״ אמרתי ״אוף! טוב תרגישי טוב :)״ היא אמרה עצובה במקצת וחיבקה אותי,חיבקתי אותה בחזרה ״ביי״ נופפתי לה וקפצתי מהאבן אך בול כשקפצתי מהאבן,רועי קורל עדן ויניב קמו ממקומם והלכו למקום אחר. עקבתי אחריהם עד כשהם הגיעו למין ספסל והתיישבו שם.התחבאתי מאחורי עץ וניסיתי להקשיב ״מה קרה לכם עם תהל?..״ רועי שאל את עדן וקורל.הקשבתי בדריכות. ״סתם..אתה יודע..היינו בקניון..״ היא אמרה אך לא שמעתי את ההמשך,התקרבתי כדי להקשיב אך החלקתי על אבן קטנה ״שיט!״ מלמלתי והם כולם הסתובבו.הם היו בהלם לכמה שניות אך לאחר כמה שניות עדן התאוששה ״מה את עושה פה?״ היא שאלה בתקיפות,הפנים שלי התחילו להיות אדומות ולא ידעתי מה להגיד ״אממ..אממ..״ גמגמתי ״הקשבת לנו?״ קורל שאלה גם היא בתקיפות ״מה נראה לך שאת עושה?״ רועי הצטרף,קמתי מהאדמה הורדתי את הלכלוך ממכנסי והסתובבתי כדי ללכת ״לאן את חושבת שאת הולכת?״ עדן שאלה ונעמדה ״כן,את קודם כל צריכה לענות לנו על השאלות״ רועי אמר והחזיק בידי,״תעזוב אותי..״ לחשתי אך הוא משך את ידי והושיב אותי על הספסל ״אוקיי קודם כל,למה עקבת אחרינו?״ קורל שאלה במבט קר,הרגשתי כמו בחקירה משטרתית,ארבעה אנשים יושבים מולי ותוקפים אותי בשאלות כאילו רצחתי מישהו ״בסך הכל הסתובבתי פה בסביבה והחלקתי על..״ לחשתי,נהייתי אדומה ולא יכולתי להמשיך ״שקרנית! את עקבת אחרינו!!״ רועי אמר בתוקפנות ״נו תעזבו אותי כבר!!״ אזרתי אומץ וצרחתי ״כאילו מה עשיתי?!״ צרחתי וקמתי מהספסל אך רועי החזיק בידי בחוזק ״תעזוב אותי!!״ צרחתי עליו אבל הוא לא עזב ״אתה מכאיב לי..״ לחשתי בכאב ״נו תעזוב אותה! אתה לא רואה שאתה מכאיב לה??״ יניב פתאום התעורר ורועי שחרר אותי,רצתי משם נלחמת בדמעות והתיישבתי למרגלות עץ שהיה שם הנחתי את פני בכפות ידי ובכיתי.

האם יכול להיות שלפני שבוע אלה היו החברים הכי טובים שלי? איך יכול להיות שהם היו כל כך רעים אלי? ממתי הם כאלה דוחים? איך זה הגיוני שבשבוע הם השתנו כל כך הרבה? מזל שיניב צרח עליו אחרת לא יודעת מה הייתי עושה..אולי ליניב קצת רק קצת אכפת ממני?.. זה יכול להיות?

=נקודת המבט של יניב=
״אווף אני לא יודע מה לעשות״ אמרתי בעצבנות והנחתי את פני בכפות ידי ״מה אחי? היא כל כך חשובה לך?״ בן התיישב לידי והניח את ידו על גבי ״כן..״ אמרתי כמעט בוכה ״אז אם היא כל כך חשובה לך,לך אליה ותגיד לה שאתה אוהבת אותה״ בן אמר ״מה?״ הרמתי את ראשי ״כן! פשוט תגיד לה שאתה אוהב אותה״ בן אמר וטפח לי על הכתף ״זה לא כזה פשוט..״ הסתייגתי ״זה כן!! זה הכי פשוט בעולם,תשכח מכל המריבות הכעסים..הכל תשכח מהכל!! ותגיד לה שאתה אוהב אותה״ הוא התלהב ״אבל היא לא אוהבת אותי..״ אמרתי בפחד ״אתה לא יודע את זה!! וגם אם היא לא,לפחות ניסית!! אם לא תנסה אתה לא תדע לעולם..״ הוא אמר וקם ״צודק..״ אמרתי וקמתי גם אני ״יאללה לך אליה!״ הוא אמר ״לאן אתה הולך?״ שאלתי בסקרנות כשראיתי שהוא מסדר את השיער ״להחזיר את האהבה שלי..״ הוא אמר חייכתי ושתינו יצאנו מהדלת במהירות.

