תהי יפה ותשתקי! עונה 1 פרק 7 הלילה עוד ארוך לפנינו..

זעה נחה על כול גופי.זעה לחה ומעיקה בדיוק כמוהו.המגע שלו גורם לגוף שלי לשנות מצבים בתוך שניות, הוא גורם לי להיות הפכפכית כול כך אני כבר לא בטוחה אם אני רוצה שהוא יפסיק לגעת בי.
הבטתי בחלון מתעלמת מהצבעותיו הגדולות שמחזיקות בברך שלי ולא מרפות לשנייה מאז שהכומר הכריז עלינו כבעל ואישה.
הכומר ההרור הזה!! גם הוא מפלצת מתפלל לאלוקים שכפר על חטאיו בזמן שהוא מחתן אותי עם מפלצת.
האם אני הבנאדם היחיד ששפוי פה? או שאני הכי משוגעת פה.
כבר חצי שעה שאנחנו נוסעים בתוך החשכה, עברנו את הבניינים הגבוהים ונכנסנו לפי החישוב שלי עשרים וארבע שניות לרחוב עם ווילות.לא לא סליחה עם אחוזות בגודל של הארמון של המלכה של ברטניה אליזבת השנייה.הכול כול כך גדול כמו המושב שאני יושבת עליו ושוב הכול צועק כסף ושחצנות של אנשים עשירים.עצים קיבלו את פנינו כשפנינו שמאלה מלפניי חמש שניות.עצי דקל גדולים וגבוהיים מאוד אני בטוחה שאם תמר איפול מהעץ על משהו בגובה הזה זה יהרוג אותו.או שלא.טוב לא יודעת….
עדיף שאציין לעצמי לא לעבור לידיהם אם יום אחד אדון יתן לי לצאת מהבית.
נכנסנו עם הרכב לתוך שער די גדול בצבע אפור אני יכולה לשער שהוא גם מוגן ירי קראתי עליהם בעיתון על השערים החדשים שנמכרים הכי הרבה.שעמום.
הגיפ פורש שלו נעצרה בפתח של עלייה של הדרגות מפוארות ומשרתת יצא לבחוץ פותחת בשבילינו או בשבילו ובשביל העיסקה החדשה והנוצצת שלו שהביא לבית את הדלת המפוארת והמודרנית עם ידית באורך של שני מטרים לאורך של כול בדלת בצבע כסף.דלת יפיפה.
סוף סוף כף ידו ירדה מהברך שלי הרגשתי כאילו גופי חזר לטמפרטורתו של 36 מעלות.אני מקווה שהרוח בחוץ תייבש את הזעה הלחה שנחה עליי כמו שכבה של לכלוך.
כמובן שג'ון פתח לי את הדלת והושיט לי את כף ידו."לא שוב בבקשה." המשפט הזה צץ במוחי
תפסיק לגעת בי !האם זה יותר מידי לבקש?
"מיס ואדון גורדון ברוכים הבאים"

המשרתת קדה קידה והביטה בנו המשכתי להביט בה בפליאה ובסקרנות היא נראת כול כך צעירה שנה מתחתי לפחות.פנייה החיוורות ועניי השקד שלה הביטו בי בכעס כשראתה שעדיין לא הושטתי את כף ידי לידו של ג'ון שחיכה בסבלנות שדי הפתיע אותי.
מהר הושטתי את ידי לכף ידיו.הוא יכול לכסות אותה עם ארבע מאצבעותיו,אצבעותינו השתלבו כאילו נועדו להיות ככה.טוב נו הם לא על מי אני עובדת?!.
הנחתי את רגלי היחפות על השטיח האדום שהיה נראה לי די נקי לשטיח שנמצא כול היום בשמש ובחוץ עם האבק.זרועו של ג'ון נחה על המותן שלי וקירבה אותי אליו.הבטתי בפניו מופתעת והוא רק חייך חיוך קטן והמשיך להוביל אותי לבית.ידעתי מה מחכה לי ואני יודעת שעלי למצוא תוכנית כמה שיותר מהר כדי לדחות אותו.
"ברוכה הבאה.!"
לחש באוזני בשימחה ונשק את זווית פי.הרגשתי איך הרעד של הצמרמורת השטלת עליי.אמרת כבר שאני לא רגילה לזה? לא חושבת שהתרגל לזה בזמן הקרוב.
מצמצתי כמה וכמה פעמיים מנסה להרגע ולתת הוראה ללב שלי להפסיד לפעום ולהתרגש הוא מפלצת אחרי הכול.

