תדמית חדשה פרק 52♥
מנקודת המבט של רותם :
שלחתי לניק הודעה שנדבר אחר כך… ואמרתי לדן גם, שאני חייבת לסדר את העיניינים, "אני בטוח שהכל יהיה בסדר.." הוא אמר ,
בהפסקה נשארנו אני וניק בכיתה שיהיה קצת שקט…. "מה רצית?" הוא שאל לא מתעניין בכלל, "הממ…אני לא רוצה שתכעס עלי…באמת ש…"
"אם את חושבת שנחזור להיות ידידים ? לא ניראלי שזה יקרה…מצטער רותם " הוא אמר ובא ללכת, "נו בבקשה ניק…תקשיב לי!" צעקתי שהוא היה קרוב לצאת מהכיתה, "אתה סולח לי?"
"כן" אמר בלי להסתובב אליי בכלל , "מזה הריח הזה? "הוא שאל לפתע, "נו ניק…" התקרבתי אליו, "רגע…את מריחה את זה?"
"את מה?!" אמרתי כלא מבינה עד שהתחלתי להריח גם…ריח של..של שריפה, "בואי יוצאים!" הוא קבע ותפס בידי "נו למה הדלת לא נפתחת?! " הוא התעצבן והתחיל לבעוט בה, ואז ניסנו ביחד , מוזר…כנראה נתקענו פה..
התיישבתי שם על השולחן, "אל תדאג יוציאו אותנו עוד מעט נגמר ההפסקה, זה אומר שאתה חייב להקשיב לי עכשיו!" קבעתי והוא הסתכל עליי סוף סוף , "אבל.." הוא התחיל להגיד ושמענו אזעקת אש, מה הולך פה?! נבהלתי קמתי מהשולחן, "מה זה?!"
"אנחנו נצא מפהה " הוא ניסה לפתוח את הדלת, "יש שריפה?" נבהלתי, "לא…זאת אומרת…. " הוא התבלבל והרחנו עוד את האש קרובה יותר…הלכתי קצת רחוק מהדלת וניק בעט בה…היא נפתחה וחשכו עיניי….הכל היה עשן מולי…אש בצדדים..זה באמת קורה?
ניק החזיק בידי…אני כבר לא זוכרת מה היה שם…
פתחתי את עיניי וראיתי חדר לבן מסביבי, "היא התעוררה!" שמעתי קול ונבהלתי הסתכלתי לצדדים ראיתי את ההורים שלי… "מה קורה פה?" שאלתי מבולבלת והתיישבתי שם על המיטה, אחרי כמה שניות דן רץ אליי וחיבק אותי, "דן!" חייכתי , "את בסדר…נסיכה שלי " הוא נישק אותי, "מה קרה…." מילמלתי ונזכרתי …בשריפה…בביהס, דברים מעורפלים היו בראשי אבל… "ניק!" נזכרתי לרגע וצעקתי, דן הסתכל על הוריי בעצב , "מה…מה קרה?!" צרחתי מחכה להסברים, "הוא…יהיה בסדר, " אמרה אימי, "יהיה?!"
"הוא קיבל הרבה כוויות… ו…הוא עבר ניתוח הוא עוד לא חזר להכרה, " אמא אמרה ואני נבהלתי כולי הצטמררתי, "כמה …כמה זמן עבר?" שאלתי, "יומיים,"
יומיים…יומיים שכבתי בו בלי הכרה….וניק….אם יקרה לו משהו אני… "את זוכרת מה קרה?" שאל אותי אבא, "לא ממש…." מילמלתי, מנסה עוד לעכל הכל, "ממה השריפה?"
"כנראה מאיזה סיגריה או משהו ששחכו לכבות…חצי משכבה שלכם הרוסה עכשיו,ומתקנים אותה " אמרה אמא, (אצלנו בביהס זה לכל שכבה יש מבנה משלה, גם בביהס שלי זה ככה ^^ )
"יהיה בסדר" חיבק אותי דן, ונזכרתי…
"רוצייי" צעק לי ניק, "מה איתך ?!" צרחתי, "אני יהיה בסדר…אני יבוא…פשוט תצאי מפה כבר נו"
הלכתי משם…לעבר דלת הכניסה לשכבה, הכל שם היה בוער…לא ידעתי מאיפה להשתחל, נגעתי במשהו וכל היד שלי נשרפה, יללתי מכאבים והחלקתי על הקרקע, "רותם…"שמעתי קול לוחש לי, זה היה ניק זיהתי את עיניו, "אני יוציא אותך מפה…"הוא אמר והחזיק אותי, הוא קפץ מכאבים, "כולך אתה…" מילמלתי אז…אני זוכרת איך הוא היה ניראה כולו היה שחור והיה לו מלא כוויות שונות בגוף, "אני בסדר…" אני זוכרת את החיוך הזה, "רותם!" שמעתי עוד צעקות קול מוכר, זה היה דן, "מה אתה ..עושה פה…" שאלתי בלחש, בקושי היה לי קול, "מציל אותך…" הוא חייך, אני לא זוכרת ממש מה היה שם, אבל דן הוציא אותי משם, וניק נשאר…או משהו כזה,
זכרתי דברים מעורפלים, אז החלטתי לשאול את דן, "מה היה שם בדיוק?"
"שאני הגעתי את היית מעולפת על הרצפה קרוב ליציאה מהשכבה, ודיברת אליי או משהו כזה ופשוט הוצאתי אותך משם…"
"איפה ניק היה?!"
"לא יודע…לא איתך… " הוא אמר…מוזר, הוא בטח חזר…להציל אחרים שהיו בשכבה?
"אני רוצה לראות אותו" קבעתי ונעמדתי על רגליי הסתכלתי על ידי, כולה הייתה בכוויה, משהו נורא.. גם רגליי וראשי כאבו ,לא היה לי אכפת, אני הולכת לניק.
דן ליווה אותי לחדרו בחוץ עומר, גיא מיתר ולורין היו וחיבקו אותי…כמה התגעגעתי אליהם, "חיימשלייי את לא מבינה מה עבר עליי כל הימים האלה, " אמרה לי מיתר, "כל יום פשוט התפללנו," הוסיפה לורין, ועומר לא יכל לדבר, "אני אוהבת אותכם," אמרתי והלכתי לחדרו של ניק, נכנסתי…הוריו ישבו שם, הם הסתכלו עליי בעצב וחיוך…שמחו שאני בסדר… ראיתי את ניק שוכב שם עם כל הדברים האלה עליו…והכויוות על גופו, "ניק…" התחלתי לבכות והתיישבתי לידו, "אתה חזק…אתה תתעורר," החזקתי את ידו… הילדות שלנו עברה בראשי , "אתה …אתה.." מילמלתי ובכיתי מלא דן חיבק אותי ,
"בואי…נאכל משהו " אמר דן והחזיק בידי,
ירדנו למטה בבית חולים ואכלנו בארומה כולנו, בקושי אכלתי…לא היה לי תאבון בכלל, לאחרונה אנחנו מבקרים הרבה בבית חולים….בדרכים לא טובים…
תגובות (6)
מושלם
תמשיכייייייייי
תמשיכי מושלם
יש לי הרגשה שדן לא הציל את ניק בכוונה…
תמשיכי!
מושלםםםם תמשיכייייי
ושתישאר אם דן וניק יתאהב במישהי אחרת
תמשיכי