תהיי ויפה ותשתקי עונה 1 פרק 18

אחרי מריבות וויכוחים בשביל נשיקה אחת זכיתי בנופש של ירח דבש מקדים.
גון אומר שאנחנו נפליג להרבה ארצות,אני כול כך מתרגשת לפגוש את הים שוב.
אבל ככול שהעמקתי מחשבה על הירח דבש יותר נלחצתי…כולנו יודעים מה עושים בירח דבש ואני כבר לא יודעת אם גון יהיה כול כך סבלני…לפי ההסכם כבר היינו אמורים לשכוב בלילה של החתונה אך הוא ריחם עלי.
טוב..די!אני פשוט לא אחשוב על זה.
"רוז"
אנה נכנסה לחדר מעירה אותי ממחשבותיי,"זה המזוודות שלך את מוזמנת לבדוק,ולא אין לך את האפשרות לחליף את הבגדים לבגדים אחרים!"
ענתה לי על שאלה שאפילו לא שאלתי.
"אוקי"
מלמלתי פותחת את שלושת המזוודות שארזה לי.למרות שאני זאת שרצה לארוז אותם!כבר מתחיל להמאס היחס הזה גם לי יש זוג ידיים וזוג רגליים אני יכוםה לעשות דברים!כמו לבשל ,ללכת לשופינג,לסדר,לארוז מזוודות.נמאס לי.

עזבתי את החדר הולכת לחדר של גון אפילו לא דופקת למרות שהוא ביקש מאנה שלא אפריע לו.אבל אלו החיים אני אישתו אז שיתמודד.
רוח סערה נכנסה בתוכי!אני לא ילדה קטנה אני רוז!
הוא ישב עם הפלאפון באוזן מדבר עם מישהו,ישר עצרתי את המשפט שלי מרגישה פתאום את כול הביטחון שהיה לי נופל לרצפה.
לחיי מאדימות כשגון מביט בי במבט שואל,פתחתי את פי שןב רוצה לדבר אך לא היה לי מה לומר.
הבטתי בשערו השחור שטיפה ארך,תמיד הייתה לו שערה שנפלה על מצחו זה רק גרם לו להראות יותר פראי,שפתיו הבשרניות דברו בבטחון ובמהירות,נשכתי את שפתיי התחתונה רוצה עוד נשיקה אך מתביישת.
אני יודעת שאני טיפשה!ושיש לי פיצולים אך כרגע הוא הדבר היחיד שהמוח והלב שלי מסכימים עליו זה שפתיו על שפתיי בהקדם האפשרי.
התקדמת אליו לא מבינה איך רגליי קבלו את הפקודה הזאת.
לא לא בבקשה לא.נסיתי לעצור את עצמי אך לא יכולתי הרצון גבר עליי.
הוצאתי את הפלאפון מאוזנו מתעלמת מהמבט המופתע שלו,קירבתי את שפתיי אל שפתיו החמות והרטובות ושוב אותם רגשות זרים עוטפים אותי.
שפתיו נשקו לי בחזרה ואצבעותיו לוחצות על מותניי רק מראות לי רכושנות.
קצת פחדתי אני מודה אבל זה הרגיש כול כך טוב להיות בין זרועותיו.
"למה זה מגיע לי?"
גון לחש על שפתיי הנפוחות גורם לי לצאת מהאופוריה שנכנסה אליי,מה עשיתי!אוי לא לא!
הרגשתי את רגשות האשם והפחד.מה הוא יחשוב עליי?
העדפתי לא לענות לא ולהמשיך לנשק אותו עדיף את השקט .
ככה אמא נהגה לומר.
אמא?היא פשוט נעלמה

כפות ידיו על גון נחו על יריכיי מרימות אותי על השולחן עבודה שלו,שפתיו יורדות אל צווארי וצמרמות וזעה לחה נחה על גבי.
הלחץ משטלת עליי כששם את כפות ידיו מתחת חולצתי ולטף את הבטן שלי.
"גון גון!"
מלמתי כשנשך את צווארי,וחיזק את החיזתו בבטני.
"רוז"
לחש על העור הרטוב שלי,מלקק את אוזני.
אוי לא בבקשה.
הצתמררתי שוב מרגישה חלשה כול כך,אבדתי את המטרה שלי לדבר איתו שאני לא ילדה קטנה ושאני יכולה לדאוג לעצמי.
"גון"
נאנחתי מתרחקת ממנו מבויישת מהתנהגות הפזיזה שלי.
זאת לא אני.
יצאתי מהחדר מלפניי שגון יביש אותי עוד יותר.
"רוז"
קרא לי מהמסדרון הולך אחרי לחדר שינה.
אוי לא לא.
התחלתי לרוץ לחדר שינה לא רוצה לדבר איתו על מה שעשיתי כרגע.
אני יודעת שהוא רוצה להבין אותי אך אני עצמי לא מבינה מי אני.
הוא כול כך מבלבל אותי!הוא גורם לי להרגיש דברים מוזרים ומפחידים דברים שהם לא אני.

"רוז!"
התפרץ חדר מביט בי,הדבר היחיד שהפריד בנינו היו המזוודות שאנה ארזה לי.
"אני רוצה לארוז לעצמי את המזוודות!"
אמרתי במהירות מנסה להעביר נושא והוא ישכח מזה.
שהוא ישכח מזה שאני מוכנה אני לא.
"מה אנה לא ארזה טוב?"
שאל בבלבול מתנשם מעט אחרי הריצה שלו.
אוי אתה נראה לוהט!האלה שבתוכי אמרה בהתרגשות.
סתמי!
אמרתי לה בגלגול עניים עדיין מביטה בגון.
"לא לא זה פשוט אני ילדה מספיק גדולה גו'ן כדי לארוז לעצמי"
אמרתי מעט בעצבנות,מותשט מכול היחס הזה.
"אוקי"
אמר בבילבול מביט בי ועיניו יורדות לשפתיי.
"אך תני לי רק עוד קצת"
לחש מתקרב אלי במהירות.
גבי נתשע בקיר גורם לי לנגוח בכאב אך צלפניי שיכולתי להגיב שפתיו שוב פגשו את שלי!
ושוב אותם שדים…