תהל ויניב? פרק 29

פרק 29 :)
״הייייייי מה קורה?״ עדן באה אלי וכמעט נפלה ״מה קרה עדן!?״ שאלתי מודאגת והחזקתי אותה כדי שלא תיפול ״אני..״ היא גיהקה והתחילה לצחוק ״כיף..חח כיף..בואי נקפוץ לבריכה..״ היא גיהקה שוב ״עדן מה שתית?״ שתתי והחזקתי לה בכתפיים ״וודקה..חח הרבה וודקה..״ היא אמרה וגיהקה ״טוב חייבים לקחת אותך הביתה״ אמרתי ״לא..למה הביתה? כיף לי פה..״ היא אמרה וצחקה,ניסיתי להרים אותה אך היא התנגדה,לא היה לי דרך להחזיר אותה הביתה.

״תני לי״ יניב בא ולא הביט בי הוא סחב אותה אל מחוץ לבית ״לאן אנחנו הולכים?לבריכה?״ היא שאלה צוחקת ״שששש״ הרגעתי אותה,יניב הכניס אותי ואותה למכונית והתחיל ליסוע ״האוטו שלנו גדול וירוק..״ עדן התחילה לשיר ולצחוק,הסתכלתי עליה והתפקעתי מצחוק היא נראתה כל כך מצחיק,השיער שלה היה נפוח והבגדים שלה היו רטובים ממשהו שנשפך עליה היא נשענה עליי ושרה,זה באמת היה מצחיק.יניב הסתכל עלי מהמראה אבל לא היה לי אכפת התפרצתי בצחוק והתחלתי לשיר איתה ״האוטו שלנו נוסע רחוק..״ שרנו והתפוצצו מצחוק ״אני מצטער להרוס את המקהלה..״ יניב אמר בציניות ״אבל הגענו לבית שלך עדן..״ הוא עצר את האוטו יצא מהדלת ופתח את הדלת לעדן,הוא הוציא אותה מהאוטו וניסה לסחוב אותה אך לא הצליח,״בוא תן לי לעזור לך״ אמרתי ויצאתי מהאוטו,יניב לא הסתכל עליי אפילו אבל תמכתי בעדן שכמעט נפלה בכל צעד וצעד שלה,הוצאתי מהכיס של עדן את המפתחות שלה ופתחתי את הדלת.הבית כולו היה חשוך כולם ישנו ורק שמעו את בכיו של תומר ״אולי לא כדאי להשאיר אותה פה..״ לחשתי ליניב שהשתדל לא הסתכל עליי ״בואי,ניקח אותך לבית שלי״ יניב לחש לעדן ועזר לה לצאת מביתה,סגרתי את הדלת מאחורינו ורצתי לעבר המכונית,נכנסתי אליה ונסענו לכיוון הבית של יניב. באמצע הדרך עדן נרדמה על ברכי וליטפתי את שערה ״הגענו״ יניב לחש וחנה את האוטו,עזרתי לו להוציא את עדן מהאוטו וסגרתי את האוטו מאחורי הסתובבתי כדי לעזור להם אך הם כבר לא היו שם,רצתי לעבר הבניין והגעתי לדלת,באתי להיכנס אך יניב טרק את הדלת בפניי.

הייתי בהלם,הוא משאיר אותי פה לבד?בלי להגיד כלום?מה הוא דפוק?!איזה זבל הוא..!!!!

התחלתי ללכת באיטיות לכיוון הבית שלי,השעה הייתה שלוש לפנות בוקר והיה מאוד מפחיד ברחובות,איך הוא השאיר אותי ככה? ללכת לבד בשלוש בבוקר?יש לו בעיות?!הלכתי כועסת ברחוב.הילד הזה משגע אותי!! לאחר כמה דקות הגעתי הביתה עצבנית,פתחתי את הדלת בכעס וראיתי את רועי..

״מה אתה עושה פה?!״ התעצבנתי עליו ״באתי לדבר איתך..״ הוא אמר בשקט,טרקתי את הדלת מאחורי ״בשלוש בבוקר?!״ שאלתי מופתעת ״כן..״ הוא אמר ״איך נכנסת?״ שאלתי ״היה מפתח מתחת לשטיח״ הוא ענה ״זהו? נגמרה החקירה?״ הוא צחק,לבשתי בשבילו חצי חיוך והתיישבתי לידו בספה ״אז על מה רצית לדבר?״ שאלתי סקרנית ״על יניב״ הוא ענה בשקט ומיד קמתי,אין לי כוח לעוד שיחות כאלה ״לא חכי!!״ הוא ביקש ״אני רוצה לספר לך מה קרה״ הוא הוסיף כשראה שני לא עוצרת,״מה קרה?״ שאלתי והסתובבתי אליו ״בואי שבי״ הוא אמר והורה לי בידו על הספה ״מה?!״ שאלתי והתיישבתי לידו ״הוא אוהב אותך..״ רועי אמר ״יופי..בגלל זה הוא השאיר אותי באמצע הרחוב לבד בשלוש בבוקר..״ רטנתי ״טוב אין לי מושג על מה את מדברת אבל הוא אוהב אותך!!״ הוא אמר והסתכל לי בעיניים ״לא אכפת לי ״ שאלתי וניסיתי להיראות כאילו לא אכפת לי ״אני יודע שאכפת לך,את אוהבת אותו״ הוא אמר ברצינות ״אוקיי ו..? ניסינו לא הצליח,זהו נגמר״ אמרתי בחוסר רגש ״לא!! זה לא נגמר!! הוא עדיין אוהב אותך ואת אותו!!!!!! למה שתיכם כאלה קשי הבנה?״ רועי אמר בעצבנות ״מה אכפת לך בכלל?!״ שאלתי גם אני בעצבנות ״אכפת לי! אכפת לי כי אכפת לי משתיכם!״ הוא אמר בעצבנות,שתקתי ״אין לך מה להגיד?!״ הוא שאל ״לא..״ אמרתי בשקט ״תגידי לי את האמת;את אוהבת אותו?״ הוא שאל והסתכל לי בעיניים ״אני..״ גמגמתי ״אני..כן!! אני אוהבת אותו!!״ אמרתי והרגשתי שזה אמיתי,כן!! אני באמת אוהבת אותו!! ״אז בואי..!! הולכים אליו עכשיו״הוא אמר ״עכשיו?..״ שאלתי מפוחדת ״כן עכשיו..מה יש לך להפסיד?״ הוא שאל ״השעה ארבע בבוקר הוא בטוח ישן!״ ניסיתי להתחמק ״הוא לא! נו בואי..״ הוא אמר ״טוב״ אמרתי וקמתי,לקחתי את המפתחות ויצאנו מהבית.

״יאללה בואי תכנסי…״ רועי אמר לי ״טוב״ אמרתי ונשמתי עמוקות.נכנסתי לבית עם המפתח שלרועי היה ״אם הוא לא למטה תחכי לו על הספה,הוא ירד עוד דקה״ רועי אמר,הנהנתי בראשי והוא הלך.
סגרתי את הדלת מאחורי והסתכלתי,הוא לא היה שם,ישבתי על הספה והסתכלתי מסביבי אך העייפות תקפה אותי ואט אט נרדמתי…