תהיי יפה ותשתקי פרק 44 אני אבודה 16+

אני לא יודעת כמה זמן כבר עבר.
אני כבר יושבת פה כמה שעות טובות,
עליתי לגג מהופנטת מהכוכבים.אני רואה את הכל ,את כל העולם מפה.את החברים שלי את צופני העתיד.
כואב לי הלב כל כך,וכל נשימה שאני לוקחת רק מזכירה לי את זה.
לא יכולתי לחזור לבפנים אם עדין לא מצאתי את מטרתי.אני לא יודעת מה אומר לו.
אין לי כלום בלעדיו,אין לי עולם.הכל הקדשתי לו.ולי לא הקדיש דבר.
ובאלי לומר שהכל שטויות !אבל המחשבה שאולי אני חייה בסרט מהדדת בראשי.
ידעתי שיש משהו באנה והתעלמתי מזה,הייתי יותר מידי עסוקה בגון שפספסתי את מטרתי למצוא חברים ולעוף מפה.אך אין לי כרגע דבר.
לא כסף.
לא חברים.
לא אהבה.
המשכתי להביט בכוכבים,עוצמת את עני מנסה להרפות מהכאב,למרות שהוא לא עשה דבר הרגשתי ששיקר לי.
שמעתי רעש מאחורי,אך לא ראיתי דבר היה חשוך מידי כדי שאראה משהו.
ידעתי שהוא יודע שאני פה ,יש פה מצלמות בכל מקום ואבטחה.
היה באיזה 50 מטק ממני שומר שמדווח כל כמה דקות שאני בסדר.
בית כלא.
חפשתי בעני וראיתי את דמותו.הלב שלי פעם שוב במהירות.לא רציתי בכך.
רציתי לשנוא אותו כל כך.
הרגשתי צמרמורת בגבי,כנראה הייתי צריכה ללבוש שמלה יותר מחממת.
סובבת את ראשי בחזרה.
הבטתי באצבעותיי משחקת בטבעות שנתן לי.במשך שבוע הייתי גאה לאחוז בהן וגם התחלתי לאהוב אותן אך הדבר היחיד שבא לי כרגע זה לזרוק אותן מהגג.
גון התיישב לידי,לא קרוב מידי ולא רחוק מידי.
עצמתי את עני רוצה להרגיע את הפעימות בלב שלי.זה קרב אבוד.
שתקנו לכמה דקות,מביטים בכוכבים.
גון הרים אבנים קטנות וזרק אותן.ידעתי שהוא מתלבטת אם לדבר.מצד אחד רציתי שידבר אך מצד שני לא היה לי מה לומר.
"רוז"
לחש את שמי בשקט.הרגשתי צמאה למילים שלו אך רציתי לקום וללכת,שנאתי את זה.שנאתי את זה שאני פה ואני עוד סובלת.
המשכתי לא לישר לו מבט ,ממשיכה להביט ללמעלה ולתת לעני לחדש דמעות חדשות.
"אני שונאת אותך"
לחשתי אליו בחזרה מביטה בעניו הכחולות.שכבר לא קפואות.ראיתי שהוא מרגיש כאב.
אך הוא רק מחבב..
גון הניח את כף ידו על פני,תופס את הדמעות שלי.
רציתי שיואמר לי שהוא אוהב אותי,שאני לא סתם.
אך לא יכולתי לומר דבר.זה היה התפקיד שלי.
*תהיי יפה ותשתקי*
"די אל תאמרי את זה"
לחש בכאב אוחז בשתי ידיו בפני.מקרב את פניי לשלו רוצה לנשק אותי.לנחם אותי.זה כאב מידי.
סובבתי את פני ושפתיו פגשו בלחי שלי,
"איפה היא?"
שאלתי בכעס.קמתי על רגליי,מרגישה את הצמרמורת מתפשטת בכל הגוף שלי
קר לי!
גון קלט את זה אך לפני שהספיק להוריד נכנסתי לבית.רואה את כל עובדי הבית סוגרים את את הדברים האחרונים לפני ללכת לישון.
חיפשתי את אנה,אני לא רוצה אותה פה.
ואם היא יכולה לצאת מפה שתיצא אני פה כלואה.
