תדמית חדשה פרק 53♥

ירדנו למטה בבית חולים ואכלנו בארומה כולנו, בקושי אכלתי…לא היה לי תאבון בכלל, לאחרונה אנחנו מבקרים הרבה בבית חולים….בדרכים לא טובים…
עבר שבוע, שלשום השתחררתי מהבית חולים ורק עוד שבוע חוזרים לביהס, מסדרים אותו…צובעים, את השכבה שלנו, ניק עדיין לא התעורר אפשר להגיד סוג של קומה…. אני מתפללת בשבילו כל יום….פשוט בשבוע הזה לא יצא יום אחד שלא בכיתי,
"בוקר טוב נסיכה" קיבלתי הודעה מדן, "בוקר טוב♥♥ " שלחתי לו וקמתי מהמיטה השעה הייתה תשע בבוקר, התחלתי לקום מוקדם, אפילו לישון אני לא יוכלה, היה יום בהיר בחוץ, בלי גשם ורוחות כמו הימים האחרונים והמדכאים , הוריי בעבודה ואני לבד בבית, אמא שלי רצתה להישאר עד ששיכנעתי אותה שאני בסדר, שתלך, בסדר ? אני ממש לא, אבל אני מעדיפה להיות לבד, אכלתי ארוחת בוקר, וישבתי בפסה מול הטלווזיה הכבויה, אף פעם לא יהיה לי טוב אה? גם בביהס הקודם עם מאי הזאתי…ופה עכשיו חבר ילדות שלי… "איך את מרגישה? (: " קיבלתי הודעה מעומר, "בסדר" רשמתי, ואחרי כמה שניות קיבלתי שיחה ממנו, "הלו.. "
"רק בסדר?"הוא שאל "רק בסדר…כל עוד ניק בבית חולים זה רק בסדר" אמרתי,
"די את לא יוכלה להיות ככה לא לצאת מהבית ביומיים האלה, לאכול כל היום זה מה שאת רוצה?!" הוא צחק וגמאני, "זה מה שאני רוצה לשמוע ! הצחוק היפה שלך! " הוא שמח, "יאלה יוצאים היום, "
"לא ניראלי,"
"ניראלך ועוד איך תודיעי לדן ואני יודיע לשאר… "
"לשאר…למיתר…" אמרתי והוא גיחך, "כן" אמר וניתקתי, לצאת היום? באמת זה מה שיעשה טוב?
"כן זה מה שיעשה טוב!" אמרה לי לורין בטלפון, "אוח אני לא חושבת ש…"
"לא אכפת לי מה את חושבת, אני בדרך עם בגדים, " אמרה וניתקה, מצוין מה… שלחתי לדן הודעה, והוא שמח מהרעיון, "אני בבית!" הכריזה לורין שנכנסה, "התגעגתי אלייך חיימ" היא חיבקה אותי, "יבשה אחת יאלה לכי תתלבשי " אמרה לי ונכנסנו לחדרי, "לא רוצה" אמרתי והתיישבתי על המיטה, היא זרקה עליי גינס בהיר וחולצה ארוכה לבנה נופלת כזאת ואז גקט משבצות כזה , "שילוב מצויין יאלה להתלבש"
"טוב קרציה" אמרתי והתלבשתי, היא התאפרה בינתיים והיינו מוכנות, "מושלמות שכמונו" אמרה וצילמה , "כן… " אמרתי בלי חשק והתקדמתי ליציאה מהבית, "לא אני לא רוצה לראות אותך ככה עכשיו חיוך!" היא ציוותה עליי, "הינה מרוצה?"שאלתי שחייכתי חיוך מוזייף אמנם אבל חיוך…" לא אבל בואי מעצבנת, "היא אמרה ואני צחקתי, היא הסתובבה עליי והתחילה לצרוח שעכשיו חייכתי,
יצאנו מהבית וניפגשנו עם דן וגיא למטה, אין לי מושג לאן הולכים עדיין, "אהבה שליי" דן נישק אותי, "חיימשלי" הלכנו מחובקים לתחנה, "רק…המ לאן"
"לארהב…" אמר גיא וצחק, "לאן אפשר לקניון לשחרר תראש קצת, "
"קר לך כל כך?"שאל אותי דן שראה שאני עם כפפות, יש סיבה אחרת לזה….
"לא זה..המ סתם כפפות,"
"חח סבבה אבל אני פה בשביל לחמם אותך"
הסתכלתי על ידי שכפפה עטפה אותה, ישלי שם כויות…כויות מהשריפה :\
הגענו לקניון שם נפגשנו עם עומר ומיתר וישבנו לאכול משהו, "אתם קולטים שקרה מה שקרה?"שאלה מיתר שלגמה מהקולה, "לא…אבל אין טעם להיזכר," אמר דן והסתכל עליי, אני השפלתי מבט, "זה בסדר" לחשתי, הסתובבנו קצת, זה באמת עזר לי , היה דווקא דיי כיף, ואז קיבלתי טלפון… מאמא שלי… "הוא התעורר" היא אמרה…