הלכתי לכיוון הבית של תהל בחיוך,אני הולך להחזיר אותה,היא תהיה שלי שוב. הרגשתי אדרנלין בכל הגוף,התחלתי לרוץ לבית של תהל.הגעתי כולי מתנשף,עמדתי מול הבית שלה נשמתי נשימה עמוקה ודפקתי ״מי זה?״ שמעתי קול מבפנים אך לא זיהיתי אותו ״זה חבר של תהלל..״ אמרתי בגמגום,הדלת נפתחה ועמדה שם אישה יפיפייה שנראתה כבת שלושים.״שלום!״ היא אמרה בחיוך ״אני אמא של תהל״ היא הוסיפה והושיטה לי יד ללחיצה ״אני יניב״ אמרתי גם אני בחיוך ולחצנו ידיים ״תהל בבית?״ שאלתי ״לא היא בדיוק יצאה..״ אמא שלה השיבה ״למסור לה משהו?״ היא שאלה ״לא,תודה..״ אמרתי,נופפתי לה לשלום והלכתי משם מאוכזב מעט.

״אז מה אחי,הצלחת?״ בן שאל והתיישב לידי ״לא..״ עניתי ״היא לא הייתה בבית..״ הסברתי ״ואתה?״ שאלתי אותו ״אתה הצלחת?״ הסברתי כשראיתי שהוא לא הבין ״כן..התנשקנו וזה היה מושלם..״ הוא ענה בחולמניות ״אחי,אתה מדבר כמו כוסית״ צחקתי ונשכבתי על המיטה ״שתוק שתוק יא הומו״ הוא אמר ונתן לי מכה בבטן ״אח יא מניאק!!״ התקפלתי ״ואני הכוסית פה?!״ הוא צחק וכך גם אני.

=נקודת המבט של תהל=
״את באה?!״ רומי שאלה אותי ״לא..אין לי כוח..״ אמרתי בעייפות ״נו בואי..!״ היא אמרה וזרקה עלי כרית ״אח יא בהמה!!״ צחקתי וזרקתי עליה בחזרה ״נוו תבואי״ היא צחקה ״אין לי כוח..״ עניתי בהתחמקות ״אין לך כוח לבוא או שאין לך כוח ליניב?..״ היא שאלה.הייתי בהלם,איך היא יודעת?!״יש לי את המקורות שלי״ היא ענתה בחיוך מסתורי כאילו קראה לי את המחשבות ״אז תבואי? לא נהיה איתו ״ אמרה כשראתה ששתקתי ״זה לא רק הוא..זה גם רועי קורל עדן…״ אמרתי ״נוו אז תראי להם שלא אכפת לך…״ היא אמרה ״בשבילי?״ היא התחננה כשראתה שאיני מחליפה הבעה ״אוף נו טוב..״ אמרתי מובסת ״יש!!..״ היא חייכה וחייכתי גם אני ״תגידי לאן הולכים בעצם?״ שאלתי ״סתם לפארק..״ היא ענתה ״יאללה לכי להתארגן!!״ הוסיפה וקמתי להתלבש.

״תקשיבי..אני הולכת ליובל זה בסדר?״ רומי שאלה אותי,היינו בפארק וישבתי על ספסל לבד ״כן,בטח..״ עניתי בעייפות.למה היא גררה אותי לפה? ״בטוח?״ היא שאלה מודאגת ״כן כן..זה בסדר..״ עניתי ״יש תודה!!״ היא אמרה,הדביקה לי נשיקה על הלחי והלכה,צחקתי וחזרתי לשחק באייפון. ״מה יפה כמוך עושה לבד?״ שי ניגש אלי מאחורה צוחק,כיביתי את האייפון ״מה אתה רוצה?!״ שאלתי בעצבנות ״אותך..״ הוא ענה והתקרב אלי