שמעתי את צעדיו של גון מאחורי,לא אומר דבר.
נכנסתי למטבח מחפשת אותה.
היה צד בי שלא האמין שהיא באמת יצאה מפה
ראיתי את ארינה מהססת לומר לי , אך אסור לה לדבר איתי במיוחד שהאדון שלה מאחוריי.אבל זה לא שינה דבר.
הדבר היחיד שרציתי זה אותה רצה רחוק מפה ,לפני שאתפוס אותה!
גלגלתי את עני.
עולה לחדר שלי,רק רציתי לעצום את עני ולרכך את הכאב.
שנאתי את זה,שנאתי את זה שאין לי שום דבר ביד.
שנולדתי ללא שום תכלית.
שנאתי את עצמי כל כך!
נכנסתי לחדר מעיפה ממני את השמלה,ואת הנעליים,פזרתי את שערי והתעלמתי הכניסה של גון.
נשארתי בהלבשה תחתונה, ובנתיים מסדרת את הצד שלי במיטה.
לסדינים יש את הריח של גון.זה גורם לפעימה בלב שלי להפסיק.אהבתי אותו!
את זה ידעתי בוודאות!אך הוא לא נותן לי דבר.
אין לו דבר לתת לי.
ואני כבר נתתי לו הכל.
גון נכנס מאחוריי מחבק את מותני מצמיד אותי אליו,הרגשתי שגם הוא מוכן לשינה.
בטני התחתונה התפכה וקצב הלב שלי רק האיץ.
אוהבי,חשבתי לעצמי ונאנחתי.נותנת לכאב ולרגשות לצאת לבחוץ.
"אני מצטער כל כך רוז"
לחש לאוזני מחבק אותי בחוזקה,עצמתי את עניי מנסה להלחם עם הכל.
האלה שבתוכי אומרת לי לקפוץ עליו ולחבק אותו אך מה אני אעשה עם עצמי אם אוותר לו.
אך לא יכולתי כבר לכעוס.
הרגשתי את שפתיו מנשקות את כתפי ואת צווארי,לאט לאט עולות לפני.זרועותיו מסובבות את גופי אליו.גופו נח על שלי.ולרגע הרגשתי שכנראה יש,לנו על מה להלחם ואולי כן יש משהו בנינו.
הבטתי בעניו רוצה לדעת להרחיק את המחשבה הזאתי שהוא רק מחבב אותי,ושאני רק בובה בשבילו.
נתתי לאצבעותיו להוריד את ההלבשה תוחתונה שלי.
כפות ידיו נחו על פניו מקרבות אותו אליי.
שפתיו נחות על שלי ולרגע זה מרגיש הכל,זה מרגיש נכון.
גון במהירה הוריד את הבוקסר שלו ונכנס לתוכי.עצרתי את הנשיקה תוך כדי שאני נאנקת בתוך צווארו.מרגיש לי כאילו עבר נצח מאז שהיה בתוכי.
שפתיו נחו על אוזני לוחשות לי כמה הוא מצטער.
"את אחת ויחידה עבורי"לחש.מוצץ את תנוך אוזני,גורם לכל החששות לרגע להעלם ולהסחף איתו לתוך הרגע.
לתוך הרגע שלנו.
"תאמרי לי את זה רוז"
לחש,וחדר אלי בחוזקה,מצצתי את צווארו עוצמת את עני.מרגישה שאני כל כך קרובה.
חיבקתי אותו חזק יותר לא רוצה לשחרר ממני.רוצה שיאמר לי שהוא אוהב אותי.
"תאמר לי אתה את זה"
לחשתי באוזנו פוקחת את עני מביטה בו מביט בי,רק רציתי לשמוע את זה.רק לדעת שאני הכל.
עיניו בחנו את פני,שקעתי לתוכו רציתי לדעת הכל עליו! אילו רק היה מדבר איתי ולא מדבר איתה.רק איתי.
"אני אוהב אותך"
לחש כשרכן לשפתיי,ולרגע הכל התפוצץ,התפוצצתי סביבו,לא מתביישת באנחה הגדולה שיצא מפי.מצידי שכולם ישמעו.
הוא אוהב אותי!
ואני,אני לגמרי אבודה.