תדמית חדשה פרק 54♥

"אתם קולטים שקרה מה שקרה?"שאלה מיתר שלגמה מהקולה, "לא…אבל אין טעם להיזכר," אמר דן והסתכל עליי, אני השפלתי מבט, "זה בסדר" לחשתי, הסתובבנו קצת, זה באמת עזר לי , היה דווקא דיי כיף, ואז קיבלתי טלפון… מאמא שלי… "הוא התעורר" היא אמרה…
"הוא התעורר!!" צווחתי, "שמענו את זה בפעם המאה כברר!! הבנוו" צרחה מיתר, "הוא.. "
"התעורר…" אמרה לורין וצחקה, היינו בדרך לבית החולים עם הנהג מונית שנסע כמו לא יודעת מה, יאלה שישים גז! "יהיה בסדר נסיכה שלי," אמר לי דן וחיבק אותי, כולי הייתי בלחץ,
"יהיה בסדר! ברור שיהיה בסדר למה שלא יהיה בסדר?!"
"כמה בסדר במשפט אלוהים ישמורר תירגעיי מאמיי" אמרה לי לורין,
"נו כברר סעע יש ירוקק" צרחתי על הנהג שהסתובב אליי והסתכל עליי במבט מוזר, שתקתי, וסוף סוף הגענו! "כאילו את הולכת ללדת רוגע מאמי" אמרה מיתר שרצה אחריי , עלינו לקומה שלו, כולם עמדו שם בחוץ, רצתי לאמא שלי, "איך הוא? איפה הוא? הוא בסדר? מה איתו?" שאלתי מיליון שאלות ברצף מהר, "הוא בפנים עם ההורים שלו, אל תדאגי עוד מעט ניכנס גם…. הוא קצת נפגע מהשריפה," אמרה אמא בחשש, "מה…מה קרה לו?"
"לא הרבה תגובות חיצוניות, זה עובר אבל…קצת פגיעות פנימיות הוא לא זוכר ממש טוב מה היה בשנה שנתיים האחרונות …." היא אמרה וקיבלתי שוק, הוא לא זוכר?! זה מצויין! רגע מה מצויין?!מסכן! אבל הוא לא זוכר את הריב שלנו…את כמה שפגעתי בו…הוא לא זוכר את זה! אבל…הוא זוכר שהוא אוהב אותי? רגע מה אני שואלת, הוא אוהב אותי משהיינו ילדים קטנים…
"בואו "אמרה לי אימו של ניק, דן, לורין ,מיתר ואבא שלי נשארו בחוץ ואני ואמא נכנסנו, הוא ישב שם מסתכל ועיניו נפערו שהוא ראה אותי, "היי" הוא חייך, "היי מתוקקק כמה אני שמחה שאתה בסדר" אמא שלי חיבקה אותו, ישבתי שם ליד הוריו מסתכלת עליו והוא עליי, לא ידעתי מה להגיד… עד שהם השאירו אותי לבד איתו… "כמה טוב שאתה בסדר..אתה לא מבין כמה דאגתי!" אמרתי לו, והוא חייך, "התגעגעתי אליך"
"גמאני אלייך" הסמקתי, "מה מה עשית כל הזמן הזה?"
"הממ…הרבה דברים, אתה לא מבין אפילו," אמרתי ונזכרתי בכל הבלאגן שהיה לי עם מאי ושעברתי ביהס, הכרתי חברות מדהימות כמו לורין ומיתר ♥ וחבר מושלם כמו דן, "ספרי…זה לא שייש לנו משהו טוב יותר לעשות,"הוא אמר, והו אפילו לניק הישן לא סיפרתי הכל, טוב זה הזדמנות להתחיל מחדש…אם ניק הזה, זאת אומרת אותו ניק בלי זיכרון…והו..
דיברנו מלא, אמרתי לו הכל, והוא לי, דברים שהוא גם לא אמר קודם… "כמה עברת.." "כמה עברתה.." אמרנו ביחד, ואז צחקנו, "אז מה…כבר באתי לפני איזה חודש לפה לא? מה עשינו?" הוא שאל ושתקתי…מה אומרים עכשיו…כי לספר לו ..היינו ביחד היה ממש דבש אבל עדיין הייתי מאוהבת בדן אז פגעתי בך ונפרדנו והתנשקתי עם דן יום אחריי…מושלם לא?
"סתם… לא משהו מיחוד…" אמרתי בשקט, "אה.." הוא צחק, "אז יהיה לנו את כל הזמן לעשות חיים ביחד" הוא חייך, אוי ניראלי צריך לספר לו על דן… שוב..
