תהל ויניב? פרק 17

פרק 17 :)
״אני…אני…״ הוא גמגם.הלוואי והוא יגיד שהוא אוהב אותי! הלוואי,הלוואי,הלוואי!! ״אני..עזבי שכחתי..״ הוא אמר ואני התאכזבתי קשות.הסתובבתי כדי ללכת ושמעתי אותו לוחש״אני אוהב אותך״הסתובבתי מיד ״מה אמרת??״ שאלתי״כלום..״ הוא אמר ופני נעצבו שוב״טוב אז בי..״ אמרתי בעצב והלכתי״חכיייי״ הוא צרח מאחורי ״מה??״ התחלתי להתעצבן ״אני….עזבי״ הוא אמר ונראה עצוב ״טוב״ אמרתי בעצבנות והלכתי.כשהגעתי לדשא שוב קורל ועדן קפצו עלי והתחילו לצרוח ״מזל טוב!!!!!״ ״מה?״ שאלתי בעצבנות ״מה מה?? את ויניב בי..״ קורל התחילה לאמר אך עדן קטעה אותה ״שנייה,מה יניב אמר לך?״ עדן שאלה ״כלום..״ אמרתי ״אפשר ללכת לאכול עכשיו??״ הוספתי כשראיתי שהם לא זזות ״כן כן״ הם אמרו ופינו את הדרך.התיישבתי על הדשא והוצאתי את האוכל מהתיק בזווית העין ראיתי אותם רצות לכיוון יניב שהגיע.התעלמתי ושכבתי על הדשא מסתכלת על השמיים.הוא אוהב אותי נכון? אז למה הוא לא יכול פשוט להגיד לי את זה אה? למה הוא חייב למרוח אותי כל הזמן? למה הוא לא גבר ובא להגיד לי את זה אה??? ״תהל בואי שנייה״ עדן קראה לי קמתי והלכתי אחריה.היא התיישבה על ספסל ואני התיישבתי לידה.״אז ככה,יניב אוהב אותך״ היא אמרה ״אבל הוא מפחד להגיד לך״ היא הוסיפה כשראתה שלא עניתי,אחרי כמה דקות של שקט עדן דיברה שוב ״נו? אין לך מה להגיד על זה?״ היא שאלה ״אם הוא רוצה שיבוא ושיגיד לי את זה בפרצוף״ עניתי,היא שתקה והלכתי. מה הוא אידיוט?? למה הוא שולח אנשים ?? אני שונאת את זה!! אם הוא באמת אוהב אותי ש..״תסתכל לאן אתה הולך!!״ מישהו התנגש בי וקטע את חוט המחשבה שלי,איך לא;זה היה יניב התכוונתי לעקוף אותו אך הוא החזיק לי את היד ומשך אותי לכיוון השני״מה אתה רוצה??״ שאלתי בכעס ״סתמי שנייה״ הוא אמר והוביל אותי לשיחים רציתי להגיד משהו אך הוא קטע אותי ״אני אוהב אותך שמחה??״ הוא שאל וראו שהוא לחוץ,לא עניתי והוא התעצבן ״סעמק את כזאת אגואיסטית את לא יכולה להשאיר אותי ככה!!״ הוא התעצבן ממש לא ידעתי מה להגיד אז שתקתי ״כלבה..״ הוא אמר והלך.התחלתי לבכות כלבה? הוא קרא לי כלבה?? אני שונאת אותו!! למה הייתי צריכה להתאהב בזבל הזה?? למה?? רצתי לדשא לקחתי את התיק וברחתי הביתה.נכנסתי לבית וראיתי פתק על השולחן.

״תהלי,
אני נסעתי לאבא שלך
לאמריקה אני מצטערת שלא אמרתי
לך אבל הייתי חייבת הוא הסתבך
והייתי חייבת לעזור לו אנחנו נחזור
עוד שבועיים אני ממש מצטערת
אוהבת עד השמיים וכבר מתגעגעת
אמא״

נשמתי עמוק,ונפלאתי את הצרחה הכי גדולה של החיים שלי ״למה???״ בכיתי ״למה הכל קורה לי??״ ״למה דווקא לי????????״ ״לללללללממממהההה?????״ בכיתי וצרחתי כמי מטורפת הרבצתי לכריות שלי בכיתי ובכיתי ובכיתי.

לאחר חצי שעה נרגעתי קצת,שכבתי במיטה שלי ושמעתי מוזיקה באוזניות בפול ווליום. אני לא יוצאת מהבית הזה לעולם,לעולם!! הבטחתי לעצמי והלכתי לישון.

=נקודת המבט של עדן=
תהל לא יצאה מהבית כבר שלושה ימים.ניסיתי לבקר אותה לשלוח הודעת להתקשר אך היא סירבה להיענות.אתמול התחיל החופש הגדול אך קשה היה לשמוח כשחברה שלי במצב כזה.

אני הולכת אליה עכשיו!! החלטתי,לא משנה אם היא לא תסכים אני הולכת עכשיו!! הלכתי לכיוון הבית שלה ודפקתי בדלת ״מי זה??״ שמעתי קול חלש מבעד לדלת ״זה עדן״ אמרתי ״לכי מפה..״ תהל אמרה מבעד ללכת ״לא!! אני לא הולכת!! תפתחי לי מיד!!״ אמרתי בקול החלטי !! היא פתחה את הדלת.היא הייתה נראית נורא העיניים שלה נפוחות מבכי וכל האיפור שלה מרוח היא הייתה לבושה בפיג׳מה ישנה והשיער שלה היא אסוף בגולגול ״מה את רוצה??״