אורות האירו מעט את הבית הכי גדול שראיתי מימי.טוב נו זה לא שהייתי יוצאת גם מהבית אבל אכן כן זה בית גדול.
היו יותר חלנות מקירות בבית הזה, ראיתי את הירח מהחלון של הסלון ומעט הרגשתי בטוחה הוא יום אחד יעזור לי לצאת מהגהנום הזה, הסלון היה בגודל של הבית שלי בצבע לבן ועץ בצבע חום בהיר, פסל או צורה כול שהיא של אומנות נחה בצד של הסלון מוסיפה מודרניות.
פסנטר לבן פתוח עם הקנף שלו היה בצד השני של הסלון ופלזמה גדולה היית באצמע בקיר הכי גדול.יופי יש מקום בו אוכל לראות בבספוג.
ג'ון הסתובב ומסובב גם אותי לכיוון המדרגות הרחבות שנחו באמצע של הבית ופותחות הסופן קומה של דלתות סגורות בצבע לבן עם ידיות זהובות.
"בואי תראי את החדר"
קול צרוד ורך יצא מפיו המפוסל והמושך.הרגשתי כאילו הוא אליל יופי לידי.לא פספסתי את המבטים של כול הנערות שהיו בחתונה הוא בהחלט גבר מושך אך שוב לא בשבילי.

הדלת שבסוף המסדרון נפתחה ואור עמום וחלש היה מסביב החדר בתוך מנורות שהיו תקועות בתיקרה גורם לך להרגיש תחושב ביתית ונוחה.
אבל זה הדבר האחרון שהרגשתי עכשיו "נינוחה."
כפות רגליי רעדו כשעזב אותי והתקדם לשולחן הקטן שבו נח בקבוק אלכהול ושתיי כוסות בהן שפך את המשקה הכתום לי ולו.אבל אני לא שותה זה מר מידי בשבילי.
"את לא מדברת הרבה"
התקרב אלי מושיט לי כוס קריסטל עם משקה, אולי יש בפנים סם אונס?.הבטתי לתוך המשקה מחפשת אבקה אך כנראה שהוא שם לב כי הוא ענה לי על השאלה"אין בזה סם אונס.!"ענה ביבוש שדי גרם לצבע של לחיי להאדים, אני כול כך שקופה!
"אממ צטערת."יצא לי קול חלש אך הוא שמע אותו, הצטערתי על זה שאני לא מדברת הרבה ועל שהוא תפס אותי על חם,"זה בסדר רוז אני די מחבב שאת שקטה זה רק מסקרן אותי יותר"
ענה בדיסקטיות שגרם לי להרים את ראשי קצת יותר גבוה מהרגיל ולהביט בו בשאלה אך עיניו כאילו ענו לי.אני אתגר בשבילו! זה מחמיא לי עד שהוא יבין כמה יש יותר טובות ממני.
התיישבתי על המיטה מנסה להרגיש בנוח בנוכחות של גבר שבמקרה בעלי עכשיו.הבטתי בטבעות היפיות שנחו על האצבעות בהחלט לא היה אפשר להתעלם בכמה שהם נצצו, הן לא היו מגושמות וגדולות הן היו בדיוק בגודל הנכון של היהלום והיהלומים שהיו מסביבו, בס"הכ טבעות שמנקרות
את העניים בוודאות.
ג'ון התיישב לידיי מניח את הכוס שלו ולוקח את שלי בעדינות ומניח אותם על השידה
"רוז".נאנח
תופס באצבעותיי ומודד את הגודל שלהן לעומת האצבעות שלו"תראי איך האצבעות שלך קטנות לעומת שלי"
אמר בזריחות ומביט בעני, שוב כחול וירוק נפגשים ביחד.הבטן התחתונה שלי מתהפכת כול כך חזק שאני בטוחה שהוא שמע אותה, הרטיבות רק ממשיכה להציק לי והזיעה חזרה אליי.שוב בגוף שלי מתרתח מהמגע שלו.מצד אחד רציתי שיפסיק ושיניח לי ומצב אחד לא רציתי שיעזוב אותי כי אין לי לאן ללכת.
"על מה את חושבת?"
שאל מעיר אותי ממחשבותיי עד כמה אני מבולבת.
"על אמא שלי"לחשתי.
בכנות, היא באמת מכרה אותי זה לא רק בדמיון שלי. זה לא אמא הדבר הזה! שתתבייש לה!אני הבת שלה.הבת היחידה שלה.גם היא עוזבת אותי בדיוק כמו אבא.
אבא!
אני שונאת אותך.
"אל תכעסי עלייה, שש בואי הרגעי קצת"
אצבעותיו שוב נוגעות בי מלטפות את פניי ומזיזות את ראשי לצד, ראשו רוקן אליי ופיו נח על צווארי גורם לי להוציא צעקה חלשה ומבוהלת.
"שששש..תני לי לעשות לך טוב"
לחש, ונשך את צווארי.
הלילה עוד ארוך לפנינו….