תהי יפה ותשתקי! עונה 1 פרק 12 לא מחבבת אותך!

ידעתי!
הוא נצח אותי כמובן, אך עדיין נהנתי! נהנתי להתעקה בו מאחורה עם הרכב.וגם לראות את עיניו מביטות בי בכול רגע כאילו חשש לאבד אותי.
אהבתי שיש משהו בו שדואג לי אהל ידעצי שזה זמני שהוא כול כך נחמד אליי! אולי בגלל שזה היומולדת שלי?
"שובבה"
לחש באוזני,בקול עמוק שגורם לגופי להתצמרר לחא שליטה ולקפוא לרגע.ושוב אני לא רגילה למגע שלו או לאוויר החם שנוגע בצוואר י בכול פעם שלוחש לאוזני.
מצד אחד לא אשקר אהבתי את זה! אך כול כך נפגעתי ממנו ממה שעשה לי בבוקר לגמריי הוכיח לי שאני משחק.אני יודעת שאני לא צריכה להרגיש רע עם עצמי או פגועה כי מה אני?.אני הזאת שקנה
ובחיים שלה לא עשתה כלום מלבד לקרוא את הספריים של שקספייר ללא סוף.פעם אחר פעם ללא תקנה ולחלום על החופש!
סגרתי את עניי נזכרת שוב בים שהייתי רואה מחלוני כול ערב, הים הכחול והמתסכל שהיה נראה לי חלום כול כל רחוק! רק ליום אחד! יום אחד.היייתי רוצה להרגיש שיש לי סיבה לחיות ולא למען האדון אני חיה.לברוח מהכול מהמציאות שאני חפץ ולא יותר.יום בו אוכל להיזכר מה גורם לי עדיין לקום כול בוקר מחדש ולהכחיש את המשמעות האמיתית שלי.
האם אכפת לו ממני?
לא.
הלא הזה כול כך מכאיב כי אני יודעת! שעלי לחיות את שארית חיי עם מפלצת.אך איך אוכל להתאהב בבנאדם שהרס את חיי? מתי הזכה להרגיש מהי אהבה? אני רוצה רק להביט בירח ולהאמין שיש תקווה! ויש סיבה! אך השמש מסתירה לי אותו.
כפות ידנו שלובות באחת השנייה.מבחוץ זה נראה אהבה אך מבפנים זה ריק ללא משמעות.
אך עדיין הלב שלי פועם בפראות.
'בבקשה תפסיק!"
לחשתי לעצמי.מקווה שהלב שלי השמע את זה, יפסיק לגרום לי להרגיש, עלי לחשוב לפי השכל ולדעת ולהפנים שסוף טוב לא יהיה לי.
ושוב מצאתי את עצמי מתיישבת על אותו כיסא גדול ושחצן שכולו עטוף מעור שחור מושך כול כך עניים.הנעלחי עקב שלי מכאיבות לי אך הגוף שלי רוטט מכול האדרנלין של הקרטין לנהוג בכזאת מהירוצ גרם לי כמעט לחשוב שאולי אני יכולה לברוח מהמציאות הזאת.אך עדיין הרטט שהורגש בגופי היה בגלל שהוא נגע בי.תמיד היד שלו הייתה חמה לעומת הגוך שלי.אצבעותיו מחוספסות גורמות לי רק להשתוקק לזה אבל המילה היחידה שמתארת אותי כרגע היא חפץ..
"הכנתי לך הפתעה! "
אמר בהתרגשות, שובר את חוט המחשבה שלי.תמיד אהבצי לנתח דברים ולחשוב עליהם לעמוק.נצקתי את עניי מאצבעותיי וסובבתי את ראשי אליו.עניו כאלו נחושות.מביטות בכביש.הגוון הכחול שלהן מזכיר לי את הים האבוד שלי.
רגע!!! הפתעה? בשבילי?
"מה היא?"
נסיתי להסתיר את ההתרגשות שלי אך לא הלך לי.אולי באמת אכפת לו?
שוב גופו רקן אליי, לא לא עוד נשיקה.בבקשה לא.תמצאי תרוץ! תמצאי תרוץ!אך הנשימה שלי רק התגברה והלב שלי פעם בחוזקה.פחדתי שהוא ישמע אותו
"אנחנו אממ.."
לחשתי.בקושי יכולתי לשמוע את עצמי,"תעצמי את ענייך"
והושיט לי סרט כחול מבד סטן.הרגשתי איך גופי נחרד בחיים לא אהבתי את זה שאני לא מודעת למה קורה זה הרג אותי.הסקרנות מסולגת להרוג.
הרגשתי כזאת סתומה שחשבתי שהוא ינשק אותי שוב.הרי שוב אני לא אחזור על הכינוי שלי.
הושטתי את אצבעותיי הקטנות לעומת שלו משתדלת לא ליצור איתו מגע כי לא רציתי ששוב האבד את השווי משקל של רגשותיי נגדו.
תשלטי בעצמך!חשבתי לעצמי
אך כבר ממזמן נהפכתי לצבע ורוד,שקופה ומשעממת זה מה שאני.
שמתי את הסרט על עניי קושרת אותו בעדינות מסביב הראש שלי.מרגישה איך הבד העדיין נח על עפפי.נסתי להציץ כמו ילדה קטנה אך לא הצלחתי לראות כלום.שלבתי את זרועותיי בעצבנות סבלנות בחיים לא הייתה לי העור של מתלהט שוב מלחץ שרק הוא גורם לי.
נו באמת.
כול כך רציתי לגלגל את עניי ולרטון אך הוא לא אמא.
"תורידי את הנעליים"
לחש לאוזני שוב כשהרגשתי את הרכב נעצר, זה תחביב אצלו ללחוש לאוזני ולראות איך צווארי מצתמרר.
הןרדתי את נעליי העקב שלי הסירת תודה.בהחלט עלי להתרגל אל נעליים כאלו כי לא ראיתי שום נעל בלי עקב שמה.
הדלת נפתחה והחגורה השתחררה.הוצאתי את הרגל הימינית שלי מתכוונת להרגיש את השטיח של הכניסה של הבית.אך הדבר היחיד שהרגשתי זה את זרועותיו סביב גופי מרימות אותי באוויר.
"אה!"
צעקתח בבהלה, מרגישה תחושת מחנק והתלהבות כשעורו נגע בעורי.די תפסיקי להרגיש!
"חחח בואי"
צחק צחוק רועש שוב משועשע ממני.
אני לא מחבבת אותך!
החזקתי בצווארו מתעלמת מהלב שלי ומעורו החם שרק גורם לאצבעותיי לרעוד.שנאתי את מה שהוא גורם לי להרגיש.
"רדי"
לחש ברצינות.ירדתח בעדינות מתכוונת להרגיש את הפרקט של החדר שינה שלנו, אך הדבר היחיד שהרגשתי זה מים.