"כן המ…אה וגם אתה בביהס שלי, "
"וואלה?"
"כן…כולם קיבלו אותך יפה… "
"ויי איזה יופי…באלי לעוף מפה כבר, "
"בקרוב…" חייכתי אליו ודן נכנס לפתע, "נעלמת לי" הוא צחק "היי ניק" הוא התלהב,
"הי..המ..?"
"לא סיפרת לו עליי?! חצופה…" אמר דן והתיישב, בטח שסיפרתי! רק לא הזכרתי את זה שהוא חבר שלי..
"זה המ דן.." אמרתי לניק והוא הנהנן, "אנחנו חברים," אמרתי ודן חייך, ניק פחות, איך להסביר לו שאני יודעת שהוא אוהב אותי…זה הכי גרוע.. :O
"מזל טוב לא אמרת את זה " הוא אמר וחייך…חיוך מזוייף, "כן.. "
"טוב יאלה נילך לאכול למטה, מחר אתה יוצא מפה," אמר דן, "אה סוף סוף," ניק אמר, "ורק שבוע הבא חוזרים לביהס…" אמרתי בעצב…כן עצב יש חופש אבל עצב…
"עוד לילה פה…" ניק אמר והתמתח, "ניראה נוח דווקא," אמרתי "מזה נוח….בואי נתחלף," הוא אמר וצחקתי, "יאלה בוא," אמרתי והוא באמת קם, ואני התיישבתי על המיטה שלו, "יאלה אני מוכן לחזור הביתה כברר"
"רק עוד יום אחד"
"בואו נירד לאכול…" אמרו הוריו של ניק, ירדנו למטה למסעדות לאכול משהו ביחד, מיתר ולורין כבר חזרו הביתה, היה מאוחר, דן נשאר בשבילי..נסיכי שלי, "לא אמא היום את יושנת בבית" אמר לה ניק, "בסדר בסדרר" היא אמרה לאחר שיכנועים רבים, כבר שבוע שלם שהיא איתו… לא עוזבת…וגם אבא שלו.. "אני יסתדר פה אל תדאגו"
"אתה לא, אני ישאר" אמר אביו ,"די נו אני ילד גדול מה ישלכםם"
"תקשיב אנ…" התחיל אביו להגיד, "אנחנו נשאר, " אמר לפתע אימי, "מה?" שאלה אותה סופי(אמו של ניק,)
"כן…עשיתם מספיק, לכו תנוחו בבית, מחר הבן שלכם חוזר, אני ישאר פה, "
"השתגעתם!? לאא ולא א…"
ככה המשיך ה'ריב' הזה עד שהוריו של ניק הלכו בסוף…בסוף זאת אומרת באמת בסוף השעה הייתה כמעט 00:00 , אני גם הצעתי להישאר עם אמא שלי, ואבא שלי היה אמור לחזור, הוא הרי עובד מחר, "טוב אני יחזור איתו…אני יביא לנו בגדים ללילה, " אמרה אמא , "בסדר "
"יאלה דן..בוא איתנו נשים אותך בבית," אמר לו אבא, "אני נשאר פה" אמר לו דן , לא הייתי מופתעת זה היה ברור קנאי שליי…טוב הוא יודע מה היה לי עם ניק… "אתה בטוח?"שאלה אותו אמא, "בטח עם הנסיכה שלי," הוא אמר וחיבק אותי, ואני הסמקתי והסתכלתי על הוריי במבוכה, "בסדר…יאלה אני אחזור עוד מעט, " אמרה אמא, והיא ואבא הלכו,
אני סידרתי את המיטות שם בבית חולים, ליד המיטה של ניק, "תודה" ניק חייך אליי, "בשמחה " אני מרגישה שאני חייבת לו כל כך הרבה….גם בזה שאני משקרת לו עכשיו…אבל זה לטובתו…לטובתנו, "הוא לא יודע שהייתם חברים?"שאל אותי דן שהוא התלבש בחדר ליד, כן לידי נמסתי מהקוביות האלה מזה! הוא לא מתבייש להרוג אותי ככה?!
"לא"
"את בטוחה שזה… "
"זה טוב סמוך עליי" אמרתי והוא חייך, "סומך עלייך בעיניים עצומות," הוא קרץ ונישק אותי, הוא הוריד מכנס ובדיוק איזה אחות שם נכנסה וראתה אותנו היא נבהלה וסגרה מהר, אני לא הפסקתי לצחוק ודן שם מהר מכנס… "מה היא תחשוב עכשיו!" אמרתי… ועכשיו הוא